באר משה (כריף) ש

תנא כמי וכו' אבל גדול וכו' להעריך ולדור משום דכתי' איש ובנערכין וכו' כצ"ל ולפי זה איש למר למעוטי ולמר לרבויי. ודע: דמה שהוצרך רש"י לפרש דתירוץ ר' אדא לכ"ע נראה דהכרחו משום דאי קאי אמאי דפריך אלא למ"ד בני ישראל מעריכין וכו' ע"כ צ"ל דאיש אתא לרבויי דאף על גב דאין הכותים מעריכין אבל גדול ויודע להפלות מעריך ואילו לישנא דתלמודא דקאמר אף על גב דגדול הוא אינו יודע להפלות לא ע"כ האי לישנא משמע דאיש למעוטי אלא ע"א דנקיט האי לישנא משום אידך תנא דקאמר בני ישראל נערכין וכו' יכול לא יהיו מעריכין וכו' ת"ל וכו' דקאי נמי עליה ותלמודא גופיה משום דדחיקא ליה הך תירוצא לאחויי מופלא דכותי וכו' וכמ"ש רש"י ואל תתמה וכו' אלא משום דלא אשכח תירוצא אבל השתא דמשני לאתויי כותי גדול לכך ניחא ליה לתרוצי אתרוייהו ומיהו התוס' ד"ה לאתויי כותי גדול דאע"ג וכו' ע"כ דלא ס"ל הכי דקאי אמ"ד דקאמר יבול לא יהיו מעריכין וכו' דא"כ איך הקשו ואפי' כותי גדול אינו מעריך וכו' שהרי אדרבא קאמר ת"ל דמעריכין אלא דס"ל דקאי אמ"ד בני ישראל מעריכין ואין הכותים מעריכין וכו' ואפ"ה קאמר נמי לישנא דלמעוטי ומש"ה הקשו הא כבר אמעט מבני ישראל דאין הכותים מעריכין וס"ל נמי אפי' יודע להפלות אמעט להאי תנא מבני ישראל ותירצו דאם אינה ענין וכו' וכן נמי א"ש דברי התוס' בדבור לפניו שכתבו בסוף דבריהם והא דקאמ' יכול לא יהיו נערכין ת"ל איש לאו דוקא וכו' עכ"ל דמשמע דתחילת דבריהם אהאי תנא קיימי אבל לפירש"י אתרבי גדול ויודע להפלות להאי תנא מאיש ועיין לה' מש"ל זל פ"ק מה' ערכין דין י"א מ"ש תירוץ התוס' ודו"ק

בא"ד אלא איידי דקאמ' אידך תנא א"ל איש וכו' עכ"ל יש לתמוה דאידך תנא נמי ע"כ דלאו דוקא מאיש דהא מהיקשא דערכין לנדרים נמי שמעינן דמעריכין וצ"ל דס"ל לרש"י כמו השני פירושים שכתב ה' מש"ל ז"ל פ"ק דערכין דין י"א שב' וז"ל ואפשר גם כן לומר דכי קאמ' ת"ל איש הכוונה על איש כי יפליא וכו' וכתב עוד וז"ל ואפשר שיכוון באומרו ת"ל איש על תרי איש וכו' עש"ב אבל פי' הא' לא יתכן לדברי רש"י וכמו שהקשינו והתימא על הרב שלא הזכיר דברי רש"י חללו וצ"ע

ד"ה מכדי וכו' ובנדרים כתיב הפלאה וכו' עכ"ל ר"ל כיון דאתקש נדרים לערכין ה"ל כאלו כתיב הפלאה בנדרים ודו"ק

ד"ה לאתויי ידים שאין מוכיחות דהוין ידים וכו' עכ"ל וק"ק דלישנא כי יפליא משמע דבעי' הפלאה והוכחה וראיתי במקובצת שכתב דמיתורא דאיש מרבנן דהפלאה כי האי דאינה הוכחה חשיבא הפלאה עיין שם ואין זה מספיק לפירש"י שכתב כי יפליא דנזיר ל"ל בשלמא איש איידי וכו' ותו ק' מסוגיא רפ"ק דנדרים שהביאו התוספ' דמשמע למעוטי ידים שאין מוכיחות וצ"ע

בא"ד כגון שהנזיר עובר לפניו וכו' עכ"ל משמע מפירושו דנזיר עובר לפניו הוי ידים שאין מוכיחות וק' דאם כן היכי פריך לעיל פ"ק דף ב' ע"ב לימא קסבר שמואל לא הוינן ופרש"י והא אפכא שמעינן ליה דהויין ירים וכו' עיין שם שהרי אדרבא מתני' קתני האומר אהא ה"ז נזיר ומוקי לה שמואל בנזיר עובר לפניו אלמא ידים שאין מוכיחות הויין ידים ולכך הוי נזיר וכדקאמ' שמואל אלא ע"כ משמע דנזיר עובר לפניו חשיב ידים מוכיחות ותו דמשני בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי במילתא וכו' משמע דהוו ידים מוכיחות ותו דמסיק אי אין הנזיר עובר לפניו דילמא אהא בתענית קאמר ופירש"י ולא הוי הוכחה כלל עיין שם משמע דלא משכחת ידים שאין מוכיחות אלא ראם נזיר עובר לפניו הויין מוכיחות ואי אין נזיר עובר לפניו לא הויין מוכיחות כלל ואם כן היכי מייתי הבא פלוגתא דאביי ורבא בידים שאין מוכיחות אנזיר שהרי בנזיר לא משכחת לה כלל וצ"ל לפי מאי דמשני לעיל בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי וכו' ר"ל וה"ל ירים שאין מוכיחות הם וכן מצאתי במקובצת לעיל שכ"כ עיין שם ודו"ק

ד"ה אחר הפלאה לאיסור שלא לבטל את הנדר וכו' עכ"ל ק"ק דשלא לבטל הנדר כתיב בהדיא לא יחל דבריו וראיתי לרש"י פ"ק דחגיגה דף י' ע"א שכתב וז"ל תחת הפלאה לאיסור הפלאה לשון פירוש אחת כשפי' ואסר עצמו בנדר וכו' עכ"ל ודבריו סתומים ואולי דכונתו צריך שיפרש בלבו לאפוקי קבלה בלב כמ"ש התוס' לעיל פ"ק ר"ב ע"ב ד"ה ודילמא לפוטרו וכו' וכן ראיתי לה' המאירי שכתב וז"ל הפלאה לאיסור ר"ל שיפרש הנדר בשעת נדרו עכ"ל אבל קשה דאמאי לא קאמ' תלמודא דאצטריך כי יפליא למופלא הסמוך לאיש למ"ד דאורייתא ולמ"ד דרבנן לאתויי כותי גדול ושו"ר לה' שיח יצחק ז"ל פ"ק דחגיגה שפי' דזהו כונת רש"י התם והוא דחוק וכעת צ"ע

ד"ה אחר הפלאה להתיר כשיש בו חרטה וכו' עכ"ל שמפרש לפני החכם ואומר כן נדרתי ולדעת כן נדרתי אבל לדעת כן לא נדרתי והרי הוא בא לידי חרטה וכו' רש"י פ"ק דחגיגה דף י' ע"א אבל ה' המאירי כתב וז"ל הפלאה להתיר ר"ל שיהא רשאי לישאל עליו עכ"ל ע"ש

תוס' ד"ה לאתויי וכו' האי לאתויי כמו למעוטי וכו' וכ"כ נמי בדבור שאחז וכה"ג כתבו נמי לעיל פ"ז דמ"ט ע"ב ד"ה על וכו' גבי לאפוקי דהוי כמו לרבויי ע"ש והם כללים מחודשין בעיני

ע"ב ראיתי במקובצת שכתב וז"ל אמר מר חומר בנשים מהני' וכן הוא לשון לשון נזיר משונה הר"ר עזריאל עכ"ל נראה שהיה גורס בגמ' קודם ת"ר אמר מר חומר בנשים וכו' ת"ר וכו' וקאי אמתניתין דריש פרקין דקתני כיפה עבדו וכו' ועלה מייתו ת"ח למה רבו כופו וכו' ולזה כתב מתני' היא וכו' ר"ל דעל מתני' אינו אומר אמר מור אלא דלשון נזיר משונה וכה"ג ראיתי לתוספות סוף פ"ק דנדרים דף ך' ע"א אמר מר אין נשאלין וכו' שכתבו וז"ל לשון נדרים משונה הוא עכ"ל דהיינו משום דקאמ' אמר מר על המשנה וכן מצאתי נמי לרש"י שכתב הכי במכלתין לעיל פ"ה דל"ב ע"א ר"ה אמר מר אי אתם מודים וכו' וז"ל מתני' היא אבל לשון ירושלמי כך הוא עכ"ל והיינו נמי משום דקאמ' אמר מר על המשנה וראיתי לה' א"מ ז"ל שם שהקשה עליו דבבבלי פ"ק דברכות דף ב' ע"א קאמ' אמר מר על מתני' אמר מר משעה שהכהנים נכנסים וכו' וכן בקדושין דנ"ו ע"א וכן לעיל פרק ג' מינין ד"מ ע"א קאמ' אמר מר על מתניתין אמר ג' מגלחין ותגלחתן מצוה וכו' עכ"ל ע"ש ועיין לה' יבין שמועה ז"ל כלל ל"ו דט"ו ע"ב וינוח לך עיין שם ודו"ק אחר זמן מצאתי במס' מנחות פ' התודה דע"ט ע"ב דקא' אמר