באר משה (כריף) רצט

וכמו דמשני הכא ודו"ק

בא"ד שלא יביא כותי וכו' כדי לפטור ישראל וכו' עכ"ל תימא דבירושלמי דפרקין הלכה א' משמע דמצי מביא דפריך כותי איך אפשר נזיר אם ישראל מזירו אינו שומע לו אלא כשאמר מר הישראל הריני נזיר ושמע הגוי ואמר מה שאמר זה עלי פי' עלי להביא קרבנותיו ופריך אינו אלא כפורע חובו של ישראל פי' ולא שייך לומר נזיר עיין להמפרש הפ"מ אלמא משמע דקושטא הוא דמצי להביא קרבנותיו אלא דפריך משום דלא שייך לשון נזיר ואפשר לומר דתוס' אליבא דר' יוסי הוא דקאמרי משום דדריש לעולה פרט לנזירות ולכך הוכרחו לומר דאצטריך קרא שלא יביא וכו' אבל ר"ע פליג עליה ודריש לעולה אינו מביא אלא עולה בלבד ולא שאר הקרבנות כדאיתא פ' אלו מנחות דע"ג ע"ב ולדידיה לא שייך קושיית התוס' משום דאצט' קרא בשביל שאר הקרבנות דה"א דוקא קרבן נזירות לא מייתי משום דלא חל עליו נזירות אבל שאר קרבנות. מייתי מש"ה אצטריך קרא למעט שאר הקרבנות וא"כ אליביה אין ה"נ דמביא קרבן כדי לפטור ישראל. נזיר וא"כ י"ל דהירושלמי אליבא דר"ע דהילכתא. כוותיה כדפסק רבינו פ"ג מה' מעשה הקרבנות דין ב' כמ"ש שם הכ"מ ואע"ג דסתם מתני' הכא אוקי לה תלמודא כר' יוסי ופסקה רבינו פ"ב מה' נזירות דין ט"ז י"ל דכ"ש דאתייא נמי כר"ע דדריש אינו מביא אלא עולה לבד וממעט אפי' שאר הקרבנות וכ"ש קרבנות נזיר. אלא חלמודא נקט ר' יוסי וכ"ש ר"ע מיהו ק' אמאי השמיט רבינו דין זה של הירושלמי דמצי כותי להביא קרבן לפטור ישראל נזיר פ"ב מה' נזירות דין ט"ז דפסק העכו"ם אין להם נזירות וה"ל לבאר דיוכל להביא קרבן כדי לפטור ישראל נזיר כמו שאמרו בירושלמי כיון דלא פסק כר"ע וצ"ע

גם בעיקר תירוץ התוס' ק"ל דא"כ מאי משני אי משום קרבן מהתם נפקא לעולה פרט לחירות שהרי אימא דאצטריך בני ישראל דאי מקרא פרט לעולת נזירות הו"א דאתא דאין הגוי מביא קרבן נזירותו אבל לפטור ישראל נזיר מקרבנו ה"א דמביא לכך אצטריך בני ישראל דאינו מביא קרבן נזירותו וא"כ ע"כ דעולה פרט לנזירות אתא למעט דאינו מביא לפטור ישראל נזיר מקרבנותיו ולעולם דאיש אתא לרבויי דיהיו נזירין ונאסרין ביין ובטומאה וצ"ע

ד"ה ואימא וכו' הלכה היא בנזיר א"כ הלכה לא נשנית אלא לגבי ישראל אי נמי אין סברא וכו' כצ"ל ודו"ק

ד"ה הניחא וכו' אבל כותי שאינו ראוי לבוא לכלל לא יחל וכו' עכ"ל והא דא דאמרי' פ"ז דסוטה דל"ו ע"ב דא"ל פרעה ליוסף זיל אתשיל אשבועתך וכו' אע"ג דגוים אינם בבל יחל וא"ץ התרה וכן נמי מה הועיל בשבועה שהשביע ליוסף כיון דאינם מוזהרין בלא יחל י"ל לשיטת יוסף קאמר דיוסף ודאי איתיה בבל יחל ועיין לה' מש"ל ז"ל פרק עשירי מה' מלכים דין ז' ד"ה ודע וכו' ודו"ק

דע שראיתי לה' קהלת יעקב להר' י"ט אלגאזי ז"ל דף ס"ח ע"ג שהק' לדברי התוס' הכא דכותים אינם בבל יחל א"כ מאי אצט' בני ישראל למעוטי כותים דאין נוזרין דאם לאשמעינן דאם נהגו נזירות כדין אין מקבלין מהן קרבן ת"ל מדכתיב לעולה פרט לנזירות ואי לאשמעי' דאינן חייבין לקיים נזירותם לא אצט' נמי שהרי כיון דלא אצט' אלא משום דבשאר נדרים נודרין נדרים ונדבות כישראל כמ"ש התוס' לעיל ד"ה מנה"מ וכו' וא"כ ת"ל בנדרים גופייהו אינם בכל יחל ואם נאמר דמהך קרא גופיה דממעט כותים. אינן נוזרין הוא דשמעינן עינן דכותים אינן בבל יחל דהוקשו נדרים לנזירות א"כ אימא דלא אמעטו אלא מלאו דנזירות דהיינו לא יאכל ולא ישתה האמורין בענין אבל איסורא דבל. יחל איתנהו מרבויא דאיש ואם עבר על נזירותו עובר על בל יחל לבד אבל ישראל עובר משום בל יחל ומשום לא יאכל ולא ישתה את"ד עש"ב ונראה דודאי דאצטריך בני ישראל ולא כותים משום דכתיב איש וה"א דאתא לדרשא ולא משום איירי כמ"ש רש"י אלא ה"א אתא לרבות כותים דחייבין לקיים נזירותם ואע"ג דבנדרים אינם בבל יחל מ"מ גבי נזירות גלי קרא דחייבין לקיים נזירותם לכך אצט' בני ישראל לגלויי דאיש איידי וכו' והתוס' לעיל שכתבו משום דה"א כמו נדרים לא כתבו כן אלא לפום סברת המקשה דלא ידע דרשת איש אלא עד דמייתי גבי ערכין כדקאמר והא גבי ערכין וכו' משמע דלדידיה בני ישראל לאו משום איש אצטריך וא"כ לדידיה ל"ל בני ישראל למעט גוים דבלא"ה כל התורה לישראל נאמרה ולא לכותים ולזה הוא דהוצרכו לומר משום דה"א כמו נדרים וכו' וא"כ י"ל דלדעת המקשה אין ס"נ אצטריך בני ישראל לאשמעי' דאם נהגו נזירותן אין מקבלין מהם קרבן כיון דאכתי לא שמיע ליה הא הא דדרשי' לעולה פרט לנזירות וכו' ודו"ק כנ"ל ליישב

ודע דמה שכתבתי דאצטריך בני ישראל דאיש איידי וכו' ראיתי כה"ג למהר"א ז"ל בפ' כל שעה דמ"א ע"א ד"ה רבי אומר במים וכו' שכתב דאצטריך קרא לגלויי אאידך קרא דאורחיה דקרת הוא עיין שם ונראה להביא ראיה לזה מדברי התוספות פ"ע דמציעא דקי"א ע"ב ד"ה מגרך וכו' שהקשו וז"ל וז"ל תימא אמאי אצטריך גר צדק דמאחיך נפקא. ותירצו. דה"א מאחיך ממובחר שבאחיך וכו' עיין שם וע"כ דלפי תירוצם צ"ל דמ"ם דמאחיך אורחיה דקרא הוא ואפ"ה. אצטריך מגרך דלא תימא לדרשא מובחר שבאחיך וכו וכו' ודו"ק נ"ל

ואגב דאתא לידן יש מי שהק' לי לדברי התוספות הללו מהא דאמרינן פ' הנחנקין דפ"ר ע"א ורבנן מאחיו לאפוקי עבדים לא משמע להו דהא אחיו במצות בני ישראל מבני ישראל חד למעוטי עבד וחד למעוטי מי שחציו עבד וכו' עיין שם והשתא אמאי אצטריכו תרי קראי למעוטי עבד ומי שחציו עבד ת"ל מקרא דמאחיך ממובחר שבאחיך ונראה. על פי מ"ש התוס' ד"ה בני ישראל וכו' דשמא דיש שום רבוי דמרבינן מניה גריס וכו' עיין שם ואם כן כיון דאיכא רבוי דמרבינן גרים ולא אמרינן ממובחר שבאחיך לגבי גרים תו לא אמרי' ממובחר שבאחיך כלל גם לגבי עבד. ומי שחציו עבד דמדהא ליתא הא ליתא אבל קשה. דאמאי הוצרכו התוס' לומר דשמא יש שום רבוי דמרבה גרים ח"ל מדאצטריך תרי קראי חד למעוטי עבד וחד למעוטי מי שחציו עבד ע"כ שמעינן דמרבינן גרים דאי ממעטינן אפי' גרים נמי לא לכתוב מיעוטא כלל והוה דרשינן ממובחר מבאחיך ולמעט אפי' גרים נמי ולכן נראה לומר דלא אמרינן ממובחר שבאחיך משום דאצט' תמ"ם לכדרשינן התם תני תנא קמיה דר' ששת מאחיו עד שיוציאנו מרשות אחיו וכו' עיין שם ודו"ק

דף ס"ב ע"א רש"י ד"ה אמר ר' אדא בר אהבה וכו' ואידך