באר משה (כריף) רצח

לה וכו' עכ"ל אבל התי"ט פי' בע"א וז"ל ואינו כופה את אשתו פי' הכפייה לחודה לא מהני אלא צריך שג"כ יבטלנו בלבו וכו' עכ"ל וכ"ה ג"כ במקובצת משם הרא"ש וז"ל ואינו כופה אם לא שאמר לה בלשון הפרה עכ"ל ונראה שנעלם מהתי"ט פי' רש"י הכא וק"ל

ד"ה קתני הכותים אין חייבין בנזירות וכו' עכ"ל הא ודאי דנזירות מצוה התלויה ברצונו של אדם אלא ר"ל דאם נזרו אין מתחייבין לקיים הנזירות היכא דצייתי לן כגון שבאו לימלך וק"ל

ד"ה שאני הכא וכו' משום דא"ק גבי נדרים לאסור וכו' כצ"ל

ד"ה ואין הכותים מעריכין שאם אמר ערכי עלי וכו' עכ"ל משמע דערכי עלי הוי בכלל מעריכין כלומר מעריך עצמו וכן משמע מדברי התוס' ד"ה והא גבי ערכין וכו' אבל רש"י ריש פ"ק דערכין דף ב' ע"א במתני' ד"ה נערכין וכו' כתב וז"ל אם אמר ערכי עלי וכו' עכ"ל משמע דערכי עלי בכלל נערכין מיהו התם דף ה' ע"ב במשנה ארכביה אתרי ריכשי שכתב בד"ה אבל לא מעריך וז"ל אבל אם אמר העכו"ם ערכי עלי וכו' ובדבור שאחריו אבל לא נערך כתב שאם אמר ערכי עלי וכו' וצ"ע וע"ש בחילופי הגירסאו' מר' גרשון כפירש"י דהכא ע"ש

תוס' ד"ה שאני הכא וכו' ואע"ג דאכתוב לגבי נדרים מ"מ וכו' מקשינן נזירו' לנדרי' וכו' עכ"ל ק"ק דהא קי"ל לחומרא מקשינן וא"כ לא הוה מקשינן אלא לאשה לחומרא דילפינן לה לה מאשה וי"ל כיון דנזירות מקרי נדר כמ"ש התוס' ד"ה מנה"מ וכו' וכ"כ נמי הרמב"ם ריש הל' נזירות וז"ל הנזירות הוא נדר וכו' ע"ש ולכך הוה ילפי' טפי מנדרים אע"פ דלקולא ומיהו גבי ערכין כתב רבינו ג"כ האי לישנא הערכין הם נדר וכו' בריש הל' ערכין ע"ש והתם ע"כ דאינו ר"ל נקראו נדר אלא ר"ל דדינם כנדר כמ"ש ה' חק נתן ז"ל ריש פ"ק דערכין ד"ה סד"א נדר וכו' ע"ש ועיין לחי' שם ודו"ק

מיהו בעיקר קושית התוספות לולא דבריהם נראה משום דהך טעמא גופיה יצא עבד שאין נפשו קנויה לו ולכך אינו יכול לידור משום דמפסיד לרבו איתיה נמי גבי נזירות וכן משמע לישנא דתלמודא דקאמ' הואיל ואין נפשו קנויה לו אימא גבי נזיר נמי ולא קאמ' הואיל דגבי נדרים אינו נודר אימא גבי נזיר וכו' וכן משמע מדברי ה' המאירי וז"ל והתורה אמרה על נפשו מי שנפשו קנויה לו יצא זה וכו' דאלמא דכל נדר שיש בו ענוי נפש או בטול מלאכה אינו חל עליו כלל כמו שיתבאר ושמא היה עולה על דעתך לומר שאף בנזירות כן קמ"ל וכו' עכ"ל ע"ש

ע"ב גמ' דאמר קרא וכו' מתוך הקהל במי שיש לו קהל וכו' ק"ק אמאי לא מייתי קרא דלעיל מניה דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מישראל ונדרוש כמי שהוא מישראל שמעתי

שם בני ישראל נוזרין ומביאין קרבן וכו' עיין לה' קהלת יעקב לה' אלגאזי זל דס"א ע"א ומ"ש וז"ל די"ל כיון דמלת איש אצטריך לגופיה וכו' ע"ש לאו דוקא אלא כלומר איידי כמ"ש רש"י ותוס' לקמן ד"ה כי יפליא וכו' מיהו עיקר דבריו אינם מובנים אצלי שהרי עיקר קושיתו לפום דברי התוס' שכתבו בריש שמעתא דאצטריך קרא משום דאתרבו גוים מאיש איש לנדרים וה"א נזיר נמי נדר הוא כמו שמבואר בדבריו להדיא ואיך תירץ משום דה"א דאיש לרבות וכו' שהרי התוספות לא פירשו כן ועק"ל עליו דאם כן הדק"ל דאמאי לא קס"ד דתלמודא דבני ישראל הוא למעט שאינו מוזהר משום דה"א דאתרבי מאיש לגמרי ואיך תירץ משום דלמעט מאיסורא לא אצטריך דפשיטא לן דליתיה בבל יחל וכו' כמו שמבואר בדבריו שהרי ה"א דמרבינן מאיש לאיסורא וגלי בנזירות דאיכא איסורא לכך אצט' בני ישראל למעט מאיסורא ואיש לרבות קרבן סוף דבר שכונת דבריו שגבו ממנו וצ"ע

שם בני ישראל מגלחין על נזירות אביהם וכו' מתני' היא לעיל סוף פ"ד דף ל' ע"א ור"ל מביא קרבן נזירות אביו אם מת אביו על תגלחת של נזירות עצמו כמ"ש רבינו פ"ח מה' נזירות דין ט"ו ועיין לחי' לעיל שם במשנה ודו"ק

שם דברי ריה"ג וכו' פי' וכ"ש לר"ע כמו שאכתוב בתוס' ד"ה א"ה וכו'

רש"י ד"ה ר' אחא בר יעקב וכו' לא ה"ל טומאה וכל שאין לו טומאה אין לו תורת נזירות עכ"ל משמע מפי' דר' אחא תרי היקשי קיליף תחלה נילף דאין לכותים טומאה דמי שיש לו נחלה יש לו טומאה וכו' ושוב נילף מי שיש לו טומאה יש לו נזירות וכו' וק"ק דבחד היקשא סגי דמי שיש לו נחלה ישנו בכלל לאביו ולאמו לא יטמא דהיינו תורת נזיר וכ"כ התוס' וא ולי יש להגיה בדברי רש"י וכצ"ל לא ה"ל טומאה כלומר אין לו תורת נזירות עכ"ל והשאר נמחק והוא כדברי התוס' ודו"ק

תוס' ד"ה ודילמא וכו' ועי"ל וכו' עכ"ל ולפ"ז הא דקאמ' טהרה הוא דלא ה"ל טומאה ה"ל ר"ל טהרה דחטאוי הוא דלא ה"ל אבל טומאה וטהרה דטבילה אית ליה ודו"ק

ד"ה א"ה וכו' וכ"ת דעבדים אתדבו מאליהם כותים נמי ליתרבו מאיש וכו' עכ"ל אע"ג דגבי איש איכא למימר איידי דכתיב אשה כפירש"י במסקנא מ"מ טפי הוה דרשינן ליה לרבות כותים משום דהך היקש כל שיש לו נחלה וכו' אינו היקש גמור דאל"כ לפי המסקנא למאי אצטריך ודו"ק נ"ל

בא"ד וה"ה דאשנויא קמא וכו' עיין להרב קהלת יעקב לה"ר י"ט אלגאזי ז"ל דף ס"ט ע"ג וריש ע"ד

בא"ד וא"ת ל"ל לעולה וכו' עכ"ל לא ידענא מאי קושיא שהרי לבתר דכתיב לעולה פרט לנזירו' הוא דידענא דבני ישראל לגמרי וכבר ראיתי לה' א"מ ז"ל שנתעורר בדבריהם עיין שם והתימא על ה' ק"א ז"ל פ' אמור דף ר"ך שנתכוון לקושית התוספות ותירוצם והזכירו ה' חק נתן ז"ל פ' ואלו מנחות דע"ג ע"ב ע"ש ולא ידעתי מאי קשיא להו וצ"ע

ואגב ראיתי לרש"י התם פ' ואלו מנחות ד"ה אי וכו' שכ' וז"ל מאשר יקריבו לה' לעולה עכ"ל והנראה שהוצרך להוציא פשטא דתלמודא ממשמעותיה דפשטא דתלמודא משמע דקאמר אי מהתם ר"ל אי מבני ישראל וכו' דהכי פריך מתחלה מהכא נפקא מהתם נפקא דבר אל בני ישראל וכו' משום דלא אתי שפיר מאי דמסיק תלמודא אבל נזירות חיילא קמ"ל דמשמע דקרא דלעולה אתא לנזירות וזהו שכ' שם רש"י קמ"ל כי יפליא דאפי' אל נזירות לא חיילא וכו' עיין שם ומיהו אינו מוכרח דהכי משני קמ"ל לעולה פרט לקרבן וממילא דבני ישראל אצט' לנזירות