באר משה (כריף) רצז

שם במשנה שהוא כופה עבדו וכו' גרסינן בירוש' היה יכול למחות על דברי רבו אומרין לו הלכה היא שמע לדברי רבך ע"כ ופי' המפרש ה' פני משה היה יכול למחות על דברי רבו שיש כח בידו שלא לשמוע לו ורוצה לקיים נזירותו אומרין לו הלכה היא כך ושמע לדברי רבך שכשאינו מתרצה אין עליך נזירות א"ד ע"ש והנה רבינו פ"ב מה' נזירות דין י"ז לא הביא דין זה ואפשר דרמזו במ"ש בסוף לשונו ואם לא כפה אותו נוהג נזירותו עכ"ל דלשון מיותר הוא כיון שכבר כתב דעבדים יש להם נזירות אלא לאשמעינן דוקא דלא כפה הוא דנוהג נזירות אבל בכפה לא משכחת לה שינהוג בשום ענין ודו"ק נ"ל

שם גמ' ואמרת אליהם לרבות העבדים וכו' ק"ק דילמא להזהיר גדולים על הקטנים וכה"ג דרשינן גבי אמור אל הכהנים ואמרת אליהם כמ"ש רש"י בחומש ואע"ג דלר' יוחנן ס"ל מדיר בנו בנזיר הל"מ כדאמ' לקמן ואם כן לא צריך קרא מ"מ לר"ל דס"ל לעיל פ"ד דכ"ט ע"א דמדרבנן הוא דילמא מדאורייתא הוא מקרא דואמרת אליהם ותו קשה דשם בפ' אמור הביא הרא"ם מאי דדרשו במכילתא גבי קרא דכתיב דבר ואמרת דבר ותחזור ותאמר עיין שם וא"כ ה"נ נדרוש הכי תחזור ותאמר ומנ"ל למדרש לרבות העבדים והרא"ם הקשה כה"ג על דרשת רשי בחומש להזהיר גדולים וכו' אימא דבר ותחזור ותאמר ותירץ ה"מ כשהא' בלשון דבור והאחד בלשון אמירה שהלימוד של פעם א' נקרא בלשון דבור והלימוד של פעם שניה נקרא בלשון אמירה אבל כששניהם בלשון אמירה א"א לומר אמור ותחזור ותאמר דאם כן דבר ואמרת מבעי ליה עכ"ל ע"ש ואם כן הכא דכתיב דבר ואמרת אם כן שפיר נדרוש דבר ותחזור ותאמר ומנ"ל לרבות העבדים ואפשר לומר דהיכא דאיכא למדרש דרשינן ולא אמרינן דבא ותחזור ותאמר והרא"ם שהק' על דעת רש"י בחומש אימא דבר ותחזור ותאמר ה"ה דה"מ לתרוצי הכי אלא עדיפא מינה תירץ דא"א לומר אמור ותחזור ותאמר וכו' אבל קושיא קמייתא עדיין קשה שו"ר להרמ"ז שנתעורר בה ותירץ מדאצטריך לכתוב בהדיא בנזיר אשה אע"ג דלא אצטריך דמהיכא תיתי דלא תדור בנזיר שהרי אין הזמן גרמא ע"כ לגלויי דדרשת ואמרת היא לרבות העבדים דהוקשו לנשים את"ד ע"ש ובזה ניחא נמי גם קושייתנו השנייה דאימא דבר ותחזור ותאמר משום רגלי קרא דנדרוש לרבות העבדים ודו"ק

ואחר זמן ראיתי לה' שושנים לדוד ז"ל פ"ב דזבים משנה א' ד"ה אף וכו' שנתעורר בקושיא זו וכ' דהיכא דאיכא למדרש דרשי' ואח"ך סיים וזל וממוצא דבר ק"ט על הרא"ם שרצה לחלק ולומ' דלא מצינן לדרוש לרבות אלא כשהם בלשון א' או דבור או אמירה הא לא"ה ליכא למדרש דמבעי ליה לכדדרשי' במכילתא והא קמן דההיא דנזיר שהם בשתי לשונות דבור ואמירה ואפ"ה דרשי' וצ"ע עכ"ל ע"ש ולא ידעתי מאי מקשה שהרי הרא"ם לא כתב הכי דהיכא דאיכא דבור ואמירה ליכא למדרש אלא תחזור ותאמר אלא היכא דשניהם בלשון אמירה א"א למדרש אלא להזהיר וכו' וכמו שהעתיק לשונו ה' עצמו לעיל מזה וכמו שיע"ש ואם כונת ה' משום מדלא מקשה הרא"ם להפך מצא ליה למכילתא לדרוש תחזור ותאמר אימא אתא להזהיר גדולים וכו' כמו אמור ואמרת אלא ע"כ משום דמשמע ליה להרא"ם דבר ואמרת א"א לדרוש אלא תחזור ותאמר אם זה כונת ה' אם כן היכי כתב על דברי ה' ק"א וז"ל ול"ק מההיא דמכילתא דמ"מ היכא דאיכא למדרש וכו' עכ"ל והא אכתי קשה מנ"ל למכילתא דבר ותחזור וכו' דילמא להזהיר גדולים וכו' ותו עיקר קושיא זו אינה קושיא דלהזהיר גדולים נילף מאמור ואמרת וכמ"ש הרא"ם עצמו דאיכא תלתא קראי דם ושרצים וצריכי וכו' ע"ש ודוקא גבי נזירות הוא דמצינן להקשות הכי דלא שייך למילף מהתם משום דשאני התם דהוי דבר איסור אבל נזירות חינוך מצוה הוא ותדע שהרי פליגי ר' יוחנן ור"ל אי חינוך דרבנן או הל"מ אלמא ראינו ענין למאי דאמרינן בעלמא להזהיר גדולים וכו' ואפשר שלשון ה' ז"ל בא שלא בדקדוק וכונתו מדהקשה הרא"ם על רש"י בחומש אימא תחזור ותאמר אלמא לא ש"ל איכא דאיכא למדרש דרשינן אלא ס"ל דבר ותחזור ותאמר דרשה היא ושקולים הם ומ"מ כבר כתבתי דאינו מוכרח אלא דהרא"ם עדיפא משני ובר מן דין עבר מזכרונו דברי הרמז שכרנו דלפי דבריו ניחא דברי הרא"ם וה' עצמו הזכירו בחי' במכילתין הכא ואעתיק דבריו ע"ש ודו"ק

שם שאני הכא דאמר קרא לאביו ולאמו במי שיש לו אב וכו' והאי דכתיב איש איידי דכתיב אשה לצורך כתב איש שלא לצורך כן למדתי מדברי רש"י לקמן עבר הדף ד"ה אבל הכא גבי נזירות וכו' בסוף דבריו ע"ש וק"ק דאשה נמי שלא לצורך דהא קי"ל מ"ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות ואפשר ליישב משום דכתיב בני ישראל וה"א בני ישראל ולא בנות ישראל דכנה"ג דרשינן פ"ק דקדושין דף ל"ו ע"א בני ישראל סומכות ולא בנות ישראל וכן דרשינן נמי בני אהרן ולא בנות אהרן ע"ש וכ"ת לא לכתוב אלא ישראל לחוד י"ל דאורחיה דקרא לכתוב בני ישראל ומיהו בעיקר דברי רש"י לקמץ נראה דאין צורך לאיירי אלא דאורחיה דקרא לכתוב איש ואע"פ דלא כתיב אשה דכה"ג אמרי' פרק הגוזל דק"ט ע"ב ועיין לחי' שם ודו"ק ואכתי ק' ציון דמלאביו ולאמו מיעט כותים א"כ בני ישראל לא כותים ל"ל שהרי כיון דלאביו מיירי בטומאה וה"ה נמי יין וא"כ מסתמא כיון דאמעטו מן הטומאה ומן היין ואין עליהם תורת נזיר ה"ה נמי דאין מביאין קרבן ותדע מדקאמר תלמודא לקמן עבר הדף מיעוטא דבני ישראל לקרבן ורבויא דאיש ליין ולטומאה וכפירש"י ותוס' הכא ולא קאמר איפכא דמיעוטא ליין ורבוייא לקרבן אלא משום דאין סברא דמותר ביין ובטומאה ומביא קרבן וא"כ לא לכתוב אלא לאביו ולאמו ול"ל בני ישראל וליכא למימר דמלאביו לא אמעיט אלא טומאה ואצטריך בני ישראל למעוטי יין דא"כ אימא דאהני איש לרבויי יין ובני ישראל למעוטי קרבן ונראה דהאי דרשה מי שיש לו אב יצא כותי וכו' לא מוכחא כ"כ בפסוק אלא דבתר דכתיב בני ישראל ולא כותים מצינן למדרשיה מי שיש לו אב יצא כותי לאפוקי רבוייא דאיש ושו"ר שכ"כ במקובצת עיין שם

שם אלימא לענין ירושה והאמ' ר' חייא וכו' כותי יורש את אביו דבר תורה וכו' עיין בפ' הבא על יבמתו דף ס"ב ע"א דקאמר תלמודא דכותים לאו בני נחלה נינהו וכתבו שם התוס' כלומר נחלת בכורה אבל נכרי יורש את אביו דבר תורה וכו' וכ"כ נמי רש"ז שם ע"ש וק"ק דא"כ אמאי לא משני נמי הכא לענין נחלת בכורה דכה"ג נמי מסיק בסמוך ד' אחא בר יעקב לענין נחלת עבדים וצ"ע

רש"י ד"ה חומר בנשים וכו' ולא הפר לה ושמע