באר משה (כריף) רצו

מצוה תליא מילתא כיון שיהא של מצוה בעינן שיערו גדול שלשים וא"כ ה"נ הכא כיון דהוי תגלחת של מצוה בעינן כדי גידול שלשים ודוחק לומר דהכא אליבא דר"א דס"ל דהיכא דגילח לאחר מלאת ז' הוא דסותר כדי לכוף ראשו לעיקרן כדאיתא לעיל דף ס"ל ע"ב ע"ש וצ"ע

תוס' ד"ה הני ארבעה וכו' ונזיר טמא נמי גמרינן ליה מנזיר טהור וכו' עכ"ל הכי איתא לעיל פ"ו דמ"ב ע"א ע"ש

דף ס"א עא גמ' בעי רמי בר חמא וכו' לא ידעתי לכוין פי' השמועה לשיטת רש"י דנראה דהבעיא היא גם אתגלחת רביעית ואם כן לא ידעתי איך צדדי הבעיא שייכי בתגלחת ד' שהרי כיון דבנזירות טהרה ואין בה אעבורי טומאה וכמ"ש רש"י עצמו גבי המפשיט וזל והא ליכא עבורי שיער טומאה ואמאי מגלח וכו' עכ"ל ותו קשה כיון דהבעיא גם אתגלחת ד' היכי פשיט מינה שהרי כיון דהיא גופה קמבעיא ליה ואם נאמר דהבעיא אשלש תגלחיות אבל תגלחת ד' לא מבעיא ליה ופשיטא ליה בתער כיון דליכא עבורי טומאה אכתי ס"ס היכי פשיט מינה כיון דהמבעה עצמו ידע לה ואפ"ה מבעיא ליה אהנך ג' ותו לשיטת המפשיט דפשיט ליה מתגלחת ד' דליכא עבורי שיער טומאה ש"מ משום מצוה אמאי הוצרך כלל לברייתא הלזו שהרי בלא"ה מקרא מפורש להדיא דנזיר טהור מגלח בתער אלמא לאו משום עבורי טומאה ואם נאמר דהפשיטות הוא מדביילנהו ביחד ש"מ כולהו כי הדדי דוקא בתער ומשום מצוה וכמו י"מ שכתבו התוספות זה אינו שהרי רש"י כתב בהדיא וז"ל והאי דהדר מגלח וכו' ואמאי מגלח וכו' וכן משמע לושנא דתלמודא דקאמר בפי' בשלש נמי סגי וכו' משמע דר"ל דאמאי מגלח תגלחת ד' ותו קשה מאי מבעיא ליה שהרי לעיל פ"ו ד"מ ע"א מייתי תלמודא תנן התם דג' תגלחתן מצוה נזיר ומצורע וכו' ופריך פשיטא דהא קראי כתיבי ומשני מ"ד דקרא דכתיב תער לאו לעכובא אלא משום אעבורי שיער ואפי' סך נשא קמ"ל מצוה ע"ש הרי דמתניתין דקתני בהדיא מצוה לאפוקי סך נשא ואיך הכא מבעיא ליה ואם נאמר דשאני התם דמצורע ודאי או נזיר טהור ודאי אבל הכא דספק טהור ספק מצורע לכך מבעיא ליה דאפשר לעבורי טומאה סגי מנ"ל זה ואמאי לא אמרינן כיון דאם הוא ודאי מצוה בתער היכא דהוי ספק נמי הוי בתער דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא לעשותו כמו הודאי ותו קשה דאם כן משום דספק לכך ס"ד למבעי אם כן מי הכריחו לעשות צדדי הבעיא משום אעבורי טומאה אדפשיט ליה מתגלחת ד' דלית בה אעבורי טומאה ואמאי לא קאמר בפשיטות משום אעבורי שיער לבד כדקאמר תלמודא לעיל מהו דתימא משום אעבורי שיער וכו' וה"ל הבעיא גם אתגלחת ר' נזירות טהרה דשייך בה נמי צדדי הבעיא ולא מצי פשיט ליה מידי אבל שיטת התוספות מתיישבת שפיר דלא מבעיא ליה אלא אנזיר טמא ואפי' נזיר טמא ודאי ואגב קבע בעייתו הכא ואע"ג דתלמודא לעיל דמ"ב ע"א קאמר דיליף טמא מטהור מ"מ לרמי בר חמא הכא מבעיא ליה ופשיט שפיר כמו שני הפירושים שכתבו עיין לדבריהם אבל שיטת רש"י צ"ע

סליק פירקא

במשנה הכותים וכו' דע שהתוס' ריש פ"ק דקדושין גבי הא דקתני האשה נקנית וכו' כתבו דקתני בה"י משום דאקרא קאי וה"ק האשה המבוררת בקרא וכו' והק' ה' זרע יצחק זצ"ל דהכא דקתני הכותים בה"י אהיכא קאי ונדחק ליישב כיון דכל התורה כולה לישראל נאמרה ולא לגוים חשיבי מבוררים וה"ק אותם גוים המבוררים אע"פ דמקריבים נדרים ונדבות מ"מ אין להם נזירות אח"ד ע"ש פי' דלא תימא מהך טעמא גופיה דחשיב מבוררים משום דכל התורה כולה לישראל ולא לגוים א"כ ממילא דאין להם נזירות ומאי קמ"ל ואהא כתב וה"ק וכו' ולע"ד נראה דא דאין צורך לכל התורה כולה אלא כיון דגבי נזיר גופיה כתיב בני ישראל ולא גוים כדדרשינן נן בגמ' א"כ אקרא דנזיר גופיה קאי וה"ק אותם גוים המבוררים שנתמעטו לא תימא לא אמעטו אלא מעריבין בניהם בנזיר כדפריך תלמודא לקמן אבל לעולם יש להם נזירות אלא לגמרי אמעטו ואין להם נזירות כלל ודו"ק נ"ל ואחר זמן ראיתי בכתבי הקדש לה' המופלא ח"ק כמהר"ר יוסף זרקא זצ"ל בחי' לפ"ק דקדושין שתירץ כעין זה כיון דכתיב איש איש לרבות גוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל הילכך חשיבי מבוררים בקרא ועוד תי' דלגבי רבים שאני דחשיבי מבוררים וידועים אע"ג דלא כתיבי בקרא כיון דרבים הם ודו"ק

שם נשים ועבדים וכו' אע"ג דנשים כתיבי בהדיא בקרא דכתיב איש או אשה כי יפליא וכו' דרך התנא שונה מה שבפסוק בהדיא וכה"ג כתבו התוס' פרק החולץ דף ן' ע"א ד"ה שנה רבי וכו' ומיהו רש"י התם לא ס"ל הכי וכן נמי הר"ן בחי' לפ"ב דסנהדרין די"ח ע"א גבי הא דפריך דן פשיטא וכו' לא ס"ל נמי הכי והעתקתי לשונו בחי' שם עיין שם ויש מי שיישב דקתני נשים משום דבעי למתני חומר בנשים מבעבדים וכו' ועיין להרב קול הרמז ז"ל

לעיל שם במשנה הכותים אין להם נזירות וכו' דקדק הרב קהלת יעקב ז"ל למהרי"מט אלגזי ד"ע ע"ב וז"ל דנראה פשוט דוקא גוים הוא דאמעיטו אבל גרים איתנהו בנזירות ועוד כיון דעבדים איתנהו בנזירות כ"ש גרים דעדיפי ואם כן צריך לדעת מאיזה רבוי מרבינן לגרים דהא בכמה דוכתי דכתיב בני ישראל הוצרך רבויא לרבות הגרים הא לא"ה הוה ממעטינן להו מבני ישראל כדאמ' פרק כל המנחות דס"א ע"ב גבי תנופה בני ישראל מניפין ואין הגוים מניפין אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים משוחררים מנין ת"ל המקריב וכו' עכת"ק עין שם ור"ל ונימא דואמרת אליהם לרבות הגרים אבל עבדים מנ"ל ועלה בדעתי לומר דלק"מ ומהך ברייתא גופא דפרק כל המנחות דגבי תנופה מינה חברא שהרי התם בהך ברייתא מיעט לנשים דקתני בני ישראל מניפין ואין הנשים מניפין ע"ש ואם כן כיון דמיעט קרא נשים וריבה גרים אלמא מוכח דגרים עדיפי מנשים והילכך הכא גבי נזירות דכתיב בהדיא נשים ע"כ דכ"ש גרים אלא שהוקשה לי לפ"ז על התוספות שם ד"ה אין לי וכו' שהק' מבני ישראל מטמאין בזיבה וכו' ומבני ישראל מעריכין וכו' ונדחקו ליישב שמא יש שום רבוי לרבויי גרים ע"ש ומאי ק"ל כלל שהרי התם כתיב נשים בהדיא ואם כן כ"ש גרים וכמו כן ק' ג"כ על התוספות פרק הנחנקין דפ"ו ע"א ותוספות דפרק הישן דכ"ח ע"ב ע"ש וצ"ע כעת לאפס הפנאי: