באר משה (כריף) רצה

משום איסור נבלה לחוד אבל איסור חולין בעזרה לית בה וצ"ע אבל אין להק' מהא דאמרינן בפרק כל הגט דכ"ח ע"ב וצריכא וכו' אבל חטאת העוף מספיקא לא ליעול חולין בעזרה וכו' עיין שם די"ל דלא ליעול קאמר דהיינו איסור הכנסה ודו"ק

תו ק"ק בדברי רש"י הכא שכתב דטעמא דאין חטאת באה על הס' משום דאין מביאין קדשים לבית הפיסול משמע מדרבנן הוא דאינה באה שהרי הא דאין מביאין קדשים לבית הפיסול אינו אלא מדרבנן כמ"ש הרב שע"ה הל' פיסולי המוקדשין דף ן' ע"א ד"ה ולע"ד וכו' וכמו שזכרנו למעלה ואע"ג דמן התורה אשם תלוי הוא דבא על הספק ולא חטאת כמ"ש רבינו פז מהלכות פיסולי המוק' דין י' התם בספק חטא אבל חטאת ספק מצורע באה אלא רבנן הוא דגזרו ואלו מלישנא דברייתא דלעיל פ' מי שאמר דקתני מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק ת"ל וכו' משמע אבל חטאת בהמה אינה באה על הס' מדאורייתא והתימא שרש"י עצמו הזכיר להך סוגיא דפרק מי שאמר הכא ולעיל דף נ"ט ע"ב ד"ה סופרין וכו' ונראה להוכיח דדעת רבינו נמי דאין חטאת בהמה באה על הספק כדפסק פרק עשירי מה' נזירות דין ד' כמ"ש שם הכ"מ משם ההוספתא ע"ש אינו אלא מדרבנן כסברת רש"י הכא שהרי כיון דפסק דחטאת העוף דבאה על הס' היינו מדרבנן דהתירו לו כדי לאשתרויי בקדשים כמ"ש שם הכ"מ וכמ"ש רבינו בהדיא פרק י"א מה' שגגות דין ב' אם כן יש להבין אי מדאורייתא חטאת העוף אינה באה על הספק היכי מצו רבנן להקל לומר באה על הספק דהוי חולין בעזרה אלא ע"ב לומר דמדאורייתא באה על הס' אלא ר"ל דרבנן אוקמוה אדאורייתא מטעם כדי לאשתרויי בקדשים ואם כן לא ידעתי לאיזה תכלית קאמר טעם זה דמהי תיתי שלא יוקמוה אדאורייתא אלא ע"כ משום דגזרו גבי בהמה דאינה באה על הספק לכך קאמר אבל גבי חטאת העוף אוקמוה אדאורייתא ומעתה תחול נמי על רבינו קושיא זו דלישנא דברייתא דפרק מי שאמר לא משמע הכי ועיין עוד בזה לחי' שם בתוספות ד"ה מתקיף וכו'

ודע דלפ"ז דחטאת בהמה דאינה באה על הס' אינו אלא מדרבנן אפשר ליישב מה שהק' ה' לשון למורים הביאו ה' שע"ה ז"ל הל' מעשה הקרבנות דף מ"ו סוף ע"ג על דברי רש"י פ"ק דנדרים דף ו' ע"א דמשמע מדבריו דאם אמר הרי עלי חטאת דבריו קיימין דהא קי"ל אין חטאת באה נדבה ע"ש די"ל דנהי מדרבנן לכתחילה אינה באה נדבה מ"מ אם אמר בדיעבד כיון דמדאורייתא באה נדבה הילכך דבריו קיימין לענין שתחול הקדושה ולמיתה אזלא מדרבנן והשתא ליכא להקשות כמו שהק' ה' שע"ה על תירוץ ה' לשון למודים ע"ש אבל זה אינו דע"כ דחטאת אינה באה נדבה מדאורייתא הוא כדמוכח פ"ו דכריתות דכ"ה ע"א דקאמר אשם תלוי עיקרו בחובה כתיב פי' ולכך אינו בא נדבה וא"כ מינה נמי ה"ה נמי חטאת דעיקרא נמי בחובה כתיבא וצ"ל דלענין היכא דאיכא ס' חטא הוא דבאה נדבה כיון דאיכא סרך ס' חטא ועיין לחי' שם פ"ו דכריתות ודו"ק

תוס' ד"ה ה"ג תגלחת וכו' וחטאת לספק נזיר טמא וכו' כצ"ל

בא"ד כדין נזיר טמא שמא וכו' כצ"ל

ד"ה ה"ג שנייה וכו' לאו משום דנזירות טומאה. דבנזיר טמא וכו' כצ"ל והשאר נמחק ור"ל בתגלחת שנייה ליכא לספוקי בנזיר טמא משום דממ"נ שאם היה טמא א"כ כבר יצא ידי חובתו בתגלחת א' ואם היה מוחלט א"כ שנייה לספירו וק"ל

בא"ד ואף עולת בהמה דשמא מוחלט ולא טמא עכ"ל כצ"ל ור"ל דמביא עולת בהמה בשביל נזירות טהרה ועיין לדבריהם דנ"ה ע"ב ד"ה אוכל וכו'

ע"ב גמ' ותעלה לימי צרעתו וטומאתו ופירש"י לימי צרעתו של ימי ספירו וכו' והדין עמו דאי ימי חלוטו בסמוך הוא דפריך לה קאמ' ותעלה לו לימי חלוטו וטומאתו וכו' וה"ה דה"מ להשיב להם דימי ספירו להעביר וימי טומאתו לגדל כמו שהשיב גבי חלוטו וטהרתו אלא דבלא"ה השיב זה לפני ביאת מים וכו' מיהו ק' על תלמידיו דקרי לה מאי קרי לה ששאלו כיון דכבר השיב להם תשובה זו דלגדל ולהעביר גבי מוחלט ונזיר טהור וצ"ע

שם גמ' ותעלה לו לימי חלוטו וטומאתו וכו' גם בכאן ק"ק נמי דקרי לה מאי קרי לה כיון דכבר השיב להם דזה לפני ביאת מים וזה לאחר ביאת מים גבי ספירו וטומאתו א"כ ה"ה נמי גבי חלוטו וטומאתו וכמו שהשיב להם עכשיו וצ"ע

רש"י ד"ה ה"ג וכו' לאחר ל"ז וכו' עכ"ל לאפוקי הגי' שכ' ה' המאירי לאחר מ"ד ע"ש

בא"ד דכיון שהוא טמא ודאי מגלח לסוף ז' וכו' עכ"ל אבל הרמב"ם פרק עשירי מה' נזירות דין י"א כתב מונה ימי נזירותו שלימה ואח"כ מגלח וכו' ע"ש וצריך טעם למה כיון דודאי טמא אמאי אינו מגלח לסוף ז' וכפירש"י וה' לח"מ ז"ל הק' על רבינו דאיך יגלח בימי טומאתו כיון דלא הזו עליו ג' וז' וכו' ע"ש וק"ק עליו דגם אתגלחת א' נמי שאחר שמנה נזירותו שלימה ק' נמי איך מגלח כיון דלא הזו עליו וכו' וכן נמי לפי מה שצדד ואם הזו עליו וכו' א"כ בתגלחת א' וכו' ע"ש ק"ק ג"כ עליו דגם אתגלחת אחרונה נמי קשה ודו"ק

ד"ה אלא תעלה לו לימי ספירו וכו' וכבר גדל לו לכוף ראשו לעיקרו עכ"ל אף ע"ג דגבי נזיר בעינן גידול שיער של שלשים כדמוכח לעיל פ"ו דמ"ד ע"א דקאמר תגלחת תסתור שלשים משום דבעינן גידול שיער וכתבו התוס' ד"ה חומר וכו' דבעינן כדי גידול של סתם נזירות דהיינו שלשים יום וכ"כ נמי רש"י לעיל דל"ט ע"א במשנה ד"ה סותר שלשים לפי שאין גידול שיער פחות משלשים עכ"ל וכ"כ עוד התוס' לעיל דנ"ו ע"א ד"ה אבל וכו' בתוך דבריהם וז"ל בתר גילוחו צריך לחזור למנות שלשים דבבציר משלשים לא הוי גידול שיער וכו' עכ"ל היינו היכא דגילח בתוך ימי נזירותו כיון דסותר בעינן כדי גידול שלשים של סתם נזירות אבל הכא דגילח ביום שראוי לו לגלח לנזירותו אלא שאין עולה לו לנזירותו משום תגלחת חלוטו ולכך תגלחת ספירו שהיא אחר ז' ימים לתגלחת א' עולה לו לנזירותו דבגידול שיער כדי לכוף ראשו לעיקרו סגי מיהו מלישנא התוס' דלעיל דמ"ד ע"א שכתבו דבעינן בשעת תגלחת של מצוה גידול שלשים ע"ש משמע דכל שהוא תגלחת של מצוה בעינן כדי גידול שלשים וכן התוס' לעיל דף ט"ל ע"א ד"ה סתם וכו' כתבו נמי וז"ל וטעמא דסותר שלשים משום דבעינן בשעת תגלחת של מצוה וכו' שיהא שערו גדול וכו' עכ"ל כצ"ל ע"ש משמע דבתגלחת של