באר משה (כריף) רצד

אבל צ"ע מהא דכ' רש"י ד"ה תגלחת שנייה וכו' וז"ל וא"ת הא בחטאת בהמה הוא דמחייב וכו' לפי שאין חטאת בהמת באה על הספק וכו' לפי שאין מביאין קדשים לבית הפיסול וכו' עכ"ל ואיך תירץ לפי שאין מביאין קדשים לבית הפיסול שהרי כיון דברייתא ר"ש היא ולר"ש ע"כ ס"ל דמביאין קדשים לבית הפיסול דמש"ה ס"ל דמייתי ומתני אף על פי דממעט בזמן אכילתו וכמ"ש התוס' ד"ה והא בעי אשם וכו' וכדאיתא בהדיא פרק כל הזבחים דע"ה סוף ע"ב ויש מי שחילק דס"ל לרש"י דלא קאמר ר"ש מביאין קדשים לבית הפיסיל אלא כגון אשם בשלמים דהוי דבר דליכא אלא הפסד מועט דהקרבן נאכל אלא משום דאיני נאכל שני ימים ושמא יבא לידי נותר אבל כל הבהמה כולה כי הכא דהולכת כולה לבית הפיסול והוי הפסד מרובה אף לר"ש אין מביאין לבית הפיסול וצריך חיפוש ועיין להרב שע"ה ז"ל הל' פיסולי המוק' דף ן' ע"ב ד"ה עוד ראיתי וכו' ודו"ק

ד"ה תגלחת שנייה וכו' לפי שאין מביאין קדשים לבית הפיסול וכו' עכ"ל וצ"ע דמאי שנא בהמה מחטאת העוף דבאה על הספק ומביאין קדשים לבית הפיסול ואי הא דאין מביאין קדשים לבית הפיסול מדאורייתא הוא ניחא משום דגבי חטאת העוף גלי קרא דבאה על הספק כדאיתא לעיל פ"ד רכ"ט סוף ע"א דיליף לה מהיקשא ע"ש ואם כן ע"כ הא דאין מביאין קדשים לבית הפיסול היינו בבהמה וגזרת הכתוב היא גבי עוף מיהו מדברי התוספות בפסחים דף פ"ט ע"א ד"ה ה"מ וכו' משמע דאינו אלא חומרא דרבנן כמ"ש הרב שע"ה הל' פיסולי המוקדשין דף ן' ע"א ד"ה ולע"ד וכו' עיין שם וכ"כ עוד הל' ק"פ דנ"ז ע"א ע"ש אם כן מ"ש דהיקלו בחטאת העוף ולא גזרו טפי מבהמה וראיתי להרמב"ם פי"א מהלכות שגגות דין ב' שכ' טעם אחר דחטאת העוף דבאה על הספק מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים ואסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק עכ"ל ל וק' גם כן שהרי מצורע נמי מחוסר כפרה הוא ואסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו כמ"ש הרמב"ם ריש פ"ק מה' מחוסרי כפרה דין א' ואם כן תקוני גברא נמי הוא כמו המביא חטאת העוף ואמאי לא התירו לו להביא בהמה מספק אלא חטאת העוף וצ"ע

תו קשה לי על רבינו איך כ' אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק שהרי נזיר טמא אינו מחוסר כפרה ולא מתסר לאכול בקדשים אע"פ שעדיין לא הביא קרבנו דדוקא מי שטומאה יוצאה מגופו הוא דמקרי מחוסר כפרה כמ"ש התוספות לעיל דנ"ה ע"ב ד"ה אוכל בקדשים וכו' בתחילת דבריהם עיין שם ואפ"ה מביא חטאת העוף מספק כדקאמר הכא חטאת העוף ספק וכו' וכך פסק רבינו פרק עשירי מה' נזירות דין ה וכן נמי במתניתין לעיל גבי מת א' מהן קתני מביא חטאת העוף ואומר וכו' ואם טהור הייתי וכו' החטאת ספק וכו' ופסקה רבינו פ"ט מה' נזירות דין ט"ו עיין שם. וראיתי להרב שע"ה זל הל' שחיטה ד קמ"ז ע"ד ד"ה ודרך אגב וכו' שהרגיש בקושיא זו עיין שם שה שהניח בצ"ע מיהו לע"ד נראה הא ל"ק דנזיר נמי חשיב מחוסר כפרה לענין יין ותגלחת דכל זמן שלא כיפר אסור ביין ותגלחת כדאיתא ריש פרק ד' מחוסרי כפרה דף ח' ע"ב ואף על פי דאם גילח על א' מהדמים הותר ביין כדאיתא לעיל פ"ו דמ"ו ע"א מכל מקום כיון שנטמא אינו יכול למנות נזירות טהרה עד שמביא חטאתו כדכתב רבינו פ"ו מהלכות נזירות דין זב וא"כ הוי מעוכב ביין ולכך מביא חטאת העוף מספק דחשיב נמי תקוני גברא וכן מוכח מדברי הרב שע"ה זל עצמו הל' עכו"ם ד"ח ריש ע"ד דשתיית היין חשיב תקוני גברא וזה פשוט ולקושיא קמייתא עיין לחי' לעיל פ"ד דכ"ט ע"א בתוס' ד"ה לזכר וכו' שכתבנו ליישב ע"ש

ודע דמהכא מוכח דחטאת בהמה אינה באה בנדבה דאל"כ אמאי הכא גבי מצורע מביא חטאת העוף וכותב נכסיו לאחרים משום דחטאת בהמה אינה באה על הספק וכפירש"י שהרי ליתי חטאת בהמה על תנאי דאם אינו מצורע הויא נדבה א"ו אינה באה נדבה וכן חטאת העוף נמי הבאה על הספק אינה באה נדבה אלא לקבורה אזלא כדקאמר מר תלמודא בהדיא הכא ומכאן ק"ל על הרב כ"מ ז"ל פ"ז מה' נזירות דין י"ו שכ' גבי הא דכתב רבינו זבחיו לא עלו לו כתב וז"ל איכא למידק היאך יעשה וכו' ונראה שיתנה ויאמר אלו זבחי נדבה וכו' עיין שם והשתא קשה דאיך שייך לומר יתנה אלו זבחי נדבה שהרי החטאת אינה באה נדבה והתימא על הלח"מ ז"ל דבפרק עשירי מה' נזירות דין י"ב הביא בסוף דבריו לקושית מרן כ"מ הלזו וכתב לתרץ דאחר כך יביא חטאת העוף דבאה על הספק וכו' עיין שם ואיך לא נתעורר בדברי הכ"מ דאיך כתב דמהני תנאי בחטאת בהמה שוב מצאתי דהכ"מ לשיטתיה אזיל שכתב בהדיא פי"א מה' שגגות דין ט"ו דחטאת בהמה באה נדבה עיין שם וכבר ראיתי להרב מש"ל זל שתמה עליו וכתב וז"ל ובעיני יפלא שאין חטאת באה נדבה עיין שם ונראה שלא ראה לדברי הלח"מ שזכרנו מדלא הזכירו ועיין לחידושינו לעיל פ"ב די"ג ע"א במשנה שהוכחנו עוד מכמה מקומות בהש"ס דאין חטאת באה נדבה עיין שם וזה פשוט

בא"ד שחטאת העוף הבאה על הספק וכו' אע"פ שאינה נאכלת וכו' עכ"ל טעמא דאין חטאת העוף נאכלת כ' רש"י פ"ו דמסכת כריתות דכ"ו ע"ב ד"ה אסירה וכו' וז"ל שאסורה באכילה שמא חולין היא ונבלה היא וכו' עכ"ל וטעם זה אינו מספיק אלא גבי חטאת העוף דבמליקה היא ולכך הוי נבלה אבל גבי חטאת בהמה דבשחיטה היא צ"ל דטעמא דאינה נאכלת שמא חולין בעזרה אבל גבי חטאת העוף ליכא למימר חולין בעזרה דלא אסרה תורה אלא שחיטה ולא מליקה כמ"ש רש"י שם בכריתות ד"ה קודם וכו' עיין שם וראיתי לרש"י פ"ק דכריתות דף ז' ע"ב ובשלהי מסכת תמורה דף ל"ד ריש ע"א שכתב עוד דבחטאת העוף משום חולין על המזבח ליכא כיון דאינה נקטרת לא חשיב אכילת מזבח עיין שם וק"ק אכתי איכא איסור הכנסת חולין בעזרה כמ"ש רש"י פ"ד דתמורה דכ"ג ע"א ד"ה יאכלו וכו' דאין מכניסין חולין בעזרה וי"ל דמשום אסור הכנסה לא מתסר באכילה אם עבר והכניס אלא דוקא באיסור אי כמ"ש הרב מש"ל זל פ"ב מה' שחיטה דין ג' עיין שם מיהו יש לתמוה דלעיל פרק מי שאמר דכ"ט ריש ע"ב קאמר תלמודא בהדיא דטעמא דאין חטאת העוף נאכלת משום דיש בה שני איסורין איסור נבילה ואיסור חולין בעזרה אבל בהמה שאין בה אלא איסור אחד של חולין בעזרה לכך נאכלת ע"ש ואם כן היכי כתב רש"י הכא דחטאת בהמה אינה נאכלת והא אין בה אלא איסור אחד של חולין בעזרה וכן נמי איך כתב בכריתות ובשלהי תמורה דטעמא דחטאת העוף אינה נאכלת