באר משה (כריף) רצג

תוס' ד"ה ועולת בהמה וכו' כדי לגלח על א' מהדמים וכו' עיין ללח"מ פ"ט מה' נזירות דין ט"ו ועיין להרב א"מ זל בסוף ספרו בלשונות הרמב"ם השייכים למסכת נזיר דף ט"ל ע"ג

ד"ה נמצא וכו' דתניא פ"ב דנזיר שכלו ימיו לוקח על הטומאה ואינו לוקה על התגלחת עכ"ל כן מוגה בדבריהם בדפוסים חדשים והיא מימרא דריב"ח די"ד ע"ב ולפ"ז ראית התוספות משום דמשמע דאינו לוקה על התגלחת אבל איסורא מיהא איכא משום דעדיין לא הביא קרבנותיו אבל זה אינו שהרי לעיל דף ט"ו ע"א מייתי תלמודא ברייתא בהדיא דקתני סופג הארבעים ואתותב מינה ריב"ח דאמר אינו לוקה לכן נראה להגיה דתניא פ"ב נזיר שכלו ימיו לוקה על התגלחת עכ"ל כמו שנראה שכך היתה הגי' בדבריהם והך הוספת שהוסיפו בנתיים יש למחוק וק"ל

ד"ה אמר ר' נחמן וכו' לא אתפרש עכ"ל הס"ד ואחר כך ד"ה הגה"ה מאי ליעבד וכו' כצ"ל

בא"ד אם כן יסריח החלב במה שיאחרו וכו' עד שתי תגלחיות וכו' עכ"ל יש לתמוה איך יסריח בשיעור מועט כזו כדי תגלחת ראש אחד והלא עינינו הרואות אפי' שוהא כמה שעות מהיום אינו מסריח ונראה דלאו דוקא מסריח ממש אלא לדוגמא בעלמא כלומר דומה כמו שמסריח מפני שאינו דרך כבוד שיהא שוהא ותדע דאי מסריח ממש היכי כתבו דנהי לא מת א' מהם לכ"ע שמביאין דא"א בע"א וכו' אטו משום דא"א בע"א מקריבין אע"פ שהסריח והלא הקריבהו נא לפחתך וכו' וכה"ג פריך בזבחים דפ"ה ע"א היכי נעביד נקריבנהו בפרתייהו הקריבהו נא לפחתך וכו' ופירש"י בפרתייהו בפרש שלהם ע"ש א"ו דאינו סרוח ממש ועיין במקובצת

בא"ד פי' אחר לדקיה וכו' כצ"ל

שם גמ' לחדד ביה התלמידים וכו' עיין פירש"י ודע דאיתא נמי כה"ג פ"ק דזבחים די"ג ריש ע"א דקאמ' לא אמר ר' הונא אלא לחדד בה תלמידיו ופירש"י שם שני פי' הא' לחדר בה תלמידיו שיקשו לו תשובה עליו והשני שיתנו לבם להיות חריפין לדרוש ק"ו מאליהן ע"ש וס"ה דה"מ לפרש נמי שלא ימנע מלשאול וכו' בפי' הכא וכן נמי ה"ה דה"מ נמי. לפרש הכא שיקשו לו תשובה עליו כפי' התם הא' מיהו פי' השני התם לא שייך הכא וכן נמי לא שייך גבי לחדר תלמידיו דאיתא ריש פ"ק דנדה דף ד' ע"ב ע"ש ודו"ק

דף ס' ע"א גמ' וחטאת העוף ספק אזלא לקבורה וכו' וז"ל המקובצת תפס דברי ר' יהודא והניח דברי רבנן דאמרי בשריפה בפרק בתרא דתמורה ובפ' כל שעה אמרו לו לר' יהודא אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק יוכיחו שאני אומר בשריפה ואתה אומר בקבורה עכ"ל מיהו מדברי רש"י פ' כ"ש דף כ"ח ע"א שכתב בד"ה ואתה אומר בקבורה אאשם תלוי קאי וכו' עכ"ל משמע דס"ל אף לר' יהודא נמי אינה בקבורה והכרחו משום דבפ"ב דתמורה דל"ד ע"א לא אמר ר"י בקבורה אלא אאשם תלוי אבל גבי חטאת אמר יטילנה לאמה וא"כ לא ידעתי מה יענה בסוגיא דהכא דקאמר בקבורה דלא כמאן וצ"ל דגירסתו הכא בשריפה אבל מדברי התוס' שם בפ' כ"ש ד"ה ואתה אומר בקבורה וכו' משמע דס"ל דחטאת העוף נמי הבאה על הספק לר"י בקבורה והכי מוכח הך דרשת ת"כ שהביאו בדבריהם ע"ש ולפ"ז הא דקאמ' ר' יהודא יטילנה לאמה צ"ל דהטלתה לאמה חשיבא קבורה ומשום דעור העוף רך סגי בהך קבורה וכן משמע נמי דעת רש"י במתני' דלעיל דנ"ט ע"ב ד"ה וסופרין וכו' שכ' וז"ל אינה נאכלת ואזלא לקבורה ועיין לה' שושנים לדור ז"ל שם והרמב"ם פ"ז מה' פסולי המוק' דין י' ופי"ט מה' הנז' דין ו' פסק בשריפה ע"ש

רש"י ד"ה והא קבעי אחויי אשם וכו' ודאי מעכב באכילתו כדקי"ל וכו' וכו' אמאי לא תני ליה אשם עכ"ל לא ידעתי לפ"ז מאי משני הא מני ר"ש דאמר מייתו ומתנה ופירש"י בדבור שאח"ז בס"ד וז"ל ה"נ מייתי אשם מצורע ומתנה עכ"ל ש"ס עדיין הקושיא במקומה עומדת אמאי לא תני ליה אשם ולילי דברי רש"י היה אפשר לומר דהכי פריך והא בעי אשם דמעכב וכיון דלא מצי מביא על תנאי א"כ אין לו תקנה ומשני הא מני ר"ש דאמר מצי להביא על תנאי ווש לו תקנה אבל לעולם דלא חש למתני אבל לת"ק דר"ש אין ה"נ דאין לו תקנה אבל לפירש"י דפריך אמאי לא תני אשם א"כ לא משני מידי וראיתי לתוס' לעיל דנ"ה ע"ב ד"ה אוכל וכו' שכ' וז"ל ואשם נמי יביא לר"ש דאמר מצי לאתנויי בשלמים ולרבנן דר"ש אית להו דאשם אינו מעכבו לאכול בקדשים וכו' עכ"ל ולא ידעתי לפ"ז מה היא פרכת הגמ' אם ר"ל אמאי לא תני. אשם כפירש"י א"כ לא משני מידי דהקושיא במקומה עומדת ואדרבא ה"ל לשנויי הא מני רבנן דאמרי אינו מעכב ולכך לא קתני ליה משום דאין צריך להביאו ואם פריך משום דאשם מעכב ואין לו תקנה ומשני דאפי' מעכב מצי לאתויי על תנאי בר"ש וכמו שפירשנו א"כ כ"ש דאתייא כרבנן דאמרי אינו מעכב ואינו צריך להביאו והיכי קאמר הא מני ר"ש ואפשר לדחוק דר"ל דאתייא אפי' כר"ש דאמר מעכב משום דמצי לאתנוי ודוגמא לזה ראיתי לה' לח"מ ז"ל פ"ד מה' תמורה דין ט' דעל מאי דקאמר תלמודא ריש פ"ג דתמורה ואליבא דר"א וכו' כתב דר"ל ואפי' אליבא דר"א ע"ש אלא דמ"מ כולי האי ה"ל לתוס' לבאר

והנה ראיתי להלח"מ ז"ל פרק עשירי מה' נזירות דין ח' שפי' לדעת התוס' דהכי פריך והא בעי אשם דמעכב וצריך להביא ולהתנות ואמאי לא תני ליה הברייתא ומשני הא מני דס"ל מעכב ר"ש הוא משום דס"ל אית ליה תקנה דמצי מתנה ולכך ס"ל דמעכב אבל לרבנן דלא מצי מתנה משום דאין מביאין קדשים לבית הפיסול ס"ל דאינו מעכב וא"ץ להביא אשם משום דאי מעכב נמצא דאין לו תקנה את"ד ע"ש וגם זה דחוק דלשון הא מני משמע אברייתא קאי וגם א"א לפרש הכי לדעת רש"י שהרי כתב בהדיא וז"ל ה"נ מייתי אשם מצורע ומתני עכ"ל משמע דקאי אברייתא אלמא דמפרש דברייתא ר"ש היא ותו כיון דבקושיא פי' דאשם מעכב וכתב דהכי קי"ל וכו' א"ב איך המתרץ חזר בו דלרבנן דהילכתא כוותיהו אינו מעכב וא"כ לא ידעתי לשיטת רש"י מאי משני הא מני ר"ש שהרי אכתי אמאי לא תני אשם ונראה במאי דאיכא למידק עוד דהיכי מצינן למימר דברייתא ר"ם שהרי דברי ר"ש הם סיפא דהך ברייתא עצמה דספק נזיר טמא וספק מצורע וכו' וקתני ר"ש אומר למחרת וכו' כדמשמע מדברי רש"י פ' י"ג דמנחות דק"ה סוף ע"א ד"ה למחרת וכו' עיין שם א"כ משמע דרישא לאו ר"ש מדפליג בסיפא לכן נראה דהכי משני הא מני ר"ש. היא כלומר כולה ר"ש והכי קתני שר"ש אומר וכו' והשתא ניחא דהא קתני ליה אשם וכו'