באר משה (כריף) רצב

התוס' וכי אומרין לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וכו' אלמא אע"ג דתקוני גברא הוא אמרי' אין אומרים לאדם חטא ואדרבא התם חמיר טפי דאיכא נמי תיקון העולם כדקתני אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו וכו' ואפ"ה הוק' להו לתוס' וכי אומרין לאדם חטא וכו' ולא שייך תירוצם שהרי ה"נ פושע הוא בנזירות ונראה ע"פ מ"ש התוס' פ"ח דזבחים דף ע"ז ע"א ד"ה תקוני גברא שכ' וז"ל תימא אי דאורייתא היכי שרי משום תקוני גברא וכו' עכ"ל הנה מבואר מדבריהם דבאיסור תורה לא שרינן משום תקוני גברא ולפ"ז הא דכ' התוס' במנחות קוני גברא שאני ע"כ משום דס"ל דקרא טוב אשר לא תדור אינו איסור תורה אלא דברי קבלה הוא ועוד דאי ס"ל דהוי איסור תורה איך תירצו גבי מדיר בנו בנזיר היינו כדי לחנכו וכו' שהרי לא אתי חינוך דרבנן ודחי איסור תורה כדאמ' לעיל פ"ד דף כ"ט ע"ב א"ו דהוי איסור דרבנן ומעתה ניחא דע"כ לא הוק' להו לתוס' פ"ד דגיטין דאין אומרים לאדם חטא ואפי' גבי תיקון העולם אלא משום דאיכא איסור תורה עשה דלעולם בהם תעבודו אבל באיסור דרבנן אמרי' תקוני גברא שאני ואע"פ כדי שיזכה חבירו ודו"ק נ"ל

והא דלא הוק' לתוספות בגיטין בלא חבירו אפי' גבי עצמו לא מהני תקוני גברא משום איסור תורה י"ל משום דהתם איכא תקון העולם כדקתני החם מפני תיקון העולם ועדיפא מתקוני גברא וכעין זה כתבו התוס' פ"ד דמנחות דמ"ח ע"א ד"ה חטא וכו' דתקוני קרבן עדיף מתקוני גברא ע"ש

מיהו אכתי קשה דע"כ דגבי נזירות איכא נמי איסור תורה כדאמ' פ"ד דנדרים דכ"ב ע"א כל הנודר כאילו בנה במה ואמרינן נמי התם אמר שמואל אע"פ שמקיימו נקרא רשע דכתיב וכי תחדל לנדור וכו' ומסתמא דרשה גמורה היא וכן מוכח מדברי התוספות דפ"ד דגיטין דמ"א ע"ב ופי"ו דיבמות דק"ט ע"ב ד"ה הנודר עיין שם ואם כן כי היכי דקרא דטוב אשר לא תדור משמע להו דקאי נמי אנזירות והיינו משום דאתקש נזירות לנדרים לענין דעובר בבל יחל ובל תאחר כדאיתא פ"ק דנדרים דף ג' ע"א ואין היקש למחצה אם כן ה"נ גבי נזירות איכא בהו נמי. איסור תורה דכל הנודר כאילו בנה במה ומקיימו נקרא רשע ואם כן קשה איך תירצו תקוני גברא שאני שהרי באיסור תורה לא שרינן משום תקוני גברא ועור איך תירצו דגבי חינוך משום כדי לחנכו וכו' שהרי לא אתי חינוך דרבנן ודחי איסור תורה ובלא"ה מה לי קרא דתורה מה לי קרא דנביא דדוקא גבי איסור דרבנן הוא דאמרינן שרו לתקוני גברא תשום דהיקילו ביה רבנן. גם לעיקר קושיתם לא ידעתי מאי מקשו שהרי תק"ל בפשי' דבלא"ה איכא חטא בנזירות משום דציער עצמו מן היין כמ"ש התוספות ריש פ"ק דמכלתין דף ב' ע"ב ד"ה וכו' דאפילו נזיר טהור חוטא מקרי וכ"ת משום דהתם חוטא קצת הוא דמקרי אבל המצוה רבה על החטא כמ"ש שם התוס' דלעיל אבל טוב אשר לא תדור משמע דחטא גמור הוא דאם כן תק"ל קושית התוספו' דלעיל דהיכי קאמר תלמודא לעיל דנזיר טהור לאו חוטא הוא שהרי כיון דעבר אטוב אשר לא תדור חוטא גמור הוא אלא ע"כ צ"ל דלאו חוטא גמור אלא קצת אבל המצוה רבה ולכך חשיב לאו חוטא כיון דהמצוה רבה ועוד ק"ל אמאי לא הק' בפשי' מהא דאמרינן רפ"ק דמכילתין יריש פ"ק דסוטה דף ב' ע"א כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין וכו' משמע דלכתחלה מצי לנזור ואדרבא משמע דמצוה לנזור כמו שהוכיחו התוספות פ"ק דתענית די"א ע"א ד"ה אמר שמואל וכו' עיין שם ולא שייך תירוצם א"ו משום דגלי קרא כדרשינן למה נסמכה פרק סוטה לפ' נזיר לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין והיינו טעמא משום שהמצוה רבה על החטא דמצוה הוא לעשו' סייג וגדר מן היין כדי שלא יבא לקלקול סוטה כמ"ש התוס' לעיל דף ב' ע"ב ד"ה ואמאי וכו' ובכמה דוכתי ולכך מצוה לנזור לכתחלה וכן נמי גבי מדיר בנו בנזיר שתירצו כדי לחנכו וכו' אכתי תק"ל למ"ד הל"מ ולא מטעם חינוך כדאיתא לעיל דכ"ט אם כן איך ידור בנזיר אלא ע"כ משום דמצוה רבה על החטא ועוד דלפי דבריהם דהכא דנזיר חשיב פושע א"כ היכי קא' בפ"ג דמ"א ע"א דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת דנזיר שהרי כ' התוספות בעירובין דף ק' ע"א ד"ה מהן וכו' דלא אתי עשה ודחי לאו הבא ע"י פשיעה עיין שם אלא ודאי כיון דהמצוה רפה על החטא לא חשיב פושע וצ"ע ועיין עוד לחי' רפ"ק ד"ב ע"ב ד"ה ואמאי וכו' ולחי' בתחלת הספר בענין אי התרת נזיר חשיבא לדבר מצוה ודו"ק

ואגב ראיתי לתוספות פ"ד דמנחות דמ"ח ע"א ד"ה חטא יכו' שהק' גבי אין עשה דואכלו את הבשר דוחה לאו ועצם לא תשברו בו אמאי לא אמרינן עמוד וחטא בשביל ל שיזכה באכילה עיין שם וק"ק דמאי קושיא שהרי התם בכיצד צולין דף פ"ה ע"א מפיק לה מקרא יתירא דאחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח ונראה דכונתם להקשות דנילף מינה דלא אמרינן חטא בחטאת כדי שתזכה בחטאת והיכי אמרינן התם חטא בחטאת כדי שתזכה בחטאת ודו"ק שהוא ברור

שם במשנה אלא מביא וכו' וחטאת מספק וכו' עיין להרב שע"ה הל' שחיטה דקמ"ז ע"ד ד"ה ודרך אגב וכו' ועיין לחי' דף הסמוך ע"א ברש"י ד"ה תגלחת שניה וכו' ודו"ק

שם גמ' מאי לעביד ר' יהושע לדקים דלא ליסרו וכו' כתב במקובצת משם הר"ר עזריאל וז"ל ויש גורסין לרוקיה דלא ליסריה ר"ל מה יעשה רבי יהושע לרוק פיו שלא יסריח אם לא היה מדבר כלומר רוצה היה לדבר כשאמר זה שאין בדבריו ממש דודאי לא איכפת לן אם מביא לחצאין עכ"ל ותמיהא מילתא טובא שרב נחמן ידבר כן בדרך זילותא כולי האי על ר יהושע ולעיל פ' כ"ג דנ"ב ע"ב אמרינן דר"ש הושחרו שיניו מפני תעניותיו על שדבר גנאי על ר"ע וכ' שם המאירי זל וז"ל לעולם יזהר אדם בהזכרת ת"ח דרך כבוד בכל ענין מעשה וכו' והושחרו שיניו וכו' עכ"ל וכה"ג איכא בכמה דוכתי דאמרי' הושחרו שיניו מפני תעניותיו על מי שמדבר בכך גנאי על מי שגדול ממנו כ"ש שרב נחמן אמורא מדבר כן על ר' יהושע מגדולי התנאים וכבר ראיתי בס' פתח עינים למהר"י אזולאי זצ"ל בנמוקיו למכלתין שנתעורר בזה ע"ש

רש"י ד"ה וסופרין וכו' ואזלא לקבורה וכו' עכ"ל והכי אמרינן לקמן ד"ס ע"א דאזלא לקבורה אבל הרמב"ם פרק י"ט מה' פיסולי המוקדשין דין י' פסק דנשרפת ועיין מה שאכתוב לקמן ד"ס ע"א בגמרא ודו"ק

בא"ד מנין לחטאת העוף וכו' שאינה נאכלת וכו' עיין לחי' שם פרק מי שאמר דף כ"ט ע"א בגמרא ע"ש ודו"ק: