באר משה (כריף) רצ

מנייהו נקט אבל משום הרהור ליכא למיחש אלא א"כ אוחז באמה ועיין ש"ך י"ד וט"ז סי' קפ"ב וק"ל

תוס' ד"ה בנזיר אחרי שנזיר מעביר כל שיער לא חשיב נוי ותקין וכו' עכ"ל הא"מ ז"ל הבין דר"ל דגידול שיער הוי נוי לאדם כדאיתא ריש פ"ק דף ד' ע"א מה ראית לשחת שיער נזיר זה גם בדף כ"ט ע"א כל חינוך דלא חשיב וכו' פירש"י דבזיונא הוא דמגלח ראשו וא"כ כיון דהאי גברא מגלח ראשו ולא אכפת ליה בנוי א"כ מגלח נמי בית השחי כיון דלא קפיד אנוי וע"פ זה הקשה דילמא הא דמגלח כל ראשו לאו משום דלא אכפת ליה בנוי אלא משום דלא ניחא ליה בשיער ואע"פ שגידול שיער נוי הוא וכ"ש דניחא ליה בהעברת שיער בית השחי דאיכא נמי נוי כשמעבירו ע"ש שהאריך ונראה דאין כונת התוס' משום דלא אכפת ליה בנוי אלא היכא דמעביר לתרוייהו שיער ראשו ושיער בית השחי אין זה יפיו אדרבא מכוער הוא ודוקא היכא דמעביר בית השחי לבד הוא דהוי נוי וזהו שכתבו לא חשיב נוי ולא כתבו לא אכפת ליה וכה"ג כתבו התוס' פ' החולץ דמ"ח ע"א ד"ה לא עשה וכו' בסוף דבריהם משם תשו' הגאונים דהיכא דמעביר כל גופו אין זה יפיו אלא ניוול ע"ש וא"כ זהו נמי כונתם הכא דאפי' לא העביר כל גופו אלא ראשו ובית השחי הוי נמי ניוול כיון דה דהעביר שניהן ומיהו בזה הוא דמסיק לית הילכתא כוותיה אבל מעביר כל גופו חשיב ניוול כמ"ש בפרק החולץ ודו"ק ומה שק"ל בזה אהך דאמר ליה מה ראית לשחת שיער נאה זה דמשמע דגידול שיער חשיב נוי וכמ"ש רש"י דכ"ט ע"א מהא דאמרי' לעיל פ"ק דף ה' ע"א שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מע"ש לע"ש משמע דהגילוח חשיב נוי וכן נמי ק"ל מצוה לגלח ע"ש וערב י"ט אלמא דהגילוח חשיב נוי ויפוי עיין לחי' לעיל פ"ד דף כ"ח ע"ב בתוס' ד"ה ואין האשה וכו' בסוף דבריהם בד"ה בא"ד וצריך לחלק וכו'

ד"ה ההוא גברא וכו' אסור אף במספרים וכו' עכ"ל דמשמע כיון דמחברייא הוא לא מצי מגלח דידע הדין דאסור כפירש"י והילכך לא גילח ואמאי והא יכול לגלח במספרים אלא משמע דאסור אף במספרים וק"ל

בא"ד ואומר ר"י דפריך משום דברייתא קתני סתמא וכו' עכ"ל ק"ק כיון דרב אמורא הוא ודרכו לפרש ואפ"ה מוקמינן ליה בשאר אברים דוקא ומה גם דנקט כל גופו דמשמע גופו כולו א"כ כ"ש וק"ו דנוקי לברייתא דוקא בית השחי ובית הערוה ותו ק' דלמאי דמשני נמי ע"כ ברייתא בתער דוקא ולא במספרים ואע"ג דסתמא קתני וא"כ ה"נ נימא דלא מיירי אלא בבית השחי דוקא ומאי אולמיה האי מהאי ואדרבא הא עדיפא דקתני בהדיא בית השחי ולולי דבריהם נראה דפריך משום דבית השחי ובית הערוה דקתני באידך ברייתא דקתני לוקה משמע מן התורה א"כ ע"כ בהך ברייתא דקתני מד"ס בשאר אברים כי היכי דלא תיקשי להו אהדדי די ודו"ק וק"ק לפי דברי ר"י דברייתא סתמא קתני א"כ תק"ל ברייתות אהדדי דהך דקתני לוקה משמע דבית השחי דאורייתא וי"ל דבלא"ה ק' ג"כ לפי גי' הספרים שלנו דלשאר אברים לא מצינו איסור כמ"ש התוס' וע"כ דברייתא דקתני אסור מד"ס מיירי בבית השחי וע"כ נמי בתער דמספרים שרי לרב אפי' בית השחי א"כ תיקשי ברייתות אהדדי לרב דבאידך קתני לוקה משמע מן התורה וצ"ל דתלמודא ידע לשנויי מאי לוקה מדרבנן והא דפריך בתר הכי לר' יוחנן מסוש דס"ד דלוקה דר' יוחנן מדאורייתא דאי מדרבנן ה"ל לפרש דאמור' דרכו לפרש ומשני דאפ"ה מדרבנן קאמ'

בא"ד ובית הערוה ובתער דקאמר רב וכו' כצ"ל

בא"ד אמר ר' חייא אמר רז וכו' משמע ליה דמיירי אף וכו' מדקאמר סתמא וכו' עכ"ל גם בכאן ק"ק שהרי מ"ש מרב דקאמר נמי סתמא ואפ"ה הוה בעי לאוקמיה בשאר אברים דוקא וכל דכן גבי ברייתא דשפיר נוקי לה בשאר אברים דוקא אבל ר' יוחנן קאמר בהדיא בית השחי ובית הערוה וצ"ל דעדיפא ליה טפי שנויא דמשני מאי לוקה מדרבנן ולא מפקינן לה לבריית' מסתימותא דמשמע סתמא אף בית השחי וק"ל

בא"ד וכפי גי' הלכות גדולות משמע דאפי' בשאר אברים אסור להעביר שיער וכו' עכ"ל פי ובתער דוקא לרב אבל מהספרים אפי' בית השחי שרו לרב וק"ל

בא"ד יש כמו בהלכות שלנו וכו' עכ"ל פי' בהלכות גדולות שלנו וק"ל

בא"ד והא דבעי רב וכו' במספרים פרים קמבעיא ליה וכו' עכ"ל פי' דלפי הגי' דלא גרסי' אלא א"ש הא דבעי רב מהו לגלח והשיב לו דאסור ומשמע דהבעיא היא במספרים מדפריך ליה והא קא גדל וכו' ולפי הגי' דגרסינן אלא וכן לפי' גי' הספרים שלנו דלרב מספרים שרי אפי' בית השחי איך לא קבל מר' חייא בהשיב לו אף מספרים אסור אבל לפי הגי' של הר"ר יוסף טוב עלם דלא גרסי' לא א"ש דר' לא שרי מספרים אלא שאר אברים אבל בית השחי אסור אף במספרים והא הוא דבעי מניה והשיב לו דאסור במספרים כלומר בבית השחי ורב קבלה ועיין מה שאכתוב בדבור שאח"ז ץ ודו"ק

ד"ה בעי מניה לפי גי' הספרים שלנו הבעיא בתער ממש וכו' עכ"ל פי' דאי במספרים איך רב שרי במספרים אפי' בית השחי ולא קבל מר' חייא דהשיב לו אסור מיהו ק' דבתער מאי מבעיא ליה שהרי אסרינן בהדיא בהנך ברייתות דמייתי תלמודא ושו"ר במקובצת שכ' וז"ל דר' לא שאל מר' חייא רק לידע טעמו של דבר משום דבעי למפרך והא קא גדל וכו' ע"ש מיהו ראיתי לתוס' פ' החולץ דמ"ח ע"א ד"ה לא עשה וכו' שכ' שלא היה יודע ברייתא דלעיל וע"ש שכ' נמי ליישב דשמא רב לא קבלה מר' חייא ע"ש ולעולם אף לגי' ספרים שלנו הבעיא במספרים ונראה דזה נמי דעת רש"י הכא שפי' מהו לגלח במספרים דקאי נמי לגי' שלנו והכרחו משום דאי בתער ת"ל דהברייתא אסרה וכן נמי מאי פריך והא קא גדל וכו' ודו"ק

בא"ד ולפי' הלכות גדולות הבעיא במספרים וכו עכ"ל היינו לפי' גי' הר"ר יוסף טוב עלם דלא גריס אלא וכו' ומיהו לפי מ"ש בדבור זה דאע"ג דלא כתוב אלא מ"מ הוי כמו אלא א"כ ע"כ נמי דהבעיא היא בתער ודו"ק

בא"ד ומאי קושיא יטלנו במספרים עכ"ל הס"ד ואחר כך ד"ה והא קא גדיל וכו' עכ"ל גם קושיא זו עיין לתוספות פ' החולץ שכ' ליישב משם ר"ת כיון דאין בה משום יפוי אלא משום צער אית לן למשרי אפי' בתער עיין שם ואפשר להגיה נמי דבריהם הכא וכצ"ל יטלנו במספרים ור"ת מפרש והא קא גדיל וכו' אף כשיגלחנו בתער אין זה קרוי תקון וכו' עכ"ל והוא