באר משה (כריף) רפח

קרא שהרי אצטריך לנזיר דדוחק לומר דפליגי בזה מר נפק"ל מקרא ומר נפק"ל מסברא ואהא הוקשה להו שפיר מנ"ל לתלמודא השתא דקרא אצטריך לאשמעינן עינן דשמה הקפה אימא דאצטריך לאשמעינן דדחי ואהא תירצו משום דס"ד דלא אצט' וכו' אבל למאי דקא' דכ"ע שמה הקפה וע"כ דלמאן דיליף לנזיר ס"ל שמה הקפה מסברא אם כן ממילא נמי דלמ"ד דאתא ללאו גרידא ס"ל נמי הקפת כל הראש שמה הקפה מסברא כי היכי דלאידך מ"ד ס"ל מסברא דבהא לא פליגי וכמו שכתבו התוס' לקמן וע"כ דלא אצטריך למדחי ל"ת גרידא ומש"ה פריך ללאו גרידא אמאי לא נפק"ל מגדילים ודו"ק

דף נ"ח ע"א גמ' יכול אף נזיר מצורע כן ת"ל ראשו וכו' עיין לחי' לעיל פרק ג' מינין דמ"ד ע"א בבא המתחלת שם גמרא אמר רחמנא ראשו וכו' אע"ג דבלא"ה וכו' עש"ב

שם גמ' למ"ד לנזיר וכו' כצ"ל לנזיר בלמ"ד וק"ל

שם גמ' כיון דאילו גלחיה בחד זמנא לא מחייב כי הקיף ולבסוף גילח נמי לא מחייב וכו' הלשון תמוה דהיכי תליא הא בהא שהרי שאני גלחיה בחד זמנא דלא מחייב משום דהקפת כל הראש לא שמה הקפה ואפי' אינו מצורע לא מחייב אבל הקיף ולבסוף גילח הוי הקפה והיכא דאינו מצורע חייב אלא דאתי קרא ושרייה למצורע ואולי יש להגיה וכצ"ל שהקיף ולבסוף גילח דאלו גלחיה בחד זמנא לא מחייב אבל כי תקיף ולבסוף גילח מחייב וכו' ור"ל דוקא היכא דגלחיה כוליה בחד זמנא הוא דלא שמה הקפה ולא מחייב אבל כי הקיף ולבסוף גילח שמה הקפה ומחייב ולכך אצט' קרא גבי מצורע דשרי ודו"ק נ"ל

שם גמ' ולמאן דמוקים לקרא למדחי ל"ת ועשה לאו גרידא מנ"ל וכו' ק"ק אמאי לא אמרי' דנילף מנזיר דאמר קרא דמגלח כל ראשו ודחי לאו דהקפה כדפריך לעיל דנז' ע"ב ואמאי דילמא וכו' וקעביד הקפה וכו' אלמא דמגלח כל ראשו ודחי לאו דהקפה ואי משום דמה ללאו דהקפה שכן אינו שוה בכל אם כן לפרוך נמי גם למ"ד דמוקי ראשו ללאו גרידא אלא עד כאן דפריך לאו גרידא מנ"ל אפילו אינו שוה בכל וליכא למימר דפריך לאו גרידא מנ"ל לפי אותה אוקמתא דקאמר כ"ע לא שמה הקפה שהרי כיון דכבר נדחית ומסיק דכ"ע שמה הקפה גם דוחק לומר דפריך למאי דס"ד דהקפת כל הראש תנאי היא שהרי כיון דאינו אלא ס"ד בעלמא הוא ונראה משום דאמרינן לעיל פרק ד' דכ"ט ע"א אליבא דר"ל קסבר הקפת כל הראש מדרבנן ולא שמה הקפה ואם כן אליביה ע"כ דסבירא ליה דקושטא הוא דפלוגתא דתנאי היא וס"ל כהך תנא דלא שמה הקפה ואמטו להכי הוא דהוצרך לשנויי יליף מגדילין ועיין לחי' שם לעיל מה. שהקשינו מזה על דברי ה' מש"ל זל עיין שם מיהו עדיין קשה דלמאן דמפיק ראשו ללאו גרידא. וס"ל שמה הקפה מסברא כמ"ש התוס' אם כן ל"ל ראשו ת"ל מנזיר ואם נאמר דאצטריך ראשו לאם אינו ענין דאפילו לאו השוה בכל אם כן תיקשי קושית התוס' ד"ה והאי תנא וכו' שהקשו ואין לתמוה וכו' לא שייך תירוצם וצ"ע

שם וליטעמיך דקי"ל בעלמא וכו' עיין לחי' לעול פ' ג' מינין דמ"ד ע"א בבא המתחלת שם גמ' אמר רחמנא ראשו וכו' עיין לה שע"ה וכו' מה שהקשינו מהכא על ה' החינוך והתוס' עש"ב

רש"י ד"ה ולמאן דמוקי וכו' ואי אמרת לאו כ"ש וכו' עכ"ל צ"ע מאי ק"ל שהרי ע"כ נפק"ל ממקום אחר לאו גרידא דאל"כ ה"ל לאוקי ראשו ללאו. גרידא ופמ"ש רש"י בדבור שלפני זה וז"ל קסבר גבי הקפה לא צריך למכתב וכו' והילכך כי אצט' וכו' עכ"ל ואולי תלמיר טועה כתבו וצ"ע

ד"ה ולמאן דנפק"ל מראשו וכו' ולא פריך מה ללאו וכו' כצ"ל נראה דרש"י ס"ל דע"כ קושית תלמודא אינו ר"ל ל"ל ראשו ת"ל מגדילין שהרי אצטריך ראשו לאשמעי' דהקפת כל הראש שמה הקפה ולא ניחא ליה לומר מסברא ידעינן כמ"ש התוס' ד"ה אמר רבא וכו' וכן נמי אצט' גדילין לאשמעי' דדחי עשה אפי' לאו השוה בכל וא"כ ע"כ דפירכת תלמודא אתנא היא דלמה אצט' ללמוד מראשו ולא מגדילין ואהא הוק' ליה לרש"י דמאי נ"מ אם למד מראשו או מגדילין ותי' משום כיון דיליף מראשו ע"כ לא פריך מה ללאו דהקפה שאינו שוה בכל ולא חשיבא ליה פירכא ולכך פריך אמאי יליף מראשו ולא פריך ומאי טעמא לא יליף מגדילין מיהו ק' דא"כ לא פריך תק"ל מאי דפריך תלמודא בסמוך וליטעמיך דקי"ל בעלמא דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה לילף מכהן וליכא לשנויי מה לכהן שאינו שוה בכל דהא כיון דלא פריך ותו ק' דתיקשי ליה לרש"י קושית התוס' ד"ה והאי תנא וכו' שהקשו ואין לתמוה אמאי פשיטא ליה להש"ס דדחי וכו' ולא שייך תירוצם שכ' אי מהקפה שכן אינו שוה בכל וכו' דהא כיון דלהאי תנא לא פריך וכו' וצ"ע

בא"ד דבני אהרן ולא בנות אהרן וכו' עכ"ל אע"ג דלעיל דף נ"ז ע"ב קאמר והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו נמי בהקפה מ"מ אינו עיקר אלא מבני אהרן ולא בנות אהרן הוא דילפי' לה כדאיתא פ"ק דקדושין דל"ה ע"ב ע"ש

ד"ה ההוא לכדרבא וכו' דהא מיתורא משמע וכו' עכ"ל דהאי כנף קרא יתירא הוא דהא כתיב על כנפי בגדיהם והו"ל למכתב ונתנו על הציצית פתיל תכלת רש"י פ"ב דשבת דכ"ז ע"ב ד"ה כתיב וכו' ע"ש

ד"ה אלא מכהן לא ילפי' וכו' אבל כהן מיהא מנזיר גמרינן וכו' עכ"ל היינו ממה דפריך ולמאן דמוקים להאי ראשו בנזיר ל"ל זקנו אלמא דכהן מנזיר ילפינן ותלמודא גופיה משום דהכי ס"ד אבל לפי האמת אין ה"נ דלא יליף כדמסיק מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ודו"ק

בא"ד ולאידך סבירא ליה דנזיר מכהן עדיף וכו' עכ"ל לשטתיה אזיל שכתב לעיל ולא פריך ללאו דהקפה וכו' וכן משמע נמי מדפריך ולמאן דמפיק לראשו ללאו גרידא דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה מנ"ל משמע דפריך אל"ת ועשה דבר פלוגתיה מנ"ל דהיינו ל"ת ועשה דנזיר ואהא משני נפק"ל מזקנו אלמא דלא פריך מה לכהן שאין שוה בכל ולפי דברי התוספות ד ד"ה והאי תנא וכו' דס"ל דפריך צ"ל הא דפריך ל"ת ועשה מנ"ל לא קאי אנזיר דבר פלוגתיה אלא אל"ת ועשה שאינו שוה בכל ומיהו אף לדברי רש"י נמי ע"כ דאינו אלא ס"ד הכי אבל לפי האמת פריך כדמסיק תלמודא לקמן אליביה נזיר מכהן לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל ודו"ק

תוס' ד"ה אמר רבא וכו' ולא כמו דס"ד מעיקרא דבעי קרא וכו' עכ"ל כבר כתבתי בזה בדבור שלפני זה ודו"ק: