באר משה (כריף) רפו

חיובא כגון קטן או אשה ולא שייך תירוצם שהרי לעיל איירי שהניקף נמי קטן ולאו בר חיובא הוא והתימא על ה' שע"ה שלא הזכיר לדברי התוס' הללו וצ"ל דעיקר קושית התוס' היינו משום דהכי עדיף טפי לאוקמא בגדול משום דהכי משמע פשטא דמתני' דמיירי בנזירין גדולים ועוד דאיכא חידוש טפי דנקיש גופיה דקרא דהיינו הניקף למקיף דלא משתמע אלא מלישנא וכו' ואע"פ דאין סברא כמ"ש התוס' בסמוך אבל בסוגיא דפ"ד דלעיל אין קפידא דאיכא למימר דה"ה דה"מ לשנויי הכי. ובזה ניחא נמי מה שהק' מהרש"א בדבריהם התם וזל וע"ק ומאי אולמיה ליה וכו' ע"ש דזל דאולמיה ליה משום דפשטא דמתני' בנזירין גדולי' ומשום דאיכא נמי חידוש טפי כדכתי' מיהו אכתי ק' דאמאי לא הקשו התוס' בשמעתין גופה דקאמר ר' אדא דידך מאן מגלח להו ומאי קס"ד להקשות כלל דילמא מגלח להו לאו בר חיובא כגון נכרי וקטן ולא שייך תירוצם כיון דהניקף קטן ויש ליישב דאיכא למימר דהכי פריך אטו תמתין ער שתמצא לאו בר חיובא ואם לא תמצא מאן מגלח להו אטו יהו מעוכבין בלא רפואה והשיב לו ר' הונא חובה דאשתו מצויה היא ודו"ק ועיין מה שאכתוב עוד בסמוך בדברי התוס'

ודע דמ"ש מהרש"א בתוך לשונו דהיינו גוי וקטן וכו' וכן נמי מ"ש וז"ל דטפי ה"ל לאוקמיה בגוי המקיף דלא שכיחא אשה וכו' ע"ש אינו מתיישב שהרי גילוח נזיר בעזרת נשים וגוי בעזרה מנין וכמ"ש ה' שע"ה מיהו כבר כתבנו בחי' לעיל בפ"ו דף מ"ה ע"ב בגמ' גבי ר' יהודא אומר וכו' ודרך אגב וכו' דאם גילח במדינה יצא וכו' עש"ב וא"כ משכחת לה ע"י גוי שיגלח במדינה אף לכתחילה משום תיקוני גברא וכן נמי משום מצות חינוך ומצאתי לתוס' פ"ח דמנחות דפ"א ע"א ד"ה התורה וכו' שכ' כה"ג ע"ש והשתא הדרא קושי' ה' שע"ה לדוכתה דאמאי לא משני לעיל פ"ד דמגלח ע"י גוי משום מצות חינוך וצ"ל נמי דה"ה דה"מ לשנויי הכי ונתיישבו ג"כ דברי מהרש"א מיהו לפ"ז יש ליישב קושית מהרש"א הראשונה שהק' וז"ל דאימא ה"נ הכי קאמר שמואל באשה וקטן דהיינו שהמקיף אשה וקטן והניקף גדול עכ"ל ור"ל אע"ג דמאי דפריך ודילמא לאו טמאין אינון דהיינו הנזירין מ"מ אימא דדברי שמואל דקאמר כאשה וקטן קאי אמאי דמסיים והא קעביד הקפה דהיינו המקיף דאיהו הוא דקעביד מעשה דאלו ניקף לא קעביד מעשה וא"כ אימא מילתא דשמואל קאי אלפניו ולא אלפני פניו והשתא לפי דברי מהרש"א דגוי מגלח לנזיר י"ל דאי שמואל קאי אמקיף אמאי לא נקט נמי גוי אלא ע"כ דקאי אנזירין ולכך לא נקט גוי דאינו כנזירות וזה קרוב לתי' מהרש"א וזה נמי הכרת רש"י הכא דמפרש לה דקאי אנזירין וק"ל

בא"ד וי"ל לר' ארא וכו' עיין לתוס' פ"ק דשבועות שהוכיחו כן מפ"ק דמציעא מדלא קא' איש דאמר לקטן או לנכרי וכו' ועיין לה' שע"ה ז"ל הל' מלוה ולוה דל"ט ע"ב ד"ה האמנם וכו'

בא"ד ותדע דאל"כ וכו' שיקיפוהו קטן ואשה ונכרי וכו' עכ"ל וכ"כ נמי התוספות ריש פ"ק דשבועות ד"ג ע"א ד"ה ועל הזקן וכו' וק"ק דהא לר' אדא קיימינן ולדידיה אשה המקפת לגדול חייבת כמ"ש התוס' הכא וראיתי למהרש"א שם שדקדק מדבריהם דס"ל דלר' אדא נמי אשה המקפת לגדול פטורה ע"ש ולא ידעתו מה יענה בדברי התוס' דהכא דס"ל דחייבת א"כ היכי נקטו אשה ועור יש לתמוה עליו דאי לר' אדא אשה פטורה ודוקא איש המקיף לגדול הוא דחייב ולא אשה א"כ אמאי לטייה לר' הונא שהרי אף לסברת ר' הונא דאיש המקיף לקטן חייב מ"מ אשה מיהא פטורה כי היכי דלר' אדא גופיה דאיש המקיף לגדול חייב אבל אשה פטורה אלא ע"כ משום דס"ל לד' אדא דאין לחלק בין איש לאשה כלל אלא דשניהם שוין הם דהא בהא תליא דהיכא דהאיש חייב ה"ה נמי אשה חייבת דהשוה הכתוב אשה לאיש והיכא דהאיש פטור אשה נמי פטורה ומש"ה קאמר ודידך מאן מגלח בשלמא לדידיה האיש המקיף לקטן פטור וה"ה נמי אשה המקיפת לקטן פטורה וא"כ ע"כ דלר' אדא אשה המקפת לגדול חייבת כיון דאיש המקיף לגדול חייב וכמבואר כ"ז מתוך דברי התוס' הכא וא"כ ע"כ לומר דלשון אשה דנקטו הכא והתם לאו דוקא או ט"ס הוא וכבר ראיתי לה' שע"ה ז"ל הל' עכו"ם ד"ט ע"ג שעמד עליו בזה ע"ש והתימא על ה' זרע יצחק זצ"ל בחי' לפ"ק דשבועות שלא השגיח בזה והלך בשי' מהרש"א אלא שחילק דאי אמרי' דמקישין מקיף לניקף וניקף למקיף א"כ אשה שהקיפה לגדול פטורה אבל אי לא מקשינן אלא מקיף לניקף אשה שהקיפה לגדול חייבת וכ"כ כדי ליישב מה שהק' מהרש"א ע"ד מהר"י ן' לב ע"ש ולא ידעתי מאי תליא הא בהא לענין חיוב אשה המקפת דלא מהני חילוק זה אלא לענין הניקף דאי עברינן תרי היקשי א"כ חשיב אשה לאו בת חיובא כיון דאשה הניקפת פטור' ולכך הניקף נמי פטור אבל חיוב האשה המקפת לגדול מהיכן משמע מן התרי הקשות דפטורה ובר מן דין עיקר דבריו אינן מובנין אצלי ואחר המחילה מכת"ר אגב חורפיה לא דק שהרי מדלא קאמר איש וכו' שכ' התוס' התם היינו דמקשינן התרי היקישי מקיף לניקף וניקף למקיף וא"כ האשה פטורה ואמאי לא נקטו אשה והיכי כ' מהר"י ן' לב דלא נקטו אשה משום דחייבת ונהי דלפי דרבו ניחא דאין דבריהם דהתם סותרין דבריהם דהכא אבל על דברי מהר"י ן' לב לא תירץ מידי ודבריו צ"ע

והנה בעיקר דברי התוס' הללו שכ' ותדע דאל"כ מצורע אמאי דחי וכו' לא ידעתי מה תיקנו שהרי לפי האמת נמי דהניקף מן לאו בר חיובא חייב ס"ס אכתי קשה אמאי דחי מצורע לאו דהקפה ויעבור מיהא גדול המקיף על לאו דלא תקיפו ואמאי לא יקיפנו קטן או נכרי ולא יעבור אלאו דמקיף וראיתי לה' שע"ה הל' עכו"ם ד"ט ע"ב שהק' כה"ג אמילה דדחיא שבת הא אפשר לקיים שניהם ע"י קטן משם מהר"י אשכנזי ע"ש ולא ידעתי אמאי לא הוק' ליה בדברי התוס' הכא ממצורע עצמו דמיירינן ביה וה' שע"ה תי' שאני הקפה דהוי היתר גמור לר' אדא דהתורה תורה מקיף לקטן דמקיש מקיף לניקף מש"ה הק' התוס' משא"כ באיסור מילה דקי"ל דהוזהרו גדולים על הקטנים ולא ספינן לקטנים איסור בידים ואיסור תורה הוא ואיכא למ"ד דלוקין עליו והילכך הואיל ואדחי האי איסורא ע"י קטן אדחי ועבדינן ליה ע"י גדול את"ד ע"ש ותי' זה אינו מספיק דאכתי ליעביד עז גוי שיגלחנו גוי למצורע וכן גבי מילה בגוי כשרה ותו ק"ק עליו דלפי דבריו הללו א"כ היכי מיישב לעיל לדברי רבינו גבי תגלחת מצורע וז"ל והנראה ליישב דעביד ליה הקפה ע"י קטן כהן וכו' שהרי כיון דלר' הונא קיימינן דגדול המקיף לקטן חייב וא"כ לא ספינן לקטן בידים וא"כ הדק"ל על רבינו דפסק כברייתא דת"ק ופסק כר' הונא וכמו כן