באר משה (כריף) רפד

ע"ב גמ' דיקא נמי וכו' עיין ללח"מ פ"ט מה' נזירות דין ט"ז ומפני שכיונתי למה שהק' על מרן כ"מ ז"ל מסוף לשונו שכ' אלא במעמד א' לא כתבתיו וגם תיבת אלא מגומגמת כיון דכ' ש"מ אינו מהם דהיינו במעמד א' היכי מתיישב לשון אלא והל"ל אלמא במעמד א' וק"ל וק"ק דלפי מה שפי' הלח"מ בדברי הראב"ד אמאי הוצרך תלמודא לשנות לישנא דמתני' באומר נזרקה טומאה ביניהם דר"ל אבל כי לא נפל הספק שהרי לישנא דמתני' גופיה דקתני א' מכם משמע נמי הכי והוא הוא וכמו שמוסיף רב אשי דייקא נמי דקתני מכם וכו' ודו"ק

שם דקתני ואיני יודע וכו' עיין במקובצת

שם ודילמא לאו טמאין אינון וכו' פי' דבכל א' איכא לספוקי דילמא לאו טמא הוא ופריך מתגלחת שנייה דממ"נ תגלחת א' מהם דעבר אהקפה וק"ל

שם ואמאי דילמא וכו' וקעביד הקפה אמר שמואל באשה וקטן וכו' פי' דלא מחייבי אהקפה כפירש"י והתוס' ולר' הונא בסמוך דהמקיף לקטן חייב צ"ל דמגלח אשה וקטן ולר' אדא אפי' גדול מגלח להו וצ"ע דהכא משמע כיון דמתני' איירי באשה וקטן ליכא למפרך והא עביד הקפה אליבא דכ"ע אפי' הקפת כל הראש שמה הקפה ולעיל פ"ד דכ"ט ע"א גבי מתניתין דהאיש מדיר בנו בנזיר דמיירי בקטן ואפ"ה פריך תלמודא והא קעביד הקפה והוצרך לשנויי קסבר הקפת ץ כל הראש מדרבנן ויש ליישב עדיפא ליה לשנויי הקפת כל הראש מדרבנן כי היכי דלאוקמא במגלח בין גדול בין קטן וה"ה דה"מ לשנויי כר' ארא דגדול המקיף הקטן פטור אלא דניחא ליה לאוקמא אפי' ס"ל לר' הונא בהא מילתא דגדול המקיף הקטן חייב ועיין לה' שע"ה ז"ל הל' עכו"ם דף ט' ע"א ועיין מה שאכתוב בתוס' ר"ה ר' אדא וכו' ודו"ק

שם קסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה עיין לה' שע"ה זל הל' עכו"ם דף ח' סוף ע"ג ודע דמ"ש הרב שם ע"ד על ה' מש"ל וז"ל נראה דקושיא מעיקרא ליתא ואילו ר' יהודא סתמא סתים וכו' משמע א' האיש וא' האשה ואדרבא לדברי התוספות וכו' ק"ל דא"כ וכו' עכ"ל נראה דכ"ז אינו שהרי מתני' דהכא נמי סתמא היא דמשמע א' האיש וא' האשה ואפ"ה מוקי לה שמואל דוקא באשה ולא באיש ואם כן כ"ש הך דר' יהודא דנוקי לה דוקא באיש ולא אשה ועיין עוד לחי' לעיל פ"ק דף ח' ע"א כרש"י ד"ה ר"ש היא וכו' ובפ"ו דמ"ה ע"ב בגמרא גבי ר' יהודא וכו' ודרך אגב וכו' ע"ש

שם מר זוטרא מתני וכו' והא קעביד הקפה וכו' לפי גי' זו צ"ל מאן דמתני ארישא ה"ה אסיפא ומאן דמתני אסיפא ה"ה ארישא ונראה לפ' דפליגי במ"ש התוס' פ"ג דמסכת שבת דמ"ו ע"ב ד"ה רבתה וכו' דאורחיה דתלמודא דמדקדק מסיפא אע"ג דקתני רישא בהדיא ע"ש והתם דל"ט ע"ב מחלפא שטתייהו וכ' להיפך דאורחיה דתלמודא דמדקדק מרישא אע"ג דקתני סיפא בהדיא עיין שם וכ"כ עוד במסכת בתרא פ' לא יחפור דכ"ז ע"א ד"ה הא שלשה וכו' ע"ש והשתא אפשר לומר דבסברא זו פליגי דלישנא קמא ניחא ליה לדקדק אריש' ולישנ' בתר' ניח' ליה לדקדק אסיפ' ודו"ק

מיהו לפי הגירסא דכתב רש"י דפריך והא קעביד השחתה וכן משמע מהתוס' לולי פירש"י ד"ה אמאי מגלח וכו' דפי' דאתרוייהו פריך בין אהקפה בין אהשחתה היה נראה לו' מאן דמתני אסיפא אבל ארישא לא פריך משום דס"ל הקפת כל הראש לא שמה הקפה ואע"ג דאיסורא דרבנן מיהא איכא כדקא' לעיל דכ"ט ע"א קסבר הקפת כל הראש מדרבנן שאני הכא דלתקוני גברא שרו רבנן ולפירש"י נמי ניחא ליה למפרך אסיפא טפי כדי להקשות תרתי בין אהקפה בין אהשחתה ומאן דמתני ארישא ולא פריך אסיפא והא קעביד השחתה משמע מדברי הלח"מ ז"ל פ' עשירי מה' נזירות דין ט' משום דס"ל דתגלחת דמצורע מעכבת ועבדינן לה וזהו שכ' בסוף דבריו וזל א"נ הראב"ד פסק כלישנא קמא עכ"ל פי' דלעולם הראב"ד גורס אסיפא והא קעביד השחתה וס"ל ללישנא בתרא אינה מעכבת אבל לישנא קמא דלא פריך הכי אסיפא משום דס"ל מעכבת ובהא פליגי לישנא קמא ולישנא בתרא ופסק כלישנא נא קמא מיהו קשה דא"כ גבי הקפה נמי מאי פריך דהא איכא מ"ד דתגלחת נזיר מעכבת כדאיתא לעיל פ"ו דף מ"ו ע"א ואחר ישתה הנזיר יין אחר המעשים כולן דברי ר"א ופירש"י דתגלחת מעכבת וסתם משנה נמי לעיל דס"ל מעכבת ואם כן אימא מתני' דסכא נמי הכי ס"ל דתגלחת נזיר מעכבת ולכך עבדינן הקפה וצ"ל דס"ל לתלמודא דהלכתא כמ"ד אינה מעכבת ולכך ניחא ליה לאוקי לסתם מתני' דהכא אליבא דהילכתא ומעתה ק' על מרן כ"מ זל פ"ח מה' נזירות דין ד' שטרח הרבה למצוא טעם לרבינו דפסק דתגלחת אינה מעכבת והניח סתם משנה דלעיל ע"ש ותפוק ליה משום דסוגיא דהכא ע"כ הכי ס"ל והיותר תימא שהלח"מ עצמו טרח נמי ליתן טעם לרבינו ע"ש ודוחק לומר משום דניחא ליה לתלמודא לאוקי מתני' סתמא אליבא דכ"ע ולאו משום הילכתא גם בעיקר סברא זו שכתב הלח"מ כיון דתגלחת מצורע מעכבת עבדינן לה לא כן אנכי עמדי אלא אדרבא נהפוך הוא כיון דספק הוא היכי דחינן ללאו מקמיה עשה וטפי הוה לן לדחות העשה מקמי הלאו דשב ואל תעשה עדיף ולפ"ז מאי דמשני באשה וקטן הכונה אבל בגדול לית ליה תקין למ"ד תגלחת מעכבת ולמ"ד אינה מעכבת סגי בלא גילוח וכן ראיתי לה' המאירי שכתב וז"ל וכן צריך שתדע שאע"פ שתגלחת מצוה כגון של נזיר ושל צרעת דוחה לאו פאת הראש מ"מ אין תגלחת ספק דוחה לאו של פיאה ואם כן משנתנו צריך לפרשה באשה וקטן וכו' עכ"ל ע"ש ומשמע דבין למ"ד אינה מעכבת בין למ"ד מעכבת קאמר דאינו מגלח ודו"ק

גם מה שצדד הלח"מ בדעת רבינו דתגלחת מצורע אינה מעכבת תמיה לי עליו דמשנה ערוכה שנינו לעיל פ' ג' מינין דמ"ד ע"ב דמצורע טהרתו תלויה בתגלחתו ופירש"י אינו טהור עד שיגלח עיין שם אלמא דתגלחתו מעכבת וצ"ע גם על הראב"ד גם על הכ"מ זל בפי"א מה' טומאת צרעת ע"ש ולפ"ז מאי דמשני אסיפא באשה וקטן לא הוי דומיא דלישנא קמא ועיין עוד לחי' דמ"ד ע"ב ודו"ק

שם א"ל חובה וכו' מבואר להדיא דאשה המקפת הקטן ליכא איסורא אפי' מדרבנן וכמו כן לר' אדא דאפי' איש מותר להקיף לקטן ואפילו איסורא דרבנן ליכא והתימא על ה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' רוצח דין ב' ד"ה כתב מהרי"מט וכו' שכ' וז"ל דאף דנשים אינם בהזהרת לא תקיפו מ"מ איסורא דרבנן איכא ואפילו מקפת את הקטן וכדאיתא בנזיר וכו' עכ"ל ולא ידעתי היכן מצא בנזיר דאיכא איסורא דרבנן אדרבא מוכח הכא דאפי' איסורא דרבנן ליכא והיותר תימא עליו שהוא