באר משה (כריף) רפג

מרובה הא קושטא הוא דהכי הוא האמת דיעלו לר"ח אלא ע"כ דאפי' בנזירות מרובה אין עולין וכן פי' התוס' וה"ה דה"מ למפרך נמי מרישא דקתני ימי חלוטו מנין דאין עולין והוצרך למילף במסקנא מנזיר בקבר ואי בנזירות מועטת בלא"ה ת"ל משום דבעינן גידול שיער אלא דכל זה נכלל נמי בקושיתו לפי פי' התוס' ואפשר ליישב דס"ל לרש"י דמכל הני ל"ק דאיכא למימר דלעולם דמיירי הברייתא בנזירות מועטת ודקתני ימי חלוטו מנין והוצרך למילף במסקנא מנזיר בקבר ה"ה דה"מ למילף משום דבעי' כדי גילוח אלא לרווחא דמילתא קתני הכי אפי' תימא דלא בען גידול שיער וכן מצינו לר"א דלא בעי גידול שיער שלושים אם גילח לאחר מלאת אלא ז' ימים סגי כדאיתא לעיל דט"ל ע"ב כמ"ש שם ר רש"י ותוס' ד"ה ומ"ט דר"א וכו' ע"ש וכן נמי הא דקתני תאמר בימי חלוטו וכו' ולכך עולין וכו' היינו נמי לפום הך רווחא דמילתא דקתני מנין וכו' אהא דחי תאמר בימי חלוטו וכו' ולכך לא פריך מינה אלא לפי מסקנא דברייתא דקתני אין עולין וכן נמי דקתני דומיא דימי טומאה וכו' ודו"ק

בד"ה רביעית דם וכו' דלר"ע אית ליה האי סברא וכו' עכ"ל לעיל דנ"ב ע"ב וע"ש ברש"י ד"ה ואי בעית אימא וכו'

בא"ד אלא משום דלגבי עצם כשעורה וכו' כצ"ל ור"ל לדבריו דר"א קאמר דלית ליה דנזיר מגלח על אהל רביעית דהלכה היא דאינו מגלח אלא על חצי לוג דם כמ"ש התוס' לעיל דמ"ט ע"ב ד"ה ועל חצי לוג וכו' וכ"כ במקובצת וק"ק דא"כ היכי יליף ק"ו דהא איכא למימר דיו אסוף דינא דיו למגע כמו אהל דאינו מגלח על אהל רביעית וצ"ע

מיהו ראיתו להראב"ד פ"ג מה' ט"מ דין ג' דס"ל דהנזיר מגלח על אהל רביעית דם אבל על מגעו ומשאו אינו מגלח ע"ש ולפי דבריו ניחא דשפיר פריך ר"ע דנעביד ק"ו דהשתא שפיר הוי כמו סוף דינא אלא דק"ל עליו דא"כ מה השיב ליה דאין דנין ק"ו מהלכה שהרי בלא עצם כשעורה ודאי לא נדע נגיעה מאהל וכן נמי אשכחן גבי נבלה דמטמא במגע ולא באהל כמ"ש התוס' לעיל דמ"ח ע"א ד"ה ר' ישמעאל וכו' אלמא דמגע חמור מאהל וא"כ נילף למגע רביעית דם דמגלח מאהילו וצ"ע

ודע דרבינו שם פ"ג מה' ט"מ דין ג' ס"ל דטומאת רביעית דם אינה דין תורה אלא מד"ס וקרא אסמכתא כמ"ש שם הכ"מ ז"ל ולפי דבריו לא ידעתי לכוין היכי יליף ק"ו מעצם כשעורה דטומאתו דאוריית' ואפשר כיון דאיכא אסמכתא חשיב כעין דאורייתא למילף ביה ק"ו ממידי דאורייתא וכה"ג כתבו התוס' פ"ב דחגיגה דף י"ח ע"א ד"ה חולו של מועד וכו' וכן נמי אשכחן דעביד צריכותא במידי דאסמכתא כמו דרשה גמורה כמ"ש לעיל בחי' דמ"ח ע"א בגמ' גבי ומה כ"ג וכו' ע"ש מיהו תירוץ זה אינו מספיק גבי ק"ו מן השרץ דקאמר ר"מ במתני' לעיל כיון דאיכא חיוב כרת לענין ביאת מקדש וכמו שהק' ה' המאירי כדכתי' לעיל במתני' ודע דשם כתבנו דהיכא דאיכא אסמכתא להלכתא ילפי' ק"ו מהלכה וכשזכינו לכאן הדרי בי שהרי קאמר רביעית דם הלכה ואין דנין וכו' וגבי רביעית דם איכא אסמכתא כמ"ש הכ"מ ז"ל ואפי' להראב"ד דס"ל דרשה גמורה וכ"ה דעת התוס' רפ"ק דסנהדרין דף ד' ע"א ועיין להרא"ם פ' אמור ד"ה לאביו ואמו וכו' מ"מ ע"כ דלפום מאי דבעי לומר דרביעית דם הלכה הוי הך קרא אסמכתא ומה שיש להק' ע"ד הראב"ד עיין לחי' לעיל דנ"ג ע"ב ודו"ק

דף נ"ד ע"א גמ' או דילמא רביעית דם הלכת ועצם כשעורת ק"ו וכו' פי' דסוף דינא דרביעית דם הוי מהלכה וע"י עצם כשעורה עבדינן ק"ו של סוף דינא ומיהו למאי דמסיק עצם כשעורה הלכה ע"כ רביעית דם אינה הלכה אלא או מד"ס לדעת הרמב"ם או מקרא לדעת הראב"ד כמו שזכרנו לעיל וכן נמי דעת התוס' ריש פ"ק דסנהדרין דף ד' ע"א ד"ה ורבנן וכו' דהוי מקרא אלא דס"ל דאינו מגלח ועיין להרא"ם פ' אמור ד"ה לאביו וכו' ומכאן יש מי שהק' לי על ה' חזון נחום ז"ל בסוף ספרו לסדר. טהרות דף רנ"ה ע"ב שכ' לדעת רבינו דרביעית דם ה' ל"מ ע"ש והנה תמוה דהפך הסוגי' הכא דמסיק אינה הלכה ועיין לחי' לעיל דנ"ג ע"ב ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח עליו וכו' מה שהקשינו עוד עליו וצ"ע

תוס' ד"ה עצם וכו' שיגלח על מגע רביעית וכו' כצ"ל

סליק פירקא

רש"י ד"ה שאמר להם א' וכו' דהא או הודע אליו חטאתו כתיב מ"מ עכ"ל הכי איתא ריש פ"ג מס' כריתות די"א סוף ע"ב ע"ש

תוס' ד"ה שני נזירין וכו' כדאמר בקדושין עד א' בהכחשה מי מהימן עכ"ל אף ע"ג דמשנה ערוכה היא ריש פ"ג דכריתות דעד א' אומר אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור ותנן נמי פ"ה דמס' טהרות משנה ט' כה"ג ומייתי לה התם בקדושין פרק האומר דס"ה ע"ב ע"ש מ"מ ניחא להו טפי לאתווי מהך דפריך תלמוד' בקדושין משום דאפשר לדחות דילמא מתני' דהכא פליגא אהנך משניו' משום דסתמא משמע בין מכחישין בין שותקין אבל מדפריך תלמודא בפשיטו' ע"כ משמע דליכא מאן דפליג ודו"ק

והנה התוס' שם בקדושין ד"ה אמרו לו וכו' הוכיחו דבאמרו לו נמי איני יודע אינו מהימן דחשיב כמו הכחשה וכן הוכיחו ג"כ התוס' ריש פרק אמרו לו ע"ש אבל הרמב"ם פ"ט מה' נזירות דין י"ז כתב וז"ל בד"א כששתקו הנזירין או נסתפק להם הדבר וכו' עכ"ל משמע דאינו יודע הוי כמי שתיקה וא"כ ק' מה יענה בהוכחת התוס' ושו"ר להלח"מ פ"ח מה' שגגות דין ג' שהוק' לו כה"ג על דברי רבינו שם שכ' ואיני יודע וכו' במסקנת דבריו דהך דאינו יודע היינו אינו יודע קצת דאיכא רגלים לדבר והוי כמו שתיקה דאיכא נמי רגלים לדבר אבל איני יודע לגמרי הוי כמו הכחשה את"ד עש"ב ולא ידעתי מה יענה לדברי רבינו דפ"ט מה' נזירות שזכרנו דמשמע דנסתפק להם דקאמר אינו כמו שתיקה אלא אינו יודע לגמרי מדנקט לה בהדי שתיקה ודוחק לומר דשתיקה הוי הודאה גמורה ממש דליכא רגלים לדבר ונסתפק להם היינו דאיכא קצת רגלים לדבר דמסתמא דשתיקה דכתב רבינו היא שתיקה המוזכרת בתלמוד דהיינו לאו הודאה ממש כמ"ש הלח"מ משם התוס' דפ' האשה רבה דפ"ח ע"א ועיין לחי' ריש פ' אמרו ודו"ק

ד"ה באומר וכו' וי"ל וכו' לאו מסוטה גמרינן וכו' עיין למהרש"א פ"ק דחולין דף ט' ע"ב ד"ה התם הילכתא וכו':