באר משה (כריף) רפ

פשיטא ליה דלא אמרינן דיו דלא הוי מלמד אלא לבטל הפירכא ועיין לחי' רפ"ק דקדושין מיהו מדברי התוס' פרק ב' דקמא דכ"ו ע"א ד"ה ולא תהיה וכו' משמע דס"ל דעושין יוכיח מהלכה ועיין לשיטה מקובצת שם ועיין לחי' ריש פרק ב' דזבחים דזו ע"א ד"ה אף .אני אביא וכו' ועיין לה' ע"י זל בנימוקיו לסוף פרק כיצד הרגל בתוספות שזכרנו ודו"ק

מיהו ק' דאיכא למ"ד גולל ודופק דאורייתא כמ"ש התוספות פ' העור והרוטב דקכ"ו ע"ב ד"ה גולל ודופק וכו' ע"ש וכן נמי דעת הראב"ד פ"ה מה' ט"מ דין ט"ו כמ"ש שם הכ"מ ע"ש אם כן נימא דגולל ודופק יוכיח דאין הנזיר מגלח עליו ואינו מביא קרבן ואפילו הכי אינן עולין לו אף אני אביא ימי הסגירו ונ"ל דברייתא זו ס"ל כאידך מ"ד דגולל ודופק הל"מ ולכך אין עושין יוכיח מהלכה

מיהו ק' נימא כלי מתכות יוכיח דהוי מן התורה דחרב הרי הוא כחלל ואין הנזיר מגלח עליו לסברת הר"ר חיים כהן ששלח לר"ת כמ"ש התוס' לעיל רנ"ד ע"ב ד"ה ומשני וכו' עיין שם וכן נמי אינו מביא קרבן ואפ"ה אין עולין לו כדמוכח מקושית התוס' שם שהקשה לוקמא בכלי מתכות וכו' וכלומר ולא צריך לשנויי אשארא אלמא דכל חלוקות דמתניתין דלעיל איתנהו כלהו בכלי מתכות וזל דאיכא למפרך מה לכלי מתכות שכן טעונין הזאה כדקתני ומזה בג' וז' ולכך חשיבי ימי טומאה מה שאין כן ימי הסגירו דאינו טעון הזאה ולכך לא חשיבי ימי טומאה כ"כ ולמדתי כן מדברי רבינו פז מהלכות נזירות דין ח' שכ' גבי כלים הנוגעין במת דאינו מזה בג' וז' ונתן טעם כדי שיעלו לו ימי טומאתו עיין שם אלמא דס"ל לרבינו דכלים הנוגעין במת עולין לו ימי טומאתו מטעמא דאין טעונין הזאה ואם כן ה"נ נימא גבי ימי הסגירו ולפ"ז הא דקתני לא אם אמרת בימי טומאתו שכן מבטל הקודמין תאמר בימי חלוטו וכו' ה"ה דה"מ למפרך אם אמרת בימי טומאתו שכן טעון הזאה וכו' אלא עדיפא מינה פריך כיון דמבטל הקודמין שהם ימי טהרה כ"ש ימי טומאה והא דמשמע מדברי התוס' לעיל דנ"ד ע"ב ד"ה ואינו סותר וכו' דכלים הנוגעין נמי אינן עולין ודלא כסברת רבינו ואע"ג דלאו בני הזאה ואם כן אף אני אביא ימי הסגירו זל דשאני הנך כלים דלא שייך בהו הזאה כלל כיון דליכא בהו אלא טומאת ערב לשיטת התוס' לעיל ועיין לחי' שם ודו"ק

מיהו יש מי שהק' לי אכתי לילף במה הצד מכלי מתכות ומימי חלוטו דאין עולין דכי פרכת מה לכלי שכן טעון הזאה ימי חלוטו יוכיחו דאין טעון הזאה ואין עולין וכי פרכת מה לימי חלוטו שכן טעון תגלחת כלי מתכות יוכיחו דאין הנזיר מגלח עליו ואין עולין הצד תשוה שבהן שטמאין טומאת ז' ואין עולין אף אני אביא ימי הסגירו שטמא טומאת ז' ואין עולין לו וי"ל דאיכא למי' מה להצד השוה שכן יש בהם צד חמור דהיינו ימי חלוטו טעון תגלחת וכלי מתכות טעון הזאה וכה"ג פריך תלמודא במסכת סוטה פרק ה' דכ"ט ע"ב מה להצד השוה שכן יש בהן צד חמור ופירש"י כגוונא דכתי' ע"ש מיהו ראיתי לתוספות פ"ק דמכות דף ד' ע"ב ד"ה אלא מה להצד וכו' שלא רצו לפרש בכה"ג משום דאין זו פרכא שוה בשניהן ופי' בע"א עיין שם אלא שיש לתמוה עליהם שהרי מצינו בפ' כיצד צולין דע"ז ע"א דפריך בהדיא בכה"ג דקא' דתרוייהו יש בהן צד חמור תמיד תדיר ופסח כרת וכו' ע"ש וזה ממש הוא ע"ד דכתי' שו"ר לתוספות פרק ג' דכתובות דל"ב ע"א ד"ה שכן יש בהם צד חמור וכו' שהקשו נמי על פירכא זו דאם כן לא נלמוד עוד מהצד השוה בשום מקום דאכלהו איכא למפרך או צר חמור או צד קיל ופי' בע"א כמו שפי' פ"ק דמכות ושוב הוקשה להו מהך דפ' כיצד צולין שכתבנו ותי' התם יש שום פירכא אחריתי דלא מצי למילף במה הצד ולא חש הש"ס לפרשה ע"ש ואם כן דוק מינה ואוקי באתרא או כפא כפירש"י דפ"ק דסוטה או כדברי התוספות דאיכא שום פירכא ולא חש הש"ס להאריך ואכתי יש מי שהק' דהיכי יליף מנזיר בקבר דאין עולין דהא איכא למפרך מה לנזיר בקבר שכן טעון הזאה כדתנן לעיל פ"ג דנזיר די"ו ע"ב יצא ונכנס עולין לו מן המנין ופירש"י כגון שהזה ושנה וטבל וכו' ועיין בסמוך גבי מכאן אמרו וכו' שכתבנו ישוב. לזה ודו"ק

תוס' ד"ה ועוד מותיב וכו' למעוטי תגלחת ויין וכו' עכ"ל ופי' וה"נ נמעט דאינו סותר על החלטה וכ"כ התוס' לעיל פ"ג די"ז ע"ב ד"ה לא אם אמרת וכו' ע"ש וכן נמי רביעית דם ואהל רובע עצמות אע"ג דהוו ט"מ משום דבעינן שיטמא מעצמו של מת דכתיב: וכי ימות מת עליו ולא כתיב וכי יטמא לנפש כ"כ הרמב"ם פז מה' נזירות דין א' והוא ירושלמי דפרקין דפריך ויסתור ומשני אין סותר אלא ימי המת בלבד ופי' המפרש ה' פני משה ז"ל ימים שהם של טומאת המת ממש דכתיב כי ימות מת עליו עד שיטמא מטומאות שהם מעצמו של מת ע"ש והתימא על מרן כ"מ ז"ל שלא הראה מקורו ע"ש מיהו ק' מנ"ל דימי טומאה זו דאינן עולין לו אימא כיון דאינה מעצמו של מת עולין לו כי היכי שאינן סותרין הקודמין מה"ט ולהרמב"ם פ"ג מה' ט"מ סוף דין ג' דס"ל דכל הני טומאות מדרבנן זל דהחמירו בהם ועשאום כמו טומאה דאורייתא כיון דאיכא בהו לתא דמת מיהו לכת הסוברין דמדאורייתא ק' מנ"ל דאין עולין וראיתי בירוש' דדריש יפלו כי טמא נזרו מכאן שטמאים נופלין ופ' המפרש הפ"מ טעמא דמתני' מפרש דאין עולין לו אלו הימים דכתיב יפלו כי טמא נזרו כלומר כל ימים שנטמא בהם יפלו ובאיזה טומאה שיהיה אין הימים עולין את"ד ע"ש והשתא ניחא ודו"ק

ודע דלרבנן עכ"ל דקרא יפלו כי טמא נזרו לא מיירי אלא בטומאה דימי חלוטו וימי ספירו שהרי הנך שאר טומאות דאין הנזיר מגלח אינן דאוריי' אלא דרבנן מיהו ק' לסברת רבינו הלזו דהתם בירושלמי פריך ולמה לא יעלו ומה ימים שמטמא מושב ומשכב אמרת יעלו ימים שאין עושין משכב ומושב אינו דין שיעלו ופי' המפרש הנז' אימי ספירו פריך דאמאי לא יעלו והרי ק"ו הוא ומה ימי הסגירו דעושה משכב יעלו ימי ספירו דאינו עושה משכב אלא כשרץ בעלמא אינו דין שיעלו וכו'. ע"ש ולפ"ז ע"כ דקרא כי טמא נזרו דדריש מניה דאינן עולין איירי בימי חלוטו דוקא ומשני גדל פרע שער ראשו ימים של גידול שער עולין דהיינו ימי הסגירו אבל ימים של ספירו שכבר גילח אין עולין והדר פריך עד כדון ימי ספירו כימי גמירו כלומר לא שמענו אלא ימי ספירו דאין עולין אבל ימי גמירו מנ"ל דאין עולין וצ"ל דס"ל להירוש' דאף על פי דימי חלוטו טעון תגלחת מ"מ כיון דעדיין לא גילח חשיב ימים של גידול שער כמו ימי הסגירו ולכך פריך אימא