באר משה (כריף) רעט

שם מתיב ר' שרביא וכו' אילימא בנזירות מועטת וכו' ק"ק היכי מצדד אילימא בנזירות מועטת שהרי כיון דכבר ר"ח אוקי לה בהדיא בנזירות מועטת ובפשיטות ה"ל למפרך הכי דא"כ היכי קתני אינו סופר הקודמין הא בעי גידול שיער וי"ל משום דבעו להוכיח ג"כ דאף בנזירות מרובה נמי אין עולין וס"ל היפך ר"ח בתרתי לענין דלא איירי מתני' בנזירות מועטת ולענין נמי דאין עולין אף בנזירות מרובה ודו"ק

ע"ב גמ' בנזירות בת חמשים וכו' ור"ח ה"ק היכא דבעת שנצטרע לא בשארו אלא שיעור ימי נזירות מועטת אינם עולין וכו' וכמ"ש התוס' וק"ק דהא משכחת לה נמי גם סתירת הקודמין בכה"ג היכא דלא נשתיירו אלא שיעור פחות משלשים יום כגון היכא דנצטרף בתוך השלשים שנשתיירו לו סותר נמי הקודמין משום דבעי גידול שיער וא"כ אמאי חילקה מתני' בין הקודמין לימי הטומאה שהרי שוין הם בין בנזירות מועטת בין בנזירות מרובה בשלמא לפי המסקנא דלא כר"ח ניחא דבנזירות מרובה מחולקין דימי הטומאה אין עולין אבל הקודמין אינו סותר וצ"ע

תוס' ד"ה אוכל בקדשים וכו' לא מקרי מחוסר כדאמ' בפ' ד' מחוסרו כפרה וכו' עכ"ל בדפוסים חדשים ציינו דף יו"ד וחיפשתי שם ולא מצאתי חילוק זה מבואר התם אמנם ראיתי שם דף ח' ע"ב דקאמר תלמודא נזיר טמא כי קא מייתי קרבן למיחל עליה נזירות טהרה וכו' ע"ש פי' דקרבן נזיר טמא לא בא לאשתרויי בקדשים אלא למיחל עליה נזירות טהרה עיין פירש"י שם ומעתה צ"ל דמ"ש התוס' כדאמ' בפ' ד' מחוסרי כפרה וכו' קאי למאי דכתב דלא מקרי מחוסר כפרה דהיינו לענין דלא מחסר בקדשים אבל החילוק שכ' דדוקא במי שטומאה יוצאה מגופו וכו מדנפשייהו קאמרי טעם לחלק דמ"ש נזיר טמא ממצורע ועיין לתוס' לעיל פ"ו דמ"ה ע"א ד"ה ה"ג וכו' שכתבו נמי בס"ד כה"ג וזל ונזיר טמא יכול ליכנס במחנה שכינה שהרי לאו מחוסר כפורים הוא דלא מיקרי מחוסר בפורים אלא למי שטומאה יוצאה מגופו עכ"ל ונראה להביא ראיה לחילוק זה דכה"ג מחלק תלמודא בהדיא פ"ה דבכורות דל"ג ע"א גבי בכור ב"מ דנאכל כל לטמאים וקא' ה"מ היכא דאין הטומאה יוצאה מגופו פי' אבל היכא דטומאה יוצאה מגופו אסור לאוכלו ומסיק דאשכחן דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה מגופו לאין טומאה יוצאה מגופו דתנן הפסח שבא בטומאה לא ואכלו ממנו זבים וכו' ע"ש ואם כן ה"נ יש לחלק גם כן לענין מחוסר כפורים ומיהו מצאתי עוד פ"ב דזבחים דזו ע"ב דמחלק נמי בין מחוסר כפורים דזב משום דטומאה יוצאה מגופו למחוסר כפורים דטמא מת וטמא שרץ ומשמע התם דלענין אכילת קדשים נמי לפי פירש"י שם ד"ה מחוסר וכו' והוא ממש כמ"ש התוספות הכא ועיין לתוס' שם ד"ה קסבר וכו' ודו"ק

ודע שבסוף מסכת כריתות דכ"ו ע"א אמרי' נזיר טמא כי מייתי קרבן לאשתרויי בקדשים וכו' ע"ש וע"כ דט"ס הוא וצריך לגרוס למיחל עליה נזירות טהרה כמו דגרסינן פ"ב דכריתות וכך העתיקו הגי' התוס' פ"ב דמסכת סוטה דט"ו ע"א ד"ה סבר וכו' וכן כתב ה' ב"ש והרב ברה"ז בסוף כריתות ע"ש. אמנם ראיתי למהרש"א בתוספות דפ"ב דסוטה דנראה דניחא ליה הך גי' לאשתרויי בקדשים שכ' וז"ל אולי שהתוספות היה כן בנוסחת גמ' לפניכם דבנוסחת גמ' שלנו הכי איתא לאשתרויי בקדשים וכו' עכ"ל והנראה דאשתמיטיה לסוגיא דפ"ב דכריתות דף ח' ע"ב גם אשתמיטיה לדברי התוס' הכא שכ' דנזיר טמא לא מתסר באכילת קדשים וא"כ ע"כ דצריך לגרוס למיחל נזירות טהרה כמ"ש ה' ב"ש וה' ברה"ז ועיין עוד לחי' סוף מס' כריתות

בא"ד ונטהר מס' טומאת עת לסוף ז' וכו' כצ"ל ונמחק תיבת אפי' שבנתיים

בא"ד כדאמ' לעיל פ"ו גילח בח' מביא קרבנותיו בט' כצ"ל והוא לעיל פ"ו דמ"ד ע"ב

בא"ד מיהו קשה מתגלחת ג' וכו' ר"ל דגבי שתי תגלחיות אחרונות ע"כ דאינו לפי חשבון זה דא"כ לאחר מאה וי"ט ימים סגי ואמאי קתני לאחר ק"ך אלא ע"כ דמגלח בהם ע"פ חשבון דמגלח יום שלשים וא' ואם כן היכי שייך לו' דהקילו בשני תגלחיות ראשונים משום דעדיין אינו שותס יין ולא העמידו דבריהם וכו' שהרי עוד היום דעדיין אינו שותה ואפ"ה מגלח ביום שלשים וא' אלא צ"ל דהיקלו בשני תגלחיות ראשונים משום אכילת קדשים ודו"ק

בא"ד מהרפ"ש הגה"ה ואכתי וכו' כצ"ל

בא"ד ומיהו תגלחת ג' ליכא לפרושי הכי וצ"ל וכו' כצ"ל והשאר נמחק שהרי היינו הטעם עצמו שכתב אחר כך ויש ליתן טעם וכו' דהיינו כיון דאיכא לספוקי במצורע לכך הקילו משום אכילת קדשים כמ"ש לעיל

דף נ"ו ע"א גמ' אם אמרת בימי טומאתו וכו' תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהם את הקודמין וכו' וק"ק אימא הנך טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהן דקחשיב במתניתין יוכיחו שאין מבטלין הקודמין כדקתני ואינו סותר וכו' ואפ"ה אין עולין לו. מן המנין אף אני אביא ימי חלוטו וי"ל דלבתר דאית לן ימי חלוטו דאע"פ שאינו סותר הקודמין ואפ"ה אין עולין הוא דאמרינן דבהנך טומאות נמי הוו גם כן הכי כמו ימי חלוטו דאין עולין והא דלא אמרי' כמו ימי הסגירו דעולין י"ל דלחומרא ילפינן מיהו אכתי קשה הא דקתני לקמן א"א בימי חלוטו וכו' תאמר בימי הסגירו שאין טעון תגלחת ואינו מביא קרבן לפיכך יעלו למנין וכו' שהרי הנך טומאות יוכיחו דאין טעונין תגלחת כדקתני על אלו אין הנזיר מגלח ואין מביאין נמי קרבן כדקתני ואינו מביא קרבן ואפ"ה אינן עולין אף אנו אביא ימי הסגירו דאף על פי דאינו טעון תגלחת ואינו מביא קרבן אפ"ה אינן עולין ולפי מה שכתב רבינו פ"ג מה' ט"מ דין ג' שכל ט"מ שאין הנזיר מגלח אינה דין תורה ע"ש ניחא כיון דהנך טומאות מדרבנן היכי שייך לעשות מהם יוכיח אדאוריי' (וה"ט דהחמירו בהו רבנן דאינן עולין משום דעשאום כמו ימי טומאה דאורייתא דאינן עולין) ואף על גב דרביעית דם דחשיב במתניתין אינה מדרבנן אלא הל"מ לדעת התוס' לעיל דמ"ט ע"ב ד"ה ועל חצי לוג דם וכו' וכן אהל רובע עצמות דחשיב הוי נמי הל"מ לדעת התוס' לעיל דנ"ג ע"ב ד"ה חרב וכו' י"ל משום דאין עושין יוכיח מהלכה כמ"ש הרב יבין שמועה כלל שו"פ דקט"ז ע"ג וכן כתב מהרש"א פרק. ה' דסוטה דכ"ח ע"א ד"ה אינו דין וכו' ונראה דמה"ט נמי אמרי' דיו איוכיח כיון דחשיב מלמד לענין אין למדון מהלכה והע"י רפ"ק דקדושין ד"ה בפרוטה מסופק ביה וה' מהרי"מט בפ"ק דקדושין בסוגית מ"ע שהזמן גרמא