באר משה (כריף) רעז

משמע דר' בר פלוגתיה פליג עליה ודו"ק

כתב ה' מש"ל ז"ל פי"א מה' ט"מ. דין ד' ד"ה ודע וכו' וז"ל ולפ"ז יש לתמוה וכו' דחכמים דפרק י"ג פליגי אחכמים דפרק י"ז ווה הוא דוחק גדול וכו' עכ"ל ועיין למהרש"א ז"ל ריש פ"ק דביצה ד"ג ע"א ד"ה ר"י אמר וכו' שכ' וז"ל ואין להקשות וכו' תיקשי לן מכ"ש דרבנן אדרבנן וכו' דאיכא למימר דהני רבנן תרי תנאי נינהו וכו' עכ"ל משמע מתוך לשונו דאין כאן דוחק כלל ואע"פ דהתם רבנן דר"י אדרבנן דר"י עצמו וכ"ש הכא דרבנן דר"מ אדרבנן דר"א ועיין כיוצא בזה למהרש"ל ריש פ"ק דגיטין ד"ד ע"א ד"ה הא מני שכ' וז"ל ובודאי לא מחלקינן בין סתם ח"ק דר' יהודא לסתם ת"ק דר' יהודא וכו' וכ' עליו מהרש"א דאינו מוכרח וכו' ע"ש ומצאתי ג"כ להר"ש סוף פ"ד דנגעים משנה י"א שכ' וזל ומסתמא רבנן דפליגי הכא עליה דר' יהושע היינו ר"ג ור"א דפליגי עליה התם וכו' עכ"ל ע"ש ועיין להתוס' פ"ק דיומא ד"ג ע"א ד"ה וכ"ת וכו' שכך דעתם נמי ע"ש בסוף דבריהם אבל הח"י שם ר"ה ה"ג והריטב"א שם ס"ל דנוכל לומר תרי רבנן ועיין לחי' שם ע"ב ברש"י ד"ה והא סוכת וכו' ועיין עוד בתוס' שם פ"ג ד"ל ע"ב ד"ה נימא וכו' ובתוס' שם פ"ד דמ"ג ע"א ד"ה הכל כשרין להזות וכו' ודו"ק

עוד כ' ה' מש"ל ז"ל וז"ל ואולי דמייתי התוספתא לומר דאפי' בעפר איכא מ"ד דמתני גבול ומצטרף וגם זה דוחק עכ"ל והא דלא מייתי מתני' דסוף פי"ז לאידך גיסא לומר דא דאפי' בגוש איכא למ"ד דלא מהני גבול ואינו מצטרף י"ל דודאי דהר"ש אין דרכו להעתיק המשניות אלא התוס' ועיקר קושית ה' היא אמאי הוצרך להביא התוספתא כיון דמתני' היא בסוף פרק י"ז ואהא תירץ דמייתי התוספתא לומר דאפי' בעפר וכו' דחידוש זה במתני' בסוף פרק י"ז ולוה סיים וגם זה דוחק משום דמסתמ' לא נחית להכי אלא נחית בעיקר הגבול אם מהני או לא ואעפ"י שהזכיר בדבריו אפי' הביא עפר וכו' ודו"ק

עוד כ' וז"ל ויש להסתפק במביא גוש מארץ העמים ועשאו עפר וכו' ונראה וכו' אבל בגוש מתחלת ברייתו אף אם החזירו לעפר עפרו טמא וכו' עכ"ל. ודע שראיתי לה' עצמו פכ"ג מה' כלים דין ט' ד"ה ודע וכו' שכתב כה"ג ביצה אוכל שנטמא שנחתך ממנו דאף דלמ"ד אוכל פחות מכביצה אינו מקבל. טומאה מ"מ טומאתו לא פקע והוקשה ליה מהא דקי"ל גבי טומאת בגדים דבגד טמא שנפחת משלש על שלש אין בו דין טומאה ונטהר כיון דפחות משלש אינו מקבל טומאה פקע טומאה מניה ותירץ שאני התם דנשתנה שמו אבל גבי אוכל כביצה נקרא אוכל ופחות מכביצה נקרא אוכל עש"ב והביאו הרב שע"ה ז"ל הל' ברכות דף י"ד ע"ב ע"ש והשתא ק' שהרי גבי גוש נמי דהחזירו לעפרו נשתנה שמו ואפ"ה טמא ומאי שנא מבגד וליכא למימר דעשאו עפר דכ' רבינו לאו דוקא עפר ממש אלא כלו' דחילקו לשנים גושים דלא נשתנה שמו דעכשיו נמי לא מקרי עפר אלא גושים דא"כ אמאי הוצרך לחלק דגבי לבינה משים תחילתה עפר אמאי לא כ' משום דלבנה נשתנה שמה א"ו דעפר ממש קא' דנשתנה נמי שמו וי"ל דבגד נמי תחלת ברייתו נמי טהור היה שהרי לא היה בגד מתחילה ולכך מהני שנוי השם לטהרו כיון דתחילתו היה טהור ודמי ללבינה ועשאה עפר ולפ"ז ה"ה דה"מ ה' לתרץ הך דבגד עם אוכל כביצה דאפי' דנימא דאוכל נשתנה שמו מ"מ ל"ק דשאני בגד דתחלתו טהור אבל אוכל תחלתו נמי אוכל וטמא אלא קושטא קא' דקושטא הוא דאוכל לא נשתנה שמו נמצינו למדים דתרתי בעי' לטהר שנוי השם ותחלתו טהור אבל בגוש אע"פ דנשתנה שמו מ"מ תחילתו טמא ולפ"ז ה"ה נמי היכא דתחילתו טהור ולא נשתנה שמו דטמא נמי כגון שצירף שני חצאי גוש ונטמאו לדעת ר"א דמצטרפין ואח"כ עשאן לשתים לא פקע מהם טומאה אע"פ דתחלתו טהור היה דלא היה שיעור גוש שלם מ"מ כיון דלא נשתנה שמו לא פקע טומאה וכן משמע נמי מהך דלבינה דנקט לרבנן דממעטת ולא נקט גוש שצירפו אלא משמע משום דאית ביה תרתי שנוי השם ותחילתו טהור וע"ד הראיה שהביא ה' ז"ל לפי דרכו בם בס"ד מיהו ק"ל אמאי לא הביא ה' ראיה גבי אוכל דלא פקע טומאה מניה מגוש עפר דאפילו לא נשתנה שמו אפ"ה טמא משום דתחילתו גוש וכמו שהוכיח ה' מהך דלבינה כ"ש אוכל דלא נשתנה שמו ותחלתו כמו אוכל וצ"ע

ודע שת' ז"ל פ"ד מהלכות טומאת אוכלין דין ד' נסתפק למ"ד אוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה אם שני חצאי ביצה נטמאו כל אחד בפני עצמו וחזרו ונצטרפו ונעשו כביצה אי הוו טמאים א"ד כיון דבשעת קבלת הטומאה לא היה בו כשיעור נמצא שלא קבל טומאה וא"כ כי נצטרפו אח"כ אינו מעלה ומוריד ע"ש ואין להביא ראיה מהא דנחלקו ר"א וחכמים גבי גוש הבא בירק דלר"א מצטרף לשיעור גוש לדעת הרמב"ם דמיירי בצירף וגיבל כמו שצידד ה' ז"ל אלמא אע"ג דקודם הצירוף כל א' בפני עצמו היה טהור כי חזרו ונצטרפו פו הוו טמאים ואפי' חכמים דפליגי אר"א היינו מטעמא דלא אמרו אלא גוש כברייתו אבל אין ה"נ מודו לענין דחשיב צירוף די"ל דשאני גוש דהטומאה באה מצד עצמו דגזרו עליו טומאה ולא משום דקיבל טומאה ממקום אחר וכמ"ש ה' עצמו עלה דההיא דשרץ ונבלה דפ"ד מה' אבות הטומאה ע"ש

מיהו איכא למידק דהכא משמע דמהני צירוף גבי גוש וכן גבי עפר ולבנה נמי אמרינן דמהני גבול ואמאי לא אמרי' דחיבור אדם אינו חיבור דומיא לכזית חלב מן המת שהיה מפורד ואח"כ חיברו לכזית אמרי' לעיל דף ן' ע"ב טהור מפני שחיבור אדם אינו חיבור והתוס' לעיל ד"ה ת"ש וכו' הקשו מ"ש מטומאת אוכלין דמצטרפין לכביצה וחילקו דוקא בט"מ שהטומאה באה ממנו לטמא אחרים ולכך לא הוי חיבור אבל גבי אוכלין לקבל טומאה מעלמא הוי חיבור ע"ש וא"כ ה"נ גבי ארץ העמים דהטומאה באה ממנו ואינו מקבל טומאה ממקום אחר דומיא דטומאת מת וא"כ אמאי לא אמרי'. דאינו חיבור ואע"ג דגבי ב' חצאי זתים מב' מתים דטמא והוי חיבור כבר כ' התוס' לעול דהיינו דוקא לענין אהל אעפ"י דלא הוי. חיבור לפי שראוי להאהיל על שני חצאין אבל טומאת מגע לא וכו' ע"ש וא כ הכא גבי גוש ועפר הבא מארץ העמים אינו מטמא באהל כמ"ש התוס' לעיל דנ"ד ע"ב ד"א ארץ העמים וכו ולית ביה אלא מגע וא"כ אמאי הוי חיבור ומיהו לפי מ"ש ה' מש"ל ז"ל ריש פי"א מהל' אלו דיש דין א' הטעם דאין הגוש הבא מארץ העמים מטמא באהל משום דליכא למיחש ביה אלא לעצם כשעורה דאינה מטמאה באהל ע"ש איכא לתרוצי דהך דהביא עפר מארץ העמים דקתני התוספתא וכן הך דלבינה מיירי במביא עפר הרבה דאיכא למיחש ביה ליותר מכשעורה מיהו הך דעפר הבא בירק דמיירי לענין שיעור גוש ק'