באר משה (כריף) רעו

שמיה אהל היינו משום דכ"ע משום גושא כדק' תלמודא הכא בהדיא ואיך כתב רש"י והם גזרו משום אוירה וצ"ל דרש"י התם גירסתו הכא היא כמו הגי' שכתב הלח"מ ז"ל פ"ז מה' נזירות דין ג' לדעת רבינו דכ"ע משום אוירה ומיירי בתיבה סתומה וכו' ע"ש עוד נראה לומר דאוירה דנקט רש"י התם היינו אויר הגוש ולא אויר ממש וכן משמע מדברי מרן כ"מ ז"ל פי"א מה' ט"מ דין ה' שהביא לשון זה של רש"י על אויר המוזכר בדברי רבינו והך אויר שבדברי רבינו היינו אויר הגוש כמו שהוכיח ה' מש"ל ז"ל שם דין ג' ד"ה ודע שבכ"מ וכו' והזכיר ג"כ לדברי מרן הללו ע"ש ודו"ק והתימא בין על הלח"מ בין על המש"ל שלא נתעוררו בדברי רש"י הללו ומה גם דמרן הזכירו וצ"ע

ודע שראיתי למרן כ"מ ז"ל שכ' על מ"ש רבי' שם דין ה' בים וכו' וטמא משום אוירה וכו' וז"ל ומ"ש וטמא משום אוירה נלמד ממה שיבא בסמוך עכ"ל ואין ספק דכונתו אמאי דכ' רבי' שם בסמוך הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל החורחין באויר טמא שאהל זרוק אינו קרוי אהל וכו' אלמא משמע דאיכא טומאת אויר והשתא לפי דעת ה' מש"ל דרבינו באויר הגוש מיירי אבל אויר ממש ס"ל לרבינו דלא גזרו משום כיון דבעיא היא אזלינן לקולא איך מביא ראיה משם שהרי מ"ש רבינו וטמא משום אוירה הך אוירה היינו אויר ממש שהרי בים ליכא גוש כלל וכמ"ש ה' מש"ל עצמו עלה בד"ה תנן בפ' בתרא דאהלות וכו' וא"כ איך מביא ראיה לסתור אדרבא על הראשונים אנו מצטערים דאיך כ' טמא משום אוירה שהרי לרבינו ס"ל דלא גזרו על אוירה כיון דבעיא דלא אפשיטא ואזלינן לקולא וכ"ש גבי ים דליכא גוש כלל וכבר תמה ה' מש"ל עצמו על רבינו וכ' דמכאן יש סיוע לדברי הלח"מ וא"כ לא ידעתי מה יענה בדברי מרן כ"מ הללו אלא ע"כ צ"ל דס"ל למרן כ"מ דרבינו באויר ממש קאמר ומ"ש שאוהל זרוק אינו קרוי אהל ר"ל להפסיק בין אוירה וזהו שאח"כ מרן עצמו הביא על דברי רבינו פירש"י דפ"ג דחגיגה שכ' לא שמיה אהל להפסיק בין אוירה ולזה כיון מ"ש נלמד ממה שיבא בסמוך וצ"ל כמו הגי' שכ' הלח"מ שלא שת לכו לדברי מרן הללו. ומה שהק' ה' מש"ל כיון דבעיא לא אפשיטא אזלינן לקולא ומה"ט נמי כ' בסוף דבריו וז"ל והדבר צריך תלמוד וכעת צ"ע עכ"ל אפשר ליישב כיון דפ"ג דחגיגה ופרק בכל מערבין מייתי תלמודא בפשי' דפליגי באהל זרוק דהיינו דלכ"ע הוי משום אוירה לפי גי' הלח"מ אע"ג דלא הוה צריך לזה לכך ס"ל רבינו דע"כ היינו טעמא משום דתלמודא הכי פשיטא ליה ונפשטה הבעיא ודו"ק נ"ל ומ"מ כולי האי ה"ל להלח"מ לבאר וצ"ע

שם גמ' אלא דכ"ע משום אויר וכו' ומ"ס אע"ג דלא שכיחא וכו' עיין לה' מש"ל פ"ד מה' מלוה דין י"ד בד"ה כתב מהריב"ל בח"ג וכו' בסו"ד ע"ש

רש"י ד"ה הנכנס וכו' וקרי לה הכי וכו' עכ"ל משמע מפי' ראו או קתני או בספינה או בספינה גדולה וכו' וכולהו גווני קתני והיינו דאי כולא חדא מילתא לאיזה תכלית נקט אותה ספינה שיש בה אסקריא ועיין להתי"ט ריש פ' י"ב דנגעים משנה א' ד"ה או באסקריא וכו' ע"ש

בד"ה והתניא דמסייע ליה דר' יוסי וכו' ומשוי לה תורת כלי וכו' עכ"ל וס"ה נמי דאיכא לשנויי דשאני התם דלגבי מת דאהל זרוק לא שמיה אהל וכה"ג כ' התוס' גבי רבי ד"ה והתניא בניחותא וכו' בסוף דבריהם מיהו ק"ק דא"כ אמאי הוצרך לאוקמה דפליג במילת' דלא שכיחא ובשמא יוציא רא ראשו ורובו וכו' ואמאי נייד מהך אוקמתא עצמה דכ"ע משום גושא וכו' מ"ס אהל זרוק וכו' ויש ליישב דהוצרך לזה משום דהך ברייתא דמייתי סייעתא מינה דחילקה בין שידה ותיבה לקרון וספינה וע"כ דלא מתרצא אלא או משום מילתא. דלא שכיחא אבל ספינה שכיחא או משום דלא חייש לשמא יוציא ראשו ובספינה חייש וכמ"ש התוס' דבנקל יוציא דאשו וכו' שו"ר לה' מש"ל ז"ל פי"א מה' טומאת מת דין א' ד"ה תו גרסינן וכו' שאחר שהביא לשון זה של רש"י כ' וז"ל והא דלא קאמר פלוגתייהו וכו' ע"ש שכונת קושיתו היא כמו שהקשינו ע"ש מה שנדחק

ודע שראיתי להתוס' פ"ג דחגיגה דכ"ה ע"א ד"ה אהל זרוק וכו' שהוק' להו קושית רש"י הכא שכ' וז"ל וע"ק להר"י וכו' כי מוקי פלוגתא בשמא יצא רובו וכו' אמאי מטהר ר' יוסי אם לא מטעם אהל זרוק שמיה אהל ותהדר קושי' לדוכתה מתיבה מליאה כלים וכו' עכ"ל ולא ניחא להו בתי' רש"י הכא משום דהו"ל עיקר התי' חסר מיהו ק"ק לפמ"ש התוס' הכא ד"ה והתניא וכו' דלמאי דפליג באוירה וגושא לא ק"ל מהך ברייתא לאוקמה לפלוגתייהו במונחת: וכו' א"כ כיון דתלמודא ידע לה לפ"ז אימא דקושטא הוא דלפי האי שנויא דמשני דפליגי בשמא יצא רובו הכוונה ר"ל כ"ע אהל זרוק לא שמיה אהל וכ"ע משום גושא ולא תיקשי מהך ברייתא ופלוגתייהו במונחת וטעמא דר' דמטמא משום שמא יצא רובו. ור' יוסי לא חייש' ויש ליישב דלא נמי דנהי דתלמודא לא ק"ל מהך ברייתא לפום ס"ד דמעיק' משום דאיכא לאוקמא פלוגתייהו במונחת אבל לשנאמר לגבי שנוייא דתלמודא דזהו כונתו וראי דה"ל לבאר וה"ל העיקר חסר וזה פשוט

בא"ד אע"ג דאורחיה דמטלטל לה עכ"ל דאל"כ אמאי קתני מונחת שהרי אפילו אהל זרוק נמי כיון דשמיה אהל אלא ע"כ דאין ה"נ באהל זרוק קא' וק"ל

תוס' ד"ה והתניא והתניא וכו' א"כ ר' לא היה מטמא וכו' עכ"ל מכאן ק"ל על התוס' פ"ג דעירובין דף ל' ע"ב ד"ה ומ"ם וכו' שכ' דוקא במונחת וכו' ע"ש דא"כ אמאי ר' מטמא וי"ל דהך מונחת דכ' ר"ל מונחת ע"ג אדם או בהמה הנושאין אותה והוא כפי' אחר שכ' התוס' הכא וכך פי' דבריהם ה' מש"ל פי"א מה' ט"מ דין א' ד"ה עוד נראה וכו' וכ"כ ג"כ מהרש"א פ"ג דעירובין ע"ש. ואגב ראיתי עוד לה' מש"ל ד"ה ודע שהתוס' פ"ב דסוכה וכו' שהק' על רבינו ותי' שאני פרה דהיכר כל דהו סגי וכו' עש"ב וק' עליו דא"כ מאי פריך פ"ב דסוכה והרי שוורים וכו' וצ"ע ועיין לחי' שם ודו"ק

בד"ה ה"ג ואי בעית אימא וכו' נוט"א בלעז שם ספינה וכו' כצ"ל ואינו ר"ל דהספינה עצמה היא אסקריא שהרי הראיה שהביאו דאילפא תלה נפשיה באסקריא משמע שהוא התורן דהיינו העץ הגבוה שבספינה וכ"ה בהדיא בריש פ' המוכר את הספינה דע"ג ע"א דקאמר תורן הוא אסקריא ע"ש אלא כונתם ר"ל שם ספינה דנקראת אסקריא ע"ש האסקריא שבה והוא כפירש"י וק"ל: בד"ה והתניא בניחותא וכו' אבל ר' מטמא וכו' עכ"ל כיון דמתניא בשם ר' יוסי בר יהודה