באר משה (כריף) רעה

חשיב גלוי מילתא גבי בתו איך ניחא ליה לכ"מ גבי בתו גופא משום גלוי מילתא ס"ס רבא מיהא פליג עלה וס"ל דגבי בתו לא הוי גלוי מילתא ותו אעיקרא דמילתא לא ידעתי איך יתכן לומר דלרבא לא חשיב גלוי מילתא שהרי דא"כ דאפי' דא"א לבת בתו בלא בתו אפ"ה לא חשיב גלוי מילתא א"כ לא שבקת מידי דחשיב גלוי מילתא עד שאני תמיה על דברי התוס' ריש פ"ב דבכורו' וצ"ע ועיין לחי' לעיל פ"ג מינין דל"ז ע"ב דקאמר אלא הא דתניא וכו' בד"ה ודרך אגב וכו' עש"ב ודו"ק

עוד כ' רבינו פ"ק מה' ט"מ וז"ל אין טומאת משא במת מד"ס אלא דין תורה ויראה לי וכו' וכ' מרן כ"מ וז"ל בא ללמדנו שלא נאמר טומאת משא מדרבנן והא דמייתי לה מק"ו אסמכתא בעלמא היא עכ"ל ואכתי לא ידענא מהיכא תיתי דאסיק אדעתין דהק"ו א אסמכתא בעלמא ומד"ס הוא ואפשר לומר משום דה"א דאין עונשין מ"ה ולכך כ' אלא דין תורה ויראה לי וכו' כלומר דגלוי מילתא הוא נמצא דקושית הכ"מ ותירוצו רמזם רבינו ולפ"ז קצר הכ"מ ז"ל במקום שאמרו להאריך ומעתה ק' על רבינו אימא דהק"ו לאיסורא בעלמא ומנ"ל דהא אסמכתא ומד"ס ולכן נראה דכונת רבי' ע"פ מ"ש מרן כ"מ ריש פ"ק מה' אישות הביאו הרב חזון נחום פ"ק דאהלות משנה ב' שאין בין דבר המפורש בתורה לדבר שאין מפורש בתורה בענין הדין אלא בענין השם בלבד דהא קידושי כסף אע"פ שכ' הרמב"ם שהם מד"ס הרי בענין הדין כמו ביאה ושטר וכו' את"ד ע"ש וא"כ ה"נ הכא ה"א כיון דאינו מפורש אלא מק"ו נקרא ד"ס כמו שאר מדות ואע"ג דליכא נפקותא ולכך כתב דדין תורה ממש משום דהוי גלוי מילתא ועיין לה' שושנים לדוד ז"ל ריש פ"ב דאהלות ודו"ק

עוד ראיתי לה' מש"ל פ"ה מה' ט"מ דין ג' ד"ה וראיתי להרא"ם וכו' שהביא דברי הרא"ם והק' עליו ג' קושיות חזקות וקצת טעות דק נפל בקושיא הג' וכצ"ל ותו תיפוק ליה וכו' וכמו שכ' רבינו ואי בספרי לא דריש וכו' כנ"ל ודו"ק

וראיתי לה' תועפות רא"ם למהר"א גאטיניו בפ' חקת שכ' דכונת הרא"ם אינו אלא לאפוקי דברי רש"י שהביא דקרא וכל אשר יגע נמי בטומאת ערב אהא כ' דבספרי דרשו בטומאת ז' ואין ה"נ דהר"אם ס"ל דפי' הספרי ומסקנתו כדברי המש"ל את"ד עש"ב ומ"מ לפי מ"ש עוד ה' מש"ל וז"ל והנראה אצלי שפסוק זה הוא כולל בין טומאת ז' בין טומאת ערב וכ' ג"כ דרש"י בפי' הכי ס"ל וכו' עש"ב א"כ לפ"ז ל"ק על רש"י מהספרי כלום דלעולם רש"י כמו הספרי ודו"ק

עוד כ' המש"ל וז"ל ועיין ברש"י בסוף עירובין וכו' ע"ש כונתו כיון דכ' רש"י בסוף עירובין דהטמא דקרא סתמא בכל טמא בין אדם בין כלים שנגעו במת ה"נ יטמא דקרא סתמא בין אדם שנגע באדם דהוי טומאת ערב בין כלים שנגעו בכלי' דהוי טומאת ז' וק"ל

עוד הביא ה' סוגיא דפרק כיצד הרגל דכ"ה ע"ב וכ' וז"ל ויש לדקדק וכו' ואם נאמר דקושית הגמ' לא היה כ"א אהיקשא וכו' עכ"ל עש"ב ולא ראה לדברי מהרש"ל ומהרש"א התם בסוגיא בפ' כ"ה שנכנסו ביה אלא שיש לתמוה על ה' מה הרויח בהך ואם נאמר שכ' שהרי ס"ס אמאי לא פריך תלמודא אג"ש ולא הוה אתי תירוץ רבא ואולי שכיון לדעת מהרש"א התם שכ' ועוד נראה וכו' ע"ש וקיצר ה' במקום שאמרו להאריך ובעיקר כונת מהרש"א עיין לחי' שם באורך ומה שהק' ה' מש"ל ויש לדקדק וכו' עיין למקובצת שם שהרגיש בקושיא זו וכ' משם הרשב"א דרבא וטהרתם יתירא קדריש ע"ש

בא"ד כללא דמילתא כלים במת וכלים באדם וכלי' בכלים הרי הן כמו אדם במת ואדם בכלים ואדם באדם שירדו מעלה אחת ואלו כלי מתכות וכו' אבל כלים בכלים לא אשכחן שיעשו כיוצא בהן וכו' עכ"ל כצ"ל נ"ל ור"ל כללא דמילתא לפי דעת ר"ת דשאר כלים חוץ מכלי מתכות לעולם דאין נעשין כמו הדבר שנגעו בו אלא ירדו מדרגה אחת כמו אדם שאינו נעשה נמי כמו הדבר שנגע בו והם ג' גבולין בנגיעת כלים לטומאה דהיינו כלים במת וכן כלים באדם וכן כלים בכלים וכמו כן ג' גבולין בנגיעת אדם לטומאה דהיינו אדם במת ואדם בכלים ואדם באדם וכולן ירדו מדרגה א' דהיינו כלים שנגעו במת דהמת אבי אבות והכלים שנגעו בו ירדו מדרגה א' דהוו אב הטומאה וכן כלים שנגעו באדם שנגע במת דהאדם הוי אב הטומאה והכלים הוו ראשון וכן כלים בכלים שנגעו במת דהכלים ראשונים שנגעו במת הוו אב והכלים שנגעו בהם הוו ראשון כמו אדם נמי דהיכא דנגע במת לא הוי כמו מת אבי אבות אלא אב הטומאה ואם נגע בכלים שנגעו במת הכלים הוו אב והאדם ראשון וכן אדם באדם הראשון הוי אב והשני ראשון אבל כלי מתכות אינם כן דלא הוו כמו אדם דלא ירדו מדרגה א' בשני גבולין הללו דהיינו דאם נגעו במת הרי הן כמוהו דהוו אבי אבות ואם נגעו נמי באדם שנגע במת הרי הן נמי כמוהו דהוו אב הטומאה אבל כלים בכלים פי' אפי' כלי מתכות שוין הם בזה לשאר כלים ואדם דירדו מדרגה א' דלא אשכחן שיעשו כמוהו ודו"ק

בא"ד וכלים בכלים הג' אינו אלא ערב בין אדם בין כלים וכן כלים באדם אבל אדם בכלים הג' כמו האדם מה האדם טמא ז' אף כלים שנגעו בו טמאין ז' דכלים במת וכו' כצ"ל ר"ל דיש חילוק אחר ג"כ בכלי מתכות לענין הג' דכלים שנגעו בכלים שנגעו במת הג' הנוגע בהם אח"כ אינו אלא ערב בין אדם בין כלים באדם שנגע במת הג' הנוגע אח"כ אינו אלא ערב בין אדם בין כלים משום דלא אשכחן שנעשו כיוצא בהם אבל אדם בכלים דהיינו אדם שנגע בכלים שנגעו במת הכלים הג' שנגעו אחר כך באדם טמא ז' דהיינו כלים ואדם וכלים דהאמצעי אדם משום דהכלים ראשונים נעשו אבי אבות כמו המת ואדם שנגע בהם נעשה אב והכלים שנגעו באדם הרי הן כמוהו אבל היכא דהג' הוי אדם אינו אלא ערב דהיינו אדם וכלים ואדם כללא דמילתא היכא דהאמצעי כלי הג' לעולם ערב והיכא דהאמצעי אדם הג' ז' היכא דהוי כלי ודו"ק

דף נ"ה ע"א גמ' לא דכ"ע משום גושא וכו' משמע אבל אי כ"ע משום אוירה היה ר"י בר יהודא מטמא אפילו דשמיה אהל משום דלגבי אויר אינו מפסיק דנכנס דרך פתחים כפירש"י ומכאן ק"ל על רש"י פ"ג דחגיגה דכ"ה ע"א גבי מאי דקא' התם הא מני ר' היא דאמר אהל זרוק לא שמיה אהל וכ' רש"י וז"ל אהל המטלטל ונזרק לא שמיה אהל להיות מפסיק בין אוירה של ארץ העמים והם גזרו על אוירה עכ"ל וק' דלגבי אויר ל"ל טעמא דלא שמיה אהל דאפילו שמיה אהל אינו מפסיק ותו דאם כן איך פליג ר' יוסי בר יהודה ומטהר ת"ל דנטמא משום אוירה וע"כ לפי אוקמתא זו דר' סבר אהל זרוק לא