באר משה (כריף) רעד

לא יטמא במגע אלא אם אמרת כן ענשת מ"ה עכ"ל אשתמיט מה' נחלת יעקב על הרא"ם פ' אמור בפסוק נפשות מת והוא שהרא"ם הביא קושית התוספות שהק' תרי קראי ל"ל וכתב הרא"ם וז"ל ונ"ל שאין זו קושיא דאצטריכו תרי קראי חד לטומאת מגע דכתיב כל הנוגע וחד לטומאת אהל דכתיב לא יבא שפירושו אהל וכו' עכ"ל ועיין עוד בדבור שלפניו ובדבור שאחריו וכתב עליו הרב נחלת יעקב וז"ל ואני אומר לכתוב קרא אהל וליתי מגע מניה עכ"ל וכונתו ודאי דאע"ג דקי"ל אין מזהירין מ"ה שאני הכא דגלוי מילתא בעלמא דלא גרע נגיעה מאהל והשתא לפי דברי הספרי הנז' אין מקום לדבריו שהרי קאמר בהדיא דאין עונשין מ"ה אלמא דלא חשיב גלוי מילתא ועיין לה' תועפות רא"ם למהר"א גאטיניו ועיין לחי' לעיל פ"ו דמ"ב ע"ב בגמרא גבי כשהוא אומר וכו' ודו"ק ועיין לחי' לעיל דל"ז ע"ב בגמרא גבי אלא הא דתניא וכו' ד"ה עק"ל בין לטעם ה"ע וכו' מה שהקשינו מהספרי הלז לדברי מהרש"א ז"ל ע"ש

עוד כתב מרן ז"ל פ"ק מה' ט"מ וז"ל ובשר בחלב וכו' בכלל ל"ת כל תועבה וכו' עכ"ל ויש לתמוה עליו מה תי' שהרי ל"ת כל תועבה אין לוקין עליו דהוי לאו שבכללות כמ"ש הרא"ם פ' משפטים הביאו השע"ה ה' מ"א דקל"ה ע"א ע"ש ואפ"ל דכונתו ע"פ מ"ש ה"ה פ"ב מה' מ"א דין ב' דכל היכא שהאיסור מבואר שפיר אמרי' דעונשין מ"ה ועיין להשע"ה הל' הנזכרו' דקל"ד ע"ב שהוכיח דמרן כ"מ פ"ג מה' א"מ ס"ל הכי ע"ש ואם כן אפשר דזה נמי עומק כונתו הכא דר"ל כיון דאיכא איסור ל"ת כל תועבה לכך מזהרין מ"ה ומיהו אין צורך לזה שהרי רבי' פי"ח מה' פ"ה דין ג' ודין ה' כתב בהדיא דלוקין על לאו דלא תאכל כל תועבה ודלא כהרא"ם ע"ש ומעתה א"ש דברי מרן כפשטן דלוקה ממש משום דל"ת כ"ת ושו"ר שהדברים עתיקין עיין להשע"ה ז"ל הל' יסודי התורה ד"ג ע"א שהביא לדברי רבינו רפי"ח מה' פיסולי המוקדשין שזכרנו והזכיר לדברי מרן הללו והביא דברי ה' מוצל מאש שהק' עליו מדברי הרא"ם כמו שהקשינו ע"ש ועיין עוד שהביא דברי הרב החינוך ומשמע דבב"ח מיהא אינו לוקה משום ל"ח כל תועבה כמו שסיים השע"ה דף הנז' ריש ע"ב ע"ש ומ"מ כבר כתבנו דאפשר כונת מרן לפי דברי הרב המגיד ודו"ק

ודע שראיתי לה' זרע יצחק זל בנימוקיו להרמב"ם פ"ט מה' מ"א דין כ' שהקשה על רבינו אין מזהירין מ"ה גבי בב"ח וע"ש מה שתירץ שהוא ע"ד מאי דפירשנו בכונת דברי מרן ואשתמיטיה לדברי מרן הללו שהקשה קושיא זו הכא ופריך להרב בתרי פירוקי גם הלח"מ ז"ל שם לא ראה לדברי מרן הללי עש"ב

עוד כתב הכ"מ וזל ובמת משמע דגלוי מילתא בעלמא הוא דמאחר דמטמא במגע ובאהל ממילא משמע שמטמא במשא עכ"ל וק"ק דא"כ כ"ש הוא דמאהל ממילא משמע נמי מגע דעדיף ממשא והוי גלוי מילתא ואיך קא' הספרי גבי מגע אם אמרת כן ענשת מ"ה וצ"ע

עוד כ' וז"ל והתוספות בריש ב"ק גמגמו בהא דאין עונשין מ"ה עכ"ל ודבריו סתומים דהתם לענין עונש ממון איירו התוספות התם ד"ב ע"א ד"ה ולא זה וכו' בסוף דבריהם שהק' סוגיא דתלמודא עם המכילתא ע"ש וכ"כ עוד התם פ"ה דמ"ט ע"ב ד"ה על הברייה וכו' ע"ש ואין זה ענין כלל לאין עונשין דנדון דידן וכן ראיתי להרב כנה"ג י"ד סי' ר"ז שהקשה עליו וז"ל ואם נתכוון ה' למ"ש התוספות שם ד"ב ע"א ישתקע הדבר ולא יאמר דלא גמגמו התוספות שם אלא בעונש ממין אבל בעונש מלקות או מיתה תלמוד ערוך הוא פ"ק דמכות דאין עונשין ואין מזהירין מ"ה וכעת דבריו צ"ע עכ"ל ולע"ד נראה אי לאו דמסתפינא אמינא לפי חומר הנושא דט"ס נפל בדברי הכ"מ ובמקום והתוס' בריש ב"ק צ"ל והתוספות בריש פ"ב דבכורות וכו' וכונתו על מה שהק' התוס' שם די"ד ע"ב ד"ה טוב וכו' וז"ל ואין לתמוה מהא דאלו הן הנשרפין גבי בתו מאנוסתו דאמר ק"ו בת בתו ענוש כרת בתו לא כ"ש וחשיב ליה אביי גלוי מילתא טפי מרבא דלרבא לא גמרי מהדדי ואלו גבי אחותו אצטריך קרא לכ"ע לבת אביו ולבת אמו משום דאין מזהירין מ"ה ולא חשיבא גלוי מילתא בעלמא וכו' עכ"ל כצ"ל וכן הגיה דבריהם הח"ן ז"ל שם ע"ש והשתא לפמ"ש הכ"מ שמאחר שבת הבת אינה אסורא אלא מחמת הבת שהיא אמה ממילא משמע שהיא אסורא ל"ק קושית התוספות הלזו משום דאחותו בת אביו ובת אמו לאו מחמת בת אביו שלא בת אמו אתיא דזה קורבה בפני עצמה וזה קורבה בפני עצמה ומשכחת להו זה בלא זה משא"כ בת בתו דאי אפשר בלא בתו וכן תירץ רש"י בפ' הנשרפין דע"ו ע"א ד"ה גלוי מילתא וכו' שהזכיר הכ"מ וכ"כ נמי התוס' ריש פ"ק דכריתות ד"ג ע"א ד"ה לומר לך וכו' וזהו שכתב והתוס' גמגמו וכו' ר"ל הקשו בהא דאין עונשין מ"ה כלומר דלפי דבריו ניחא דהיכא דהוי ממילא הוא דהוי גלוי מילתא וכמ"ש רש"י עצמו שהזכיר כבר הכ"מ ומיהו התוספות פ"ב דבכורות שהק' נראה משום דס"ל דאידי ואידי מטעם מי גרע נגעו בה ולכך הוק' להם שפיר מ"ש האי מהאי ודו"ק נ"ל

עוד ראיתי לה' הכנה"ג שהק' ע"ד מרן הכ"מ במה שתי' דגבי בתו גלוי מילתא כמו שאמרו בפ' הנשרפין שהרי בפ' הנשרפין לא אמרו אלא לאביי אבל לרבא דקי"ל כותיה אין עונשין מ"ה אפי' בגלוי מילתא עכ"ל ע"ש ונראה דדברי הכ"מ יש להם על מה שיסמוכו שהרי בהדיא משני תלמודא כה"ג ביבמות פ' אלמנה דס"ח ע"ב גבי ק"ו מגרושה דקתני הברייתא התם דפריך וכי מזהירין מ"ה ומשני גלוי מילתא בעלמא הוא ע"ש ומעתה אין תלונת ה' אלא על תלמודא גופיה מאי משני גלוי מילתא הוא תינח לאביי אבל לרבא מאי איכא למימר ולכן נראה ליישב דבפ' ארבע מיתות רנ"ד ע"א מייתי תלמודא פלוגתא דתנאי דקמיפלגי בפלוגתא דאביי ורבא ע"ש וא"כ הא דמשני תלמודא גלוי מילתא בעלמא הכונה ר"ל דהך ברייתא ס"ל כאותו תנא דס"ל דעונשין בגלוי מילתא אבל רבא לא ס"ל הכי אלא כמ"ד דאין עונשין אפי' בגלוי מילתא ומעתה ממילא נמי דזהו ג"כ כונת הכ"מ ז"ל וראיתי לה' ספרי דבי רב פ' חקת שרצה לתרץ על קושית הכנ"הג דרבא דפליג אאביי לאו משום דס"ל אין עונשין אפי' בגלוי מילתא אלא משום דס"ל דלא חשיב גלוי מילתא את"ד ע"ש הן אמת שכן משמע מדברי התוס' בריש פ"ב דבכורות שזכרנו למעלה שכ' וז"ל וחשיב ליה אביי גלוי מילתא טפי מרבא וכו' עכ"ל משמע מתוך לשונם דבהא פליגי דלאביי חשיב ליה גלוי מילתא ולרבא לא חשיב גלוי מילתא אמנם לא ידעתי מה הרויח בזה ס"ס קושית הכ"ג במקומה עומדת כיון דרבא התם ס"ל דאין עונשין ולא