באר משה (כריף) רעב

הרי דמפרש ד' טמאין במת בשאר כלים וע"י חיבורין ואיך ה' החליט זה בפשיטות עד מאד ומ"ש עוד המש"ל וז"ל ועוד וכו' מדקתני רישא וכו' עכ"ל אשתמיטיה ג"כ לדברי הר"ש שם פ"ק דאהלות משנה ד' ע"ש ודו"ק

בא"ד ועוד הביא מדאמרי' בספרי וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פרק ה' מה' טומאת מת דין ג' שהביא לשון הספרי כולו ופי' אחת לאחת וראיתי לו שכ' וז"ל והיינו דאצטריכו תרי קראי חד דבחלל חרב ואידך כל הורג נפש דאי כתב וכו' עכ"ל כצ"ל ודע שהרמב"ן הביאו הרא"ם פ' מטות על פסוק כל הורג נפש הניח זו בקושיא וז"ל ואם בכלי ברזל כבר למדנו לחרב שהוא בחלל לטמא טומאת ז' עכ"ל והתימא על המש"ל שלא הזכירו והלא הזכיר מקצת דבריו בסיום דבריו ד"ה ודע שמדברי הרמב"ן וכו' ע"ש ודו"ק

עוד כ' ה' וז"ל דאי לא הוה כתיב בחלל חרב ה"א דהאי וכבסתם בגדיכם לא קאי כ"א אנוגע בחלל קמ"ל בחלל חרב והשתא ע"כ הורג נפש אתא משו' דבעי לומר בתריה וכבסתם בגדיכם וכו' את"ד ק"ק אכתי לא לכתוב לא ה"י ולא וי"ו דהיינו לא לכתוב בחלל חרב ולא לכתוב נמי נוגע בחלל דמכ"ש מנוגע בחרב שנגע במת ידעי' ליה וא"כ ע"כ וכבסתם בגדיכם קאי אהורג נפש ונלמוד שפיר כלים ואדם וכלים וליכא למי' דאצט' נוגע בחלל לאקושי הורג לנוגע מה נוגע ע"י חיבור אף הורג ע"י חיבור כמ"ש רש"י בחומש דא"כ הורג נפש נמי לאו יתירא הוא דהא כיון דאצט' להאי היקשא ומנ"ל דאתא משום דבעי לומר בתריה וכבסתם בגדיכם ולעולם אימא לך דוכבסתם לא קאי כ"א אנוגע בחלל ואכתי מנ"ל כלים ואדם וכלים אלא ע"כ דברייתא זו ל"ל הך היקשא והרק"ל לא לכתוב לא בחלל חרב ולא בחלל וצ"ע

והנה ראיתי להמש"ל ד"ה עוד הביא ר"י וכו' שכ' וז"ל וע"ק אף את"ל דהאי קרא בכלי מתכות וכו' (כצ"ל) בשלמא לרבינו וכו' ניחא אך להראב"ד ודעמיה דס"ל דקרא דכל הורג נפש מיירי בטומאה בחיבורין היאך למדנו מקרא דוכבסתם הא דארבעה טמאין מאחר דהאי קרא בכלי מתכות דוקא וקרא קמא איירי בשאר כלים משום טומאה בחיבורין וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד עכ"ל והא דלא הק' ה' ספרי דידיה אדידיה משום דאיכא למימר דבריתות פליגי ומי ששנה זו לא שנה זה וכדכתי' מיהו איכא למידק אמאי לא הק' עדיפא מינה דאף את"ל נמי דבכלי מתכות נמי בחיבורין איירי קרא וכן היה סבור התי"ט במשנתינו דקושטא הוא שכן היא דעת הראב"ד דאף כלי מתכות בעי חיבורין כדכתי' למעלה מ"מ איך למדו מהאי קרא כלים ואדם וכלים מאחר דכל הורג נפש אצט' להיקשא לטומאת חיבורין אדם בכלים ולא יתירא הוא וא"כ אימא קרא דוכבסתם לא קאי עליה אלא קאי אנוגע בחלל ודוקא כלים באדם ואפשר לומר משום דאיכא למימר דכלים באדם לא אצטריך קרא וכבסתם אלא מסברא ידעי' כיון דלמדנו מקרא דבחלל חרב שהחרב נעשה כמו מת דהוי אבי אבות למדנו נמי דנעשה כמו אדם דהוי אב הטומאה כמוהו וכמ"ש ה' עצמו לעיל מזה וז"ל ואפשר היה לומר דמכיון דלמדנו וכו' ע"ש וא"כ ע"כ אצט' וכבסתם בגדיכם כי היכי דלהוי קאי אבל הורג נפש ללמדנו כלים ואדם וכלים אך מ"ש בשלמא לרבינו ניחא וכו' והיינו משום דכל הורג נפש שלא בחיבורין הוא וע"כ דיתירא הוא ואצטריך לגלויי על וכבסתם בגדיכם קאי עליה ולא אנוגע בחלל דוקא מעתה הדק"ל לא לכתוב לא בחלל חרב ולא נוגע בחלל הן אמת שקושיא זו תיקשי ליה בפשט הכתוב למ"ל למכתב כל נוגע בחלל ת"ל ק"ו מחרב דנגע במת וסבור הייתי לומר דאצט' לאבר מן החי שמטמא אפי' של עכו"ם וכה"ג דרשי' לעיל דנ"ג ע"ב גבי בחלל הכתוב בפ' חקת אלא שלא ראיתי להרמב"ם פ"ב מה' טומאת מת דין ג' שהביא דין זה גבי עכו"ם וגם לא משמע כן מדבריו שם פ"ק דין י"ד ומיהו ראיתי לו שם דין י"ד שכ' דאין העכו"ם באהל והביא ראיה מקרא דכל נוגע בחלל ולא הזכיר אהל ע"ש ומעתה זל דס"ל לספרי דכל נוגע בחלל אצט' לאפוקי אהל וכזה ניחא ג"כ דאיך הביא רבי' קרא דכל נוגע בחלל שהרי מה שאין עכו"ם מטמאין באהל ילפי' לה בפ' הבע"י דס"א מקרא דאדם כי ימות באהל ואין העכ"ום קרויין אדם וכפירש"י שם אלא דרבינו סמך אספרי כיון דליכא נפקותא לדינא ועי"ל דרבי' הוק' ליה קושי' התוספות שהק' בפ' הבע"י ד"ה ואין הנכרים וכו' דבפ' ד"מ גבי גוי העוסק בתורה משמע דעכו"ם קרויים אדם ע"ש מה שנדחקו ולכך ס"ל לרבינו דהך ילפותא דאדם אתם אינה אלא. אסמכתא בעלמא ועיקר הילפותא אף לתלמוד דדין אינה אלא. מכח כל הנוגע בחלל כדברי רבינו ודו"ק. ועוד ראיתי לרבי' פ"ה מה' ט"מ דין י"ג דכ' דאצט' אדם כי ימות באהל למעוטי בגדים שאינם מטמאין באהל ע"ש והשתא יתיישבו דברי רבי' שפיר היטב ובזה ניחא נמי מה ש שהקשינו לעיל בבבא המתחלת והנה לס' הר"ר חיים וכו' דאמאי לא אמרינן אין היקש למחצה די"ל משום דע"כ דאדם כי ימות באהל למעוטי בגדים דלמעוטי נכרים נפק"ל מכל נוגע בחלל ועיין לה' מש"ל ז"ל פ"ט מה' צרעת דין א' דלפי מאי דכתי' ניחא לדעת רבינו מה שהק' דלגופם ל"ל היקש ח"ל מדכתיב אדם וכו' ע"ש

עוד כתב ה' וז"ל וכ"ת כלים באדם מנין וכו' הא נמי ליתא דהא ק"ו הוא וכו' עכ"ל ואיכא למידק ל"ל ק"ו ת"ל מקרא דוכבסתם בגדיכם גופיה כיון דקאי אהורג נפש דלפני פניו כ"ש דקאי נמי אנוגע בחלל דלפניו ואם כן בהדיא כתיב כלים באדם ולמה הוצרך לק"ו מכלים ואדם וכלים וראיתי לה' עצמו בד"ה וראיתי וכו' שהוקשה לו בסוף דבריו כה"ג מקרא דכתיב בפ' חוקת וכבס בגדיו וכו' ותירץ משום דלא כתיב בהדיא ביום השביעי גבי כבוס ושוב דחאו דלטומאת ערב לא אצטריך וכו' ע"ש ולא ידעתי אמאי לו הוק' לו בפשיטות מקרא דוכבסתם בגדיכם דאיירינן ביה וכתיב ביה נמי בהדיא ביום הז' ואפשר דעיקר קושית הרב ז"ל סמוך אמסקנת דבריו שהק' וז"ל והשתא דאיכא ק"ו קרא דוכבס בגדיו ל"ל וכו' עכ"ל אבל קושית ל"ל אינה קושיא כ"כ דאיכא למימר חדא מנייהו נקט והשתא ניחא דמקרא דוכבסתם בגדיכם לא הזק' ליה משום דאצטריך כדי שנלמוד נמי כלים ואדם וכלים ועדיין אינו מספיק וצ"ע

עוד הוק' לי בדברי הברייתא שצידדה דקרא דוכל אשר יגע אתא לאדם באדם ואמרה ק"ו ומה כלים וכו' אמאי הוצרכה לק"ו ת"ל משום דקרא וכל אשר יגע מיותר וה"א דאתא להכי כדקתני הברייתא בהדיא ותו דא"כ דאיכא ק"ו ל"ל וכל אשר יגע והתימא על ה' שלא הרגיש נמי בזה אלא אדרבא הוסיף לבאר וז"ל ואצטריך האי מיעוטא משום דאי לאו קרא היינו