באר משה (כריף) רעא

הן אמת שאני תמיה על ה' מש"ל שהק' על הרשב"א מדברי רש"י דסוף עירובין ואמאי לא הק' גם על רש"י גופיה מהא דתניא סוף פ"ק דמס' פסחים דף ך' ריש ע"ב דקתני יכול כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס ת"ל וכל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל וכו' ופי' רש"י ומהאי פירוקא נפק"ל בכל דוכתא הא דאשכחן דאין כלי א' מטמא כלי וכו' ע"ש והזכירו מרן כ"מ ז"ל בפרקין דין ו' והשתא ל"ל הך קרא דמכל האוכל כיון דכבר למדנו מקרא דוחטאו דכלי חרס אפי' נגע במת ונעשה אב אפ"ה אינו נעשה אב הטומאה לענין לטמא אדם וכלים כדמשמע מתוך סיום לשון ה' מש"ל שסיים וז"ל לטמא אדם וכלים עכ"ל וה"ט משום דקרא וחטאו ודאי דכ"ש דקאי נמי אקרא דוכל אשר יגע בו הטמא דכתיב מקמיה והנפש הנוגעת וכו' דמיירי נמי בכלים כמ"ש ה' מש"ל ד"ה וראיתי להרא"ם וכו' וז"ל ועיין ברש"י בסוף עירובין שכ' דהאי קרא וכל אשר יגע בו הטמא מיירי בין באדם או כלים שנגעו במת וכו עכ"ל וא"כ קרא דוחטאו קאי נמי עליה וכן משמע מדברי רש"י פ"ה דסוטה דכ"ט ע"ב ד"ה שכן יש במינו וכו' וא"כ כ"ש דכלי שנגע בשרץ דהוי א' דאינו מטמא כלי ול"ל מכל האוכל ומיהו איפכא ליכא לאקשויי ל"ל וחטאו ת"ל מקרא דמכל האוכל וכו' משום דמהתם לא למדנו אלא כלי א' דנגע בשרץ דהוי א' דבהכי הוא דמיירי קרא כמ"ש רש"י בחומש פ' שמיני על הך קרא דמכל האוכל וז"ל שהשרץ אב הטומאה והכלי שנטמא ממנו ולד הטומאה לפיכך אינו חוזר ומטמא כלי וכו' עכ"ל לכך אצטריך וחטאו דאפי' נגע במת עצמו דהוי הכלי חב הטומאה אפ"ה אינו נעשה אב הטומאה לטמא כלי ועוד אצט' וחטאו בשביל האדם ללמדנו דאין כלי חרס מטמא אדם אבל קרא דמכל האוכל למאי אצטריך

תו איכא למידק בדברי רש"י פ"ק דפסחים שכתב וזל וכן אדם לא מצינו לו טומאה בכל התורה אלא מאב הטומאה כגון ע"י שרץ ונבלה וש"ז וכו' וטמא מת עכ"ל משמע מתוך לשונו מכח משמעות בעלמא משום דלא אשכחן אלא בהני וק' שהרי מיעט בהדיא וחטאו וסמיך ליה וכו' כמ"ש הוא עצמו סוף עירובין ותו קשה דמכל האוכל גופיה דדריש מיניה אוכלין ומשקין דמקבלי טומאה ולא כלים אמאי לא נמעט נמי האדם וכן משמע מדברי רש"י שם פ"ק דפסחים די"ד ע"א ד"ה טמא מת וכו' וזל וכל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל וכו' אלמא לא מקבל טומאה מן הכלי שקבל טומאה מן השרץ אלא אוכלים ומשקין בלבד ולא אדם וכלים וכו' עכ"ל הרי דנקט אדם וכלים וכעת צ"ע לאפס הפנאי ועיין לתוס' פ"ק דפסחים די"ח ע"א ד"ה לא מצינו וכו'

ודע שהר"ש פ"ק דאהלות משנה ב' כתב משם ר"י מסימפונ"ט וז"ל דבשבת וחולין ופסחים לא גרסינן חרב הרי הוא כחלל דלא צריך כלל דכל מה שמדקדק יכול לדקדק בלא"ה וכו' עכ"ל כצ"ל וכך הגיה לשונו ה' מש"ל זל ד"ה עוד כתב הר"ש וכו' ועיין מ"ש ה' מש"ל אהך דנר של מתכות וז"ל והנראה אצלי דר"י לא גריס וכו' עכ"ל כצ"ל

כתב עוד וז"ל מי הגיד לסתמא דתלמודא דלרב המחט נגע במת אימא המחט טמא מת הכונה היא שנגע המחט בטמא מת וכו' עכ"ל משמע מדברי הרב דהאי לישנא דמחט טמא מת מתפרש הכי והכי ואין להק' א"כ גבי הך נר של מתכות דכתב הרב דר"י היה גירס שנטמא טמא מת וכו' אכתי אף שהיה גורס הכי מ"מ עדיין קושייתו במקומה עומדת אמאי הוצרך להגיה כיון דמצינן לפרושי דנגע הנר בטמא מת די"ל דלא דמי דהכא גבי מחט שהקשה ה' אימא דנגע בטמא מת היינו כי הכי דלא ליפרוך תלמודא אבל גבי נר של מתכות אדרבא הוי להפך אי הוה משני תלמודא דנגע הנר במת עצמו לא הוה צריך לאתויי חרב הרי הוא כחלל וכ"ש למאי דמסיק מדלא קתני שרץ ע"כ באב הטומאה מיירי וא"כ מנ"ל לתלמודא דאיירי שנגע בטמא מת ולא ניחא לר"י לומר דתלמודא לרבותא קאמר דאפילו את"ל דהכונה שנגע בטמא מת מ"מ חרב הרי הוא כחלל דומיא דהך דריש פ"ק דחולין שכתב נמי ה' דלא ניחא ליה לומר לרבותא וכו' ומש"ה לא גריס אבל גבי מחט אדרבא אימא דנגע בטמא מת ואהא תירץ דמכל מקום לא הוה צריך תלמודא לחרב הרי הוא כחלל כיון דרב ע"כ מיירי באב הטומאה מדלא קא' טמא שרץ א"כ א"נ דחרב לא הוי אב כמו טמא מת מ"מ ממילא ע"כ דרב מיירי בנגע במת עצמו דהוי הנר אב הטומאה ודו"ק

בא"ד דבהדיא אמרינן בשמעתין וכו' עיין ללח"מ פ"ז מה' נזירות דין ג' שכתב דרבינו מכח קושיא זו חילק בין נזיר לשאר בני אדם ע"ש

בא"ד ומיהו קצת יש לדחות וכו' לאו אכלים וכו' עכ"ל לשון הני כלים דקא' אינו מתיישב לומר כמו וכו' ויותר נראה לומר דר"י מסמפונ"ט לא היה גורס תיבת כלים אלא הני בני הזאה וכו' אבל הא דקא' מדקתני וכלים הנוגעים במת שפיר מתיישב לומר כמו וכו' ודו"ק

בא"ד דתוכו ולא תוך תוכו וכו' עכ"ל ק"ק ל"ל ה"ט בלא"ה כיון דעצם כשעורה כרוך בסיב לא נטמא התנור דמה"ט חמת גופה טהורה ואי לרבותא קאמר דאפילו אינו כרוך בסיב לא נטמא התנור משום ולא תוך תוכו א"כ החמת טמאה ותטמא לתנור וצ"ע

בא"ד ויש לדחות דהתם משום דיקרב בדיקרב וכו' עכ"ל וכ"ה דעת הראב"ד פ"ז מה' נזירות דין ז' ורע שראיתי להרב מש"ל זל פ"ה מה' טומאת מת דין ג' ד"ה עוד הביא ר"י וכו' שכתב וזל ומ"מ איכא לעיוני טובא בס' הראב"ד הלזו בהא מתניתין דאהלות דקתני ד' טמאין במת וכו' ע"כ בכלי מתכות דאי בשאר כלים ומשום טומאה בחיבורין הא לא מצינו בשום מקום כ"א לשני וכו' אבל השלישי וכו' וזה פשוט עד מאד וכו' עכ"ל פי' אבל השלישי אינו נעשה אב הטומאה להיות כמו השני אבל מקבל טומאה מן השני מפני שהשני נעשה אב הטומאה ע"י חיבורין כמו ההיא דחמת שטמא התנור ומיהו לאו מפיו אנו חיין דכ"כ התוספות פ"ט דמציעא דק"א ע"ב ד"ה על אדם וכו' וע"ש למהרש"א שם וכבר ה' עצמו רמז למהרש"א בפרקין דין ב' בת"ד ע"ש

ודע שהתי"ט במשנתנו ד"ה וכלים וכו' וד"ה ומזה וכו' היה סבור דקושטא הוא שדעת הראב"ד אף בכלי מתכות בעינן חיבורין ע"ש וכ"כ עוד פי"ז דאהלות ריש משנה א' עש"ב ולפי אותה סברא הך משנה דארבעה טמאין במת הוי תיובתיה דלא אשכחן לחיבורין שיעשו ג' כמו שהק' המש"ל ז"ל והנר' דאשתמיט מה' מש"ל דברי התי"ט מדלא הזכירו אמנם תמיה אני על המש"ל ז"ל שלא סיימו קמיה דברי הר"ש פ"ק דאהלות משנה ב' שכ' סמוך ונראה וז"ל ועוד פי' ר"י מסמיפונ"ט וכו' אבל ד' טמאין במת מיירי ע"י חיבורין וכו' עכ"ל