באר משה (כריף) רע

השניה אף שנגעה במת אינה אלא אב והנוגע בה טומאת ערב וכבר הרגיש בו הרא"ש בפי' שם ע"ש מה שתירץ ודו"ק

בא"ד דבכלי שטף א"א להיות טמאים ארבעה וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פ"ה מה' טומאת מת ד"ה ודע דבהאי כללא וכו' ע"ש ודע דמ"ש בתוך דבריו וז"ל ותו דכלים בכלים אין השניים נעשים כראשונים וכו' עכ"ל תיבת ותו ט"ס היא וצ"ל אלא ודאי ודו"ק

בא"ד אלא על המת בלבד פי' למעוטי כלים וכו' עכ"ל לפי' ר"ת צ"ל למעוטי שאר כלים אבל כלי מתכות הוי בכלל המת דקתני כיון דהרי הוא כחלל אבל התוס' משמע להו למעוטי כלים דאיירי בהו דהיינו כלי מתכות וק"ל

בא"ד דהא ודאי מגלח על אבר מן החי ואכל הני וכו' עכ"ל דלא תימא הא דקתני על המת ר"ל דבעינן מת שלם לאפוקי אבר מן החי ושדרה מן המת וכל הני דחשיב מתני' לעיל ולא למעוטי כלים וכו' וק"ל

בא"ד אלמא דאין הנזיר מגלח עליהם וכו' עכ"ל לכאורה משמע מדבריהם דהא בהא תליא כיון דאין הנזיר מגלח אין הכהן מוזהר וק' שהרי רביעית דם דחשיב במתני' הכא דאין הנזיר מגלח ואפ"ה כהן מוזהר עליו כדמוכח לעיל דמ"ט ריש ע"ב דמפיק לרביעית דם הבא משני מתים מעל כל נפשות מת לא יבא ע"ש אלמא דמוזהר על רביעית בלא יבא אלא כונתם ר"ל דאי הנזיר אינו מגלח משכחת לה מוזהר ומשכחת לה דאינו מוזהר אבל אי הנזיר מגלח לא שייך אינו מוזהר דלעולם מוזהר ושו"ר לתוס' פ"ג דברכות די"ט ע"ב ד"ה מדלגין וכו' שכתבו דבמסכת שמחות קתני בסיפא דכל שאין הנזיר מגלח אין הכהן מוזהר וכתבו משם ר"ת דליתא להנך כללי דמס' שמחות שהרי ד' דם אין הנזיר מגלח כדקתני מתניתין הכא ואפ"ה הכהן מוזהר ע"ש דודאי דבברייתא שפיר מה שכתבנו ליישב לדברי הר"ר חיים וצ"ל דס"ל להרב חיים דגבי ד' דם מ"מ איכא שם טומאה בדם שהנזיר מגלח כגון חצי לוג אבל חרב אינו שייך כלל בנזיר דמגלח ולכך אינו מוזהר וכה"ג כתבו התוס' שם גבי גולל ודופק לחד תירוצא ע"ש אבל ליכא למימר דס"ל להר' חיים כמו אי נמי שכתבו שם התוס' דהך דשמחות ס"ל כזקנים הא' ע"ש דא"כ איך מביא הר"ר חיים ראיה ממנה כיון דלא כהילכתא היא ומיהו ר"ת הכא לשיטתיה אזיל דס"ל דהך מס' שמחות משבשתא היא ולכך ס"ל דלעולם הנזיר מגלח ואפ"ה אינו מוזהר. ודע דאגב גררא ראיתי מ"ש מהרש"א בדברי התוס' שם. ואחר המחילה לא דק בכונת ר"ת התם וכבר כתבתי בחידושנו לעיל דמ"ט ריש ע"ב ע"ש

והנה לסברת הר"ר חיים דכלי מתכות אין הנזיר מגלח עליו ק"ק לי שהרי האי דרשה דחרב הרי הוא כחלל היינו משום דאתקש חרב לחלל וכמ"ש ריש פ"ק דפסחים דף י"ד ריש ע"ב ד"ה כחלל חרב וז"ל הקיש חרב לחלל מתכות שנגע במת הרי הוא אבי אבות הטומאה כמת עצמו וכו' עכ"ל וא"כ אמאי לא אמרינן דנזיר נמי מגלח עליו כמת עצמו כי היכי דחשיב במת עצמו לענין אבי אבות דהא ק"ל אין היקש למחצה ואפשר מכח קו' הר"ר חיים גופה דא"כ הכהן מוזהר ואיזה בית אשר תבנו לי וכו' לכך מוכרח לומר דאין סברא דכונת התורה להקיש נמי לענין תגלחת נזיר מיהו ראיתי להתי"ט במשנתנו ד"ה על אלו וכו' שהביא דברי הרמב"ן בפי' התורה דס"ל דוקא לענין מגע ומשא הוא דאמרינן חרב הרי הוא כמת אבל אינו כמותו לטמא באהל ושמא מצאו בו מיעוט באהל מן הכתוב אדם כי ימות באהל שאינו רק על האדם עצמו וס"ל נמי דאין הנזיר מגלח על מגעו ואינו מוזהר ע"ש והזכירו מרן כ"מ זל פ"ה מה' טומאת מת דין ג' ע"ש ואם כן לא ידעתי אמאי לא אמרינן אין היקש למחצה כי היכי דחשיב כמת עצמו לענין מגע ה"נ לענין אהל שהרי כיון דס"ל אין הנזיר מגלח ואינו מוזהר ואם כן ל"ק קושית הר"ר חיים ואי משום קרא דכתיב אדם כי ימות באהל ולכך אמרינן אהני קרא ואהני היקשא הא דרשינן ליה למעוטי נכרים דאין מטמאין באהל לרשב"י פרק הבע"י דס"א ע"א ואפי' לרבנן דפליגי עליה אין סברא דפליגי בזה לענין אם מטמא חרב באהל וכמו כן ק"ל נמי על רבינו דס"ל נמי דאין מטמא באהל פ"ה מה' טומאת מת דין י"ג משום דכתיב אדם כי ימות וכו' ע"ש. ודע שהתי"ט הכא לא הזכיר לדברי רבינו אבל פי"ז דאהלות משנה א' הזכירו ג"כ ועיין להרב שושנים לדוד זל שם ועיין עוד מה שאכתוב בסמוך גבי בא"ד ועוד הביא מדאמר בספרי וכו' בבבא המתחלת והנה ראיתי לה' מש"ל וכו'

בא"ד ומשמעתין ק' למה שפי' הר"ר מסיפינ"ט וכו' עיין להר"ש פ"ק דכלים משנה א' ד"ה וטמא מת וכו' שכתב וז"ל ולפי מה שמפרש הר"ר יצחק מסימפונ"ט וכו' צריך לפ' וכו' באדם הנוגע במת איירי ולא בכלים או בכלים הנוגעים באדם או שנגעו בכלי שנגעו במת וכו' עכ"ל כצ"ל ומ"ש שנגעו במת קאי נמי הכלים אנוגעים באדם ודו"ק

בא"ד דכלהו גמרי מכלי מתכות דאמ' חרב הרי הוא כחלל וה"ה לשאר כלים וכו'. עכ"ל ק"ק אמאי פרט קרא חרב ושוב ילפינן מניה שאר כלים ואמאי לא כתיב מעיקרא כלי סתם דהוי כולל כל הכלים ושו"ר לה' מש"ל ז"ל פ"ה מה' טומאת מת דין ג' ד"ה ודע דבהאי כללא וכו' שהרגיש בקושיא זו וכתב משם הרשב"א דלא נאמר חרב אלא להוציא כלי חרש שאינו נעשה אב הטומאה ע"ש ולפ"ז ה"ה דה"מ למכתב כלי שטף וחדא מנייהו נקט וה' ז"ל הק' עליו מדברי רש"י סוף עירובין דכתב דמקרא וחטאו וסמיך ליה והנפש הנוגעת וכו' שמעינן דכלי חרס שנגע במת אינו נעשה אב הטומאה ולפ"ז לא היה צריך ללמדנו דאינו נעשה אבי אבות מאחר דכבר למדנו דאפי' אם נגע במת אינו נעשה אב הטומאה לטמא אדם וכלים עכ"ל ואיפכא ליכא לאקשויי לכתוב קרא חרב ולא בעי וחטאו משום דמקרא דחרב לא שמעינן אלא דאינו נעשה אבי אבות ואצט' וחטאו דאפי' אב אינו נעשה ומיהו נראה דכונת הרשב"א אינו ר"ל דאצט' קרא ללמדנו כדי שלא נטעה אלא ר"ל דקרא קושטא קאמר ותדע דאי מהכא הוא דלמדנו מנ"ל דכונת התורה למעט כלי חרס אימא איפכא למעוטי כלי שטף א"נ למעוטי בין כלי שטף בין כלי חרס דדוקא חרב קאמר קרא אלא ודאי דכונת הרשב"א היינו אחר דגלי לן קרא במקום אחר דכלי חרס אינו נעשה אב הטומאה לכך נקט קרא חרב לאפוקי כלי אחר וע"כ דהיינו כלי חרס ומשום דקושטא הכי הוא נקט הכי ובזה ניחא נמי דליכא לאקשויי לכתוב קרא דחרב ולא בעי קרא דוחטאו משום דמקרא דחרב לא ידעינן אי למעוטי כלי שטף או למעוטי כלי חרש ודו"ק: