באר משה (כריף) רסט

כמ"ש רבינו פ"ה מה' טומאת מת דין י"ג וכן נמי הא דקי"ל חרב הרי הוא כחלל מן התורה היינו לטמא במגע ואינו מטמא באהל כמ"ש שם ג"כ רבינו ואם כן ה"נ בארץ העמים יטעו לומר דמן התורה דוקא גושא ולא אוירה ולא דמי כלל למ"ש רבינו סוף פ"ב מה' משכב דשאני התם דגבי זב ע"כ אי הוה הגוי זב מדאורייתא ע"כ דש"ז טמאה כמו זב גמור כמ"ש שם רבינו וז"ל הכל יודעים שאלו היו זבין דין תורה היתה שכ"ז אב הטומאה כשכבת זרע הזב וכו' עכ"ל וא"כ אפי' קצת דמוי ליכא וצ"ע

עוד ק"ל על ה' מדברי התוס' לעיל פ"ג דף ך' ע"א ד"ה לימא וכו' שכ' וזל לכן נראה דגרסינן אפכא וכו' וא"ת וכו' וי"ל וכו' כיון דהחמירו בה לגזור על אוירה גלוי לכל דאותה טומאה אינה אלא מדרבנן וב"ה סברי משום גושא גזרו וכיון דדינא בקבר צריך שיסתור הכל משום דמחלפא ארץ העמים בקברו' וכעין סברא זו איכא בפ' ר"ג וגו' אבל אי משום גושא ניחא דטעמא דהזאה וכו' עכ"ל ע"ש והשתא אי כדברי ה' דעשו הכירא להודיע מד"ס אמאי הוצרכו להיכר זה לב"ש דהא בל"אה ידעינן מדרבנן כיון דהחמירו לגזור על אוירה גלוי לכל דמדרבנן כמ"ש התוס' וא"כ אכתו קושית ה' במקומה עומדת אמאי לא גזרו אאוירה נמי לשרוף כמו גושא וכן נמי איך כתבו דלב"ה דגזרו משום גושא מחלפא בשאר טומאות דאורייתא שהרי כיון דעשו הכירא להודיע מד"ס איך הפה יכול לדבר דמחלפא בשאר טומאות א"ו דלא חשיב הכירא ומטעמא דכתיב והנראה דאשתמיטו מה' דברי התוס' הללו ודו"ק נ"ל

הן אמת שעיקר דברי התוס' הללו שכתבו דמחלפא ארץ העמים בטומאה דאורייתא יש מי שהק' לי דאיך שייך לומר דמחלפא שהרי התוס' קיימי אמחלוקת דב"ש וב"ה דאיירו בזמן הבית כדמוכחא מתני' דלעיל דפ"ג ע"ש וגזרת ארץ העמים אאוירה לתלות ואגושא לשרוף באושא דתקינו אותה שהיא אחר החורבן כדאית' פ"ק דשבת דף ט"ו ע"ב דקאמר באושא התקינו וכו' ופירש"י באושא התקינו כמה שנים אחר החורבן וכו' ע"ש וא"כ ע"כ מאי דקאמר תלמודא לעיל דפליגי ב"ש וב"ה אי משום גושא אי משום אוירה היינו תקנת רבנן של שמונים שנה דאידי ואידי לתלות וא"כ שייך לומר דמחלפא שהרי כיון דטומאה דאורייתא שורפין עליה וטומאת ארץ העמים לתלות אין לך היכר גדול מזה והיא קושיא אלימתא ולפי חומר הנושא אפשר ליישב דע"כ דסוגיא דפ"ג דלעיל לפי גי' התוס' איירי לפי מאי דס"ד פ"ק דשבת דרבנן דשמונים שנה גזרו אאוירה לתלות ואגושא לשרוף וכה"ג כתבו התוס' בכמה דוכתי אלא דמ"מ כולי האי ה"ל להתוס' לבאר ומלבד זה אין זה מספיק דאכתי מאי ק"ל לתוס' לעיל כלל לפי אית ספרים דגרסי וכו' שהק' דמ"מ ליסתור הכל מידי דהוה אבית הקברות וכו' שהרי לא דמי כלל לבית הקברות דטומאה דאורייתא היא ושורפין עליה אבל טומאת ארץ העמים אידי ואידי. לתלות ואמאי הוצרכו להפך הגירסא עד שנאמר דלפי אותה גירסא ע"כ דהך סוגיא לעיל לפי הס"ד דפ"ק דשבת וכעת צ"ע היטב

ד"ה ומשני וכו' ואומר ר"ת וכו' דא"כ הנזיר מגלח וכו' עכ"ל לפי' ר"ת תיבת הני דנקט תלמודא מדוקדקת שפיר משום דמתני' מיירי בכלי שטף דוקא כלומר הני כלים דמתני' אבל לפי' רבינו חיים דמתני' בכל גוונא הל"ל כלי שטף בני הזאה וכו' וק"ל

מיהו ק"ק אימא דעל אלו אין הנזיר מגלח דקתני קאי אשארא ולא אכלי מתכות כי היכי דלא קאי אימי ספרו וימי גמרו כמ"ש התוס' לעיל ד"ה על אלו אין הנזיר מגלח וכו' וי"ל עיקר קו' התוס' היא דלישני ליה. בכלי מתכות היינו כי היכי דלא נצטרך לשנויי אשארא אבל כיון דצריך לשנויי אשארא א"כ מ"ל האי שנויא מ"ל האי שנויא וה"ה דה"מ תלמודא לומר ה"נ מסתברא מדקתני על אלו אין הנזיר מגלח דלא קאי אימי ספירו אלא אשארא אלא דניחא ליה לאתויי חלוקת ומזה בג' וז' גופה דאיירי בה וה"ה נמי דה"מ לאתויי דמזה בג' וז' נמי דלא קאי אימי ספירו כמ"ש התוס' לעיל ד"ה ומזה וכו' אלא חדא מנייהו וקמא נקט ועי"ל דלא שייך לומר דעל אלו אין הנייר מגלח לא קאי אכלי מתכות חדא דלשון על אלו משמע אכולהו חלוקות קאי ועוד דא"כ לאיזה ענין קתני כלי מתכות כיון דעל אלו אין הנזיר מגלח לא קאי עלה ואי משום דבעי למתני ומזה בג' וז' א"ב במשנה דלעיל ה"ל למתני בהדי הנך טומאות דהנזיר מגלח א"ו דלא הוצרך לעיל למתני משום דהוי בכלל מת דקתני כיון דחרב הרי הוא כחלל וא"כ לאיזה ענין קתני לה הכא ולא דמי למ"ש התוס' לעיל דלא קאי אומי ספירו דהתם שפיר קאי עלה קצת וה"ק אבל אלו אין הנזיר מגלח כלומר דאינו מגלח בשביל נזירות דלא תימא דצריך להמתין עוד ימים אחרים אחר גילוח צרעתו ויגלח על טומאת נזירותו ודו"ק

בא"ד ושלח לו ר"ח כהן איזה בית אשר תבנו לי דאי נזיר וכו' כצ"ל ודע דלפי סברת הראב"ד פ"ה מה' נזירות דין ט"ו והזכרתיו בגמ' דס"ל דהכהנים בזמן הזה טמאי מת הם ואין עליהם עוד חיוב טומאה וכו' לפ"ז ניחא קו' הר"ר חיים מיהו רבינו חולק על הראב"ד וס"ל היכא דפי' מן המת ואח"כ חזר ונטמא לוקה כמבואר בדבריו שם דין ט"ז. ודין י"ז וזהו נמי סברת התוס' הכא וכבר ראיתי לה' מש"ל ז"ל פ"ג מה' אבל דין א' בסוף דבריו שכתב וז"ל ובסברא זו של הראב"ד כל חכמי ישראל חלוקין עליו כמבואר באותו הכתב ששלח רבינו חיים הכהן לר"ת המתחלת מאחר שחרב הרי הוא כחלל איזה בית אשר תבנו לי ורבינו ג"כ חולק עליו וכו' וכל המחברים כלם ראשונים ואחרונים וכו' עכ"ל וכבר כתבנו בחידושינו בדברי הגמ' דאינו מוכרח ע"ש. ודע שראיתי לה' חזון נחום ז"ל בהקדמתו לסדר טהרות דף ו' ע"ב שכתב וז"ל אמנם לפ"ז ק' מה שהביא הסמ"ג ששאל רבינו חיים את ר"ת איזה בית אשר תבנו ליה והוצרך להשיב וכו' משמע דאפי' אהל מחובר חשיב אהל ומקבל טומאת אוהלים ודברים אלו כנראה סותרין וכו' עכ"ל עש"ב ולא ידעתי מאי קושיא דר' חיים לענין כלי מתכות המטלטל שבתוך הבית אבל האהל עצמו אה"נ דאינו מקבל טומאה כיון דמחובר וזה פשוט ועיין לה' מש"ל פ"ה מה' טומאת מת דין י"ב

בא"ד דקחשיב התם ארבעה טמאים במת וכו' דע דהתם במתניתין קתני אמר ר"ע יש לי חמישי וראיתי להר"ש שם בסוף דבריו שכתב דברים סתומים וחתומים בלתי מובן ועיין לה' מש"ל ז"ל פ"ה מה' טומאת מת דין י"ב בד"ה תנן וכו' שביאר דבריו אחת לאחת ודע דהך מתני' דטבליות של עץ דף ט"ו דאהלות משנה ב' שהביא ה' בסוף דבריו שהק' הר"ש מינה תירוץ הר"ש אינו מתיישב לדעת ר"ת דהא מתני' של עץ קתני ולר"ת אינו נעשת אב הטומאה כחלל עצמו אלא של מתכות ואיך קתני הנוגע בשניה טמא ז' שהרי