באר משה (כריף) כז

לר' מתנא הוי כאילו אמר שלימים משום דלישנא יתירה הוא משמע אבל היכא דאמר מאה יום דלא הוי לישנא יתירה שהרי היכי לימא לא הוי כאומר שלימים וכ"כ לקמן להדיא דף ו' ע"ב ד"ה אמר ר"ל וכו' וא"כ לפי' רש"י דמשמע דמאה יום הוי כאומר שלמים היכי אמרי' דשלשים לא הוי כאומר שלמים וי"ל דס"ל לרש"י דלר' מתנא נמי איכא לתלות איידי דסתם נזירות שלשים יום לכך קאמר שלשים להדיא ולעולם לא יצא מגבול סתם נזירות ועיין מה שאכתוב עוד לקמן דף ו' ע"א בפירש"י בד"ה תנן וכן ובעמוד שני בד"ה אלא לאו וכו' ודו"ק. ודע דפ"ג דמ"ק דף י"ט ע"ב יליף התם דאבילות שלשים יום מנזיר דסתם נזירות שלשים יום וראיתי להתוס' התם ד"ה תלתין וכו' שהקשו לבר פדא דאמר כ"ט יום ותירצו וז"ל סבר כדפי' אבא שאול עכ"ל ע"ש והם דברים סתומים ועיין לחידושי' שם ודו"ק

כתבו עוד התוספות שם וז"ל מיהו י"ל לכתחלה אינו מגלח הנזיר עד שלשים יום מדרבנן כדמשמע הכא עכ"ל ודבריהם מגומגמים שהרי מה שמגלח הנזיר יום שלשים לבר פדא מדאורייתא הוא כיון דימי הנזירות כ"ט יום וכמ"ש התוס' בד"ה א"ל בר פדא וכו' וז"ל שכן דינו דאורייתא דסתם נזיר לגלח ביום שלשים וכו' עכ"ל ועוד דזה סותר מ"ש עוד משם הירושלמי שהביא אח"כ דקאמר גילח ביום שלשים יצא לשעבר וכו' ע"ש ותו קשה מאי אכפת לן בתגלחת שהרי אנן בעינן למילף מנזיר דהיינו ימי הנזירות ונראה דצריך להגיה בדבריהם עד שלשים יום וא' וכו' ומ"ש כדמשמע הכא נראה להגיה התם במקום תי' הכא וקאי אסוגיא הכא דמשני נעשו וכו' אבל מסוגיא דהתם ליכא שום משמעות כלל כמו שיראה הרואה ע"ש

כתבו עוד וז"ל ובירושלמי מקשה מן המשנה דאמר גילח ביום שלשים יצא ומשני התם לשעבר הכא לכתחילה והיינו כדפי' עכ"ל ולא הבנתי דבריהם דע"כ קושיית הירושלמי היינו לר' מתנא וכדפריך הכא בשמעתין בבבלי ומשני התם לשעבר והיינו משום דמקצת היום ככולו וכדמשני הכא וכמ"ש התוס' ד"ה ולר' מתנא וכו' אבל לר' פדא אדרבא הך סיפא מסייעא ליה כדאמר הכא ועוד איך שייך לומר התם לשעבר הכא לכתחילה שהרי לר' פדת אדרבא לכתחילה קאמר לגלח יום שלשים כיון דימי הגזירות כ"ט הוא דהוו וצ"ל דמשמע להו דהירושלמי מקשה סתמא לכ"ע גם לר' פרא וא"כ ע"כ דפשיטא ליה להירושלמי דגם ר' פדא מודה דמדרבנן צריך להמתין עד שלשים וא' כדקתני רישא ופריך מסיפא ומשני התם לשעבר הכא לכתחילה והיינו יום שלשים וא' לכתחלה מדרבנן והא דהוצרכו להביא מהירושלמי משום דמהכא כיון דאיכא ל"א כמ"ש רש"י דלפי הך ל"א לא מוכח מידי לכך הביאו הירושלמי ודו"ק

תוס' בד"ה מלמד וכו' הריני נזיר היום ונזיר וכו' וכיון דאמר היום וכו' עכ"ל לא ידענא מה בכך היכא דאמר היום שהרי אילו אמר הריני נזיר היום ותו לא הוי נזיר דאין נזירות פחות משלשים יום וא"כ היכא דאמר הריני נזיר היום ונזיר דמי ממש כמו שאמר הריני נזיר ונזיר ונראה להגיה בדבריהם הריני נזיר היום ונזיר היום וכו' דדוקא היכא דאמר הריני נזיר ונזיר דמשמע לשון הוספה דקא מוסיף נזירות אחרת וכן נמי אי אמר הריני נזיר היום ונזיר אבל היכא דאמר היום שני פעמים כיון דתלה לשתי הנזירות באותו היום עצמו ה"א דאינו אלא כפל מלה בעלמא וחד נזירות הוא וכה"ג כתב רש"י וז"ל שאם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה וכו' אע"ג דככר אחד הוא וכו' עכ"ל וה"ה נמי דאצטריך קרא היכא דאמר הריני נזיר הריני נזיר אפי' שלא אמר היום וכן לא אמר ככר זה דלא משמע נמי הוספה אלא כפל מלה בעלמא. ושו"ר דפלוגתא דאמוראי היא פ"ב דנדרים דף י"ח ע"א דלר' הונא ס"ל דלא מהני כשאומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומוקי לקרא כגון שקבל עליו שתי נזירות בבת א' כגון דאמר הרי עלי שתי נזירות ואצטריך קרא כמ"ש שם הר"ן ולשמואל מהני ומוקי קרא באומר הריני ני נזיר היום הריני נזיר היום וכ"כ נמי הר"ן ברפ"ק דנדרים דף ג' ריש ע"ב ד"ה שהנזירות וכו' וע"ש ברש"י. גם מ"ש התוס' דאם אמר נזיר ונזיר לא אצטריך קרא וכו' בהדיא פריך. תלמודא כה"ג התם בפ"ב דנדרים גבי הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דפריך קרא בעיא ופירש"י פשיטא דהא איכא חד יומא יתירא עכ"ל וא"כ מכ"ש דנפרוך כשאמר נזיר ונזיר דאיכא נזירות כולה יתירה והתימא על התוס' שלא הזכירו מהך סוגיא כלום ותו מתוך לשונם שכתבו ודאי נראה דאם אמר וכו' משמע מסברת עצמן קאמרי ואינו כן דלאו מפיהן אנו חיין ועיין במקובצת

ודע דמ"ש רש"י בפ"ק דנדרים דף ג' ע"ב ד"ה שהנזירות וכו' וז"ל במסכת נזיר פרק מי שאמר הריני נזיר מחלוקת ר"י ור"ל וכו' עכ"ל ע"ש נראה דט"ס נפל בו שהרי לקמן פרק מי שאמר דף י"ו ע"ב פליגי ר"י ור"ל אי נזירות חלה בבית הקברות אי לא אלא צריך להגיה במס' נדרים פרק ואלו מותרין מחלוקת ר' הונא ושמואל וכו' א"נ דהך לשון של רש"י אין שם מקומו אלא גבי הא דקאמר התם דף ד' ריש ע"א הניחא למ"ד לא חיילה עליו נזירות לאלתר וכו' דשם הוא מקומו ונתחלף בטעות כנ"ל ודו"ק

ד"ה תנן משו"ה תנא תלתין יומין וכו' כצ"ל

בא"ד אלא ביום שלשים ה"ל כפרה דאפי' נזיר טהור קצת חוטא וכו' כצ"ל אגב דכתבו הו"ל כפרה משום דקושטא הכי הוא דקרבן נזיר כפרה הוא ולא דורון כדאיתא ריש פ"ב דכריתות דף ח' ע"ב דחשיב לנזיר מחוסר כפרה ע"ש לכך סיימו דאפי' נזיר טהור חשיב קצת חוטא כלומר והלכך חשיב קרבנו כפרה כיון דבא על חטא והנה התוס' לעיל דף ב' ע"ב ד"ה ואמאי נאה וכו' הוכיחו דנזיר טהור קצת חוטא משום דבעלמא מייתי ליה לר"א אפי' הנזיר טהור שציער עצמו מן היין קרי ליה חוטא ע"ש וה"ה דהוה מצי לאוכוחי ממתני' דכריתות דחשיב ליה מחוסר כפרה כדכתי' אלא משום דניחא להו להקשות מר"א אר"א גופיה ועיין לה' א"מ ז"ל ודו"ק. ושוב אחרי כתבי הדרי ביה דודאי אע"ג דאינו חוטא חשיב הקרבן כפרה ולאו הא בהא תליא כדמוכח הך דפ"ב דכריתות דחשיב ד' מחוסרי כפרה ואע"ג דאינן באים על חטא כפירש"י שם ע"ש

ד"ה מגלח וכו' לגלח ביום שלשים דשלמו וכו כצ"ל

ד"ה אמר לך ר' פדא וכו' ורישא דקאמר לכתחילה אטו כשיאמר וכו' כצ"ל

בא"ד כאילו אמר שלמין דבזה אין מקצת היום וכו' כצ"ל: