באר משה (כריף) רסה

שו"ר שהרב עצמו הוק' לו מסוגיא הלזו וכתב דהך סוגיא כרבנן וסיים ה' וז"ל ונכון הוא ע"ש ואיכא למידק דאיך כתב עלה הך דפ"ק דנזיר שאין עליו תשובה שהרי כיון דכבר ה' עצמו ניחא ליה גבי הך דפ"ק דע"א משום דאתיא ברבנן א"כ ה"ה נמי גבי הך דפ"ק דנזיר ואמאי לא ניחא ליה עד שראה שה' ס' יראים עצמו תירץ הכי ותו שקלסיה שכתב עליו שהוא נכון ואלו מתחילה גבי הך דפ"ק דע"א כתב עליו שהוא דוחק נמצא שהלשון מגומגם וק"ל

דבעיקר תירוץ זה של התוס' בפ"ק דשבת שכתבו דמתני' דאהלות רשב"י היא ק"ל איך מתרצא קושיתם שהרי כיון דמבעיא ליה לתלמודא הכא אי משום אוירא גזרו ולפי צד זה ע"כ דטעמא דגזרו הוא כדי שלא יצא מא"י לח"ל וכמ"ש התוס' א"כ אף לרשב"י נמי מודה בטעם זה כמ"ש ה' מש"ל לפי א"נ אפשר לומר וכו' שכתב פי"א מה' טומאת מת בתחילת דבריו ע"ש וא"כ איך קתני אין מטמאין באהל וראיתי לתוס' פ"ק דגיטין כשכתבו תירוץ זה כתבו בזה הלשון וז"ל א"נ אי משום מאהיל על הגוש גזרו עלה איכא לאוקומא כר"ש וכו' עכ"ל נראה שנרגשו מזה כלומר אי משום מאהיל על הגוש ולא גזרו אוירה עצמו שפיר איכא לאוקומא כר"ש ומ"מ יש לתמוה ס"ס מה הרויחו בתירוץ זה שהרי כיון דקושטא הוא דתלמודא מבעיא ליה הכא אי אאוירה עצמו גזרו. עוד ראיתי לתוס' שם כשכתבו הך תירוצא דמתני' דאהלות בגוש הבא מח"ל כתבו וז"ל משום אויר עצמו גזרו ולא משום מאהיל על הגוש וכו' עכ"ל משמע דטעמא דלא גזרו בגוש הבא מארץ העמים לא"י משום דבארץ העמים גופה משום אויר הוא דגזרו ולא משום מאהיל על הגוש ולא ס"ל דעל אוירה נמי גזרו וכ"ש גושא כפי"רשי ותוס' הכא אלא ס"ל דוקא אוירה ולא גושא קאמר והא דהוצרכו לומר בגוש הבא מח"ל ולא כתבו בפשיטות דאין מטמאין באהל דקתני היינו אוהל הגוש של ארץ העמים גופה משום כיון דגזרו על אויר עצמו מאי נ"מ דאינו מטמא באהל הגוש ס"ס הרי נטמא משום אויר אלא ע"כ דהנפקותא היכא דמוליך עפר מח"ל לא"י דליכא אלא אוהל הגוש ולא אויר מיהו לדעת התוס' הכא דמשמע דס"ל דאוירה וכ"ש גושא קאמר ומשמע נמי מדבריהם דלפי תירוץ זה נמי מטמא כי מאהיל מיהא על המת כדכתבו בהדיא בקושיתם ע"כ אנו צריכין לטעם ה' מש"ל ז"ל אלא דמ"מ יש לתמוה עליו דה"ל להזכירם ומה גם דהזכירם על מילתא אחריתי בד"ה ודע שראיתי לרבינו בסוף פ"ג וכו' בסוף דבריו ע"ש. מיהו ק"ל על דברי התוס' דפ"ק דגיטין דא"כ דטעמא דמתניתין דהאלות משום אויר עצמו גזרו ולא משום מאהיל על הגוש מאי מבעיא ליה הכא תפשוט ממתני' דאהלות דמשום אוירה ולא משום מאהיל על הגוש וכבר ראיתי למהרש"א שם שנתעורר בדבריהם ע"ש וליכא למימר דהכי מבעיא ליה או דילמא משום מאהיל על הגוש ומתני' דאהלות באויר אוירה דזה אינו דע"כ באויר הגוש מיירו דומיא דמת דאינו מטמא אלא מאוירו ולא אויר אוירו כדכתי' לעיל ומה שנ"ל בכונת דבריהם דתירוצם הא' ותירוץ א"נ לצדדין הם ור"ל דלצד משום אוירה גזרו נוקי למתני' דאהלות בגוש הבא מח"ל ולצד דמשום אויר הגוש גזרו נוקי לה כרשב"י כנ"ל כונתם אע"פ שלשונם דחוק וסהדי במרומים שאחר שכתבתיו מצאתיו במהר"ם שי"ף ז"ל ע"ש

ודע שראיתי לה' מש"ל שהק' על פירש"י דבכורות פרק הלוקח שכתב גוש עפר לטמא באהל והביא דברי התוספות פ"ק דסנהדרין די"ב ע"א ד"ה חוששין שהקשו כן עש"ב. ואחר המחילה לע"ד נראה דלק"מ ומה שהביא דברי התוס' פ"ק דסנהדרין לא שמיה מתייא דמה שהק' התוס' על רש"י משום לשיטתם אזלי שהוק' להו מהך מתני' דאהלות והוכרחו. לומר דהך דאהלות מיירי בגוש הבא מארץ העמים כמו שתי' הבא בתי' הראשון כדמשמע מתוך דבריהם שם וע"ש לחידושינו אבל לשאר הנך שנויי שכתבו התוס' הכא אה"נ דאין לחלק בין ארץ העמים עצמה לגוש הבא ממנה דלעולם אימא לך דאידי ואידי מטמא באהל דאע"פ דליכא למיחש אלא: לעצם כשעורה מ"מ כיון דגזרו שמא יצא מא"י לח"ל לא חילקו בין גוש שבתוך ארץ העמים עצמה לגוש היוצא ממנה דלא פלוג רבנן ועוד אפשר לומר דאה"נ אף גבי גוש איכא למיחש כמי לעצם יותר מכשעורה דמטמא באהל ואינו דומה לבית הפרס כדכתב ה' דשאני בית הפרס דע"י המחרישה ליכא למיחש אלא לעצם כשעורה ועיין ריש פ"ה דמס' טהרות משנה א' דקתני האהיל על א' מהן וכו' ומשמע פשטא דמתני' דקאי נמי אגוש הבא מארץ העמים והר"ש שם נדחק לפרש דקאי אכזית מן המת וכו' והיינו משום דלשיטתו אזיל פ"ב דאהלות משנה ג' שתירץ כהאי שנויא דמתני' דאהלות מיירי בגוש הבא מארץ העמים ע"ש אבל לפי"רשי אתיא: מתני' כפשטה מיהו ע"כ דאהל דנקט רש"י פרק הלוקח לא קאי אבית הפרס ומיהו אפשר לומר דקאי נמי אבית הפרס משום דס"ל לרש"י דבית הפרס כולל נמי. שדה שאבד בה קבר וא"כ איכא למיחש נמי לגוש הבא ממנה לעצם יותר משעורה דמטמא באהל ודו"ק

מיהו ראיתי לרש"י פ"ק דגיטין ד"ח ע"ב ד"ה דגזרו על גושא שכתב וז"ל מגע ומשא ולא אהל כגון אם האהיל עליו כדאמרינן פ"ב דאהלות ועל אוירה שהוא הנכנס לאוירה טמא וכו' עכ"ל והנראה שכונת רש"י היא ממש כתירוץ התוס' פ"ק דגיטין שכתבו דעל אויר עצמו גזרו ולא מאהיל על הגוש ומתני' דאהלות מיירי באהל הגוש ונ"מ למוליך גוש מח"ל לא"י דאינו מטמא באהל וכן ראיתי לה' מהר"ם שי"ף ז"ל שפי' כן וז"ל ולהאהיל חוץ לארץ העמים וכר"י מאוריילנ"ש ועיין תוס' עכ"ל ע"ש ומעתה דברי רש"י דבבורות ודפ"ק דסנהדרין סותרין עם דבריו דפ"ק דגיטין גם תחול עליו קושיית מהרש"א ז"ל שהק' על התוס' דפ"ק. דגיטין שזכרנו מיהו ראיתי לה' מש"ל עצמו בד"ה ודע שבכ"מ וכו' שהביא לדברי רש"י הללו דפ"ק דגיטין ופי' כונתו בע"א והוא דכונת רש"י להודיענו דאויר המוזכר בטומאת ארץ העמים לא מקרי אוהל אלא אויר ונ"מ דלא מהני ידו בדין טומאת אוהל אלא בעינן עד שיכנס ראשו ורובו דהוי נכנס לאויר ומ"ש כדאיתא בפ"ב דאהלות נתכוון בכלל דבריו לתרץ קושית התוס' והוא כתירוץ אחרון דתוס' דשמעתין את"ד עש"ב. ודע דמ"ש עוד ה' וז"ל וכבר הוזכר תירוץ זה בתוס' דפ"ק דשבת ובפ"ז דנזיר וכו' ע"ש אגב שיטפיה נקט פ"ק דשבת דשם פ"ק דשבת לא כתבו תירוץ זה ודו"ק

עוד ראיתי לה' מהר"ם שי"ף ז"ל שפי' כונת רש"י דפ"ק דגיטין בע"א והוא דבא לפרש השתי תקנות ולכך כתב מגע ומשא ולא אהל ר"ל דזו גזרה ראשונה דגזרו על גושא ולא על אוירה ואח"כ גזרו ג"כ