באר משה (כריף) רסד

בא"ד הקשה הר"ר יעקב מאורליינ"ש וכו' עכ"ל. נראה לקשר קושייתם משום דאי מפ"ק דשבת לחוד איכא לתרוצי דאין מטמאין באהל דקתני היינו אויר אוירה והא דגזרו על אוירה היינו אויר הגוש וכן נמי משמעתין לחוד איכא לשנויי נמי הכי דהא דמבעיא ליה על אוירה היינו אויר הגוש ומאני ומתני' דאהלות היינו אויר אוירה אבל השתא דתירצו דהך פ"ק דשבת באויר הגוש והכא באוירה ממש מעתה הך דאהלות ממ"נ ק' ושוב אחרי כתבי הדרי בי דע"כ מתני' דאהלות באויר הגוש דבאויר ממש מ"ש ארץ העמים שהרי אהל המת נמי אינו מטמא אלא אוירו ולא אויר אוירו ומתני' משמע דנחית לחלק בין ארץ העמים לטומאת מת וזה ברור

בא"ד בגוש הבא מארץ העמים וכו' עכ"ל והטעם דאינו מטמא באהל עיין לה' מש"ל ז"ל פי"א מה' טומאת מח דין א' בתחילת דבריו שכתב משום דבההוא עפר ליכא למיחש אלא לעצם כשעורה דומה לבית הפרס ועצם כשעורה אינו מטמא באהל ע"ש

עוד כתב וז"ל א"נ אפשר לומר דאף לרשב"י דסבר קברי נכרים אינם מטמאין באהל גזרו וכו' כדי שלא יצאו מא"י לח"ל וכו' עכ"ל ע"ש וה"ה נמי דה"מ למימר מפני רוב ישראל שנהרגו בח"ל ואיכא למיחש דילמא יאהיל עליהם אלא קושטא קא' משום דטעמא כדי שלא יצא מוכרח הוא לפי מאי דמבעיא לן גזרו על אוירה אף דאיכא הפסק בינו למת כמו שמסיים הרב וק"ל

ועוד נראה דדברי ה' באו בדקדוק: משום דה' ז"ל קאי אדברי התוס' בפ"ק דשבת וע"כ דתוס' פ"ק דשבת לא ס"ל הך טעמא דרוב ישראל נהרגו בח"ל מדכתבו לחד שנויא דמתני' דאהלות רשב"י ואי ס"ל דמתי ישראל נקברו שם לא ניתן תירוץ זה ליאמר וכן נמי רבינו לא ס"ל טעם זה וכמבואר כ"ז באריכות בדברי ה בדבור שאחריו ע"ש ונראה דמה"ט התוספות הכא בשמעתין לא כתבו האי תירוצא דמתני' דאהלות רשב"י וכמו שתירצו בפ"ק דשבת ובפ"ק דגיטין דף ח' ע"ב ד ד"ה דגזרו וכו' משום דלשיטתייהו אזלי שכתבו גם כן טעמא דרוב ישראל נהרגו שם אבל התוס' פ"ק דשבת ופ"ק דגיטין לא כתבו הך טעמא לכך כתבו הך תירוצא דמתני' רשב"י ודוק נ"ל

ודע דלפי א"נ שכתב ה' ז"ל דאף לרשב"י גזרו טומאת אהל כדי שלא יצא וכתב דע"כ אית לן לומר טעם זה לפי מה שנסתפקו בגמ' דנזיר. אי גזרו אאוירה ג"כ וסיים וז"ל וכמ"ש התוס' שם ע"ש והיינו מה שכתבו התוס' הכא שהחמירו בה יותר מבאהל המת כדי שלא יצא אלמא דהוכרחו לטעם זה משום דאל"כ אלא מטעם מבול או מתי ישראל איך החמירו יותר מן המת עצמו דאינו מטמא מאויר אוירו ולא ידעתי דאיך לא השגיח ה' שדבריו אינם מכוונים עם דברי התוס' הללו שהרי לפי דברי ה' ע"כ דטעם זה כדי שלא יצא אף דמועיל לענין אהל הגוש מ"מ מספקא ליה לתלמודא באויר אוירה דאינו מועיל ולא גזרו והיינו משום דלא רצו להחמיר כ"כ מטעם זה אף באויר אוירה וכ"ש לפי המסקנא דנשארה בבעיא ואזלינן לקולא דלא גזרו על אוירה וכמ"ש ה' ד"ה תו גרסינן וכו' בסוף דבריו ע"ש ואלו מדברי התוס' הכא שכתבו גבי או דילמא משום נושא הטעם מפני מתי מבול או רוב ישראל ל נהרגו וכו' ומדניידו מהך טעמא גופה כדי שלא יצא וכו' והוצרכו להני טעמי ע"כ משמע משום דס"ל דאי גזרו על אהל הגוש מטעם כדי שלא יצא ממילא דה"ה נמי דמועיל גם לאויר אוירה והא בהא תליא ולכך הוצרכו להני טעמי דלא מהנו לאויר אוירה ואולי דאיכא למימר דכונת התוספות עדיפא מינה קאמרי ודו"ק

ודע שראיתי להמש"ל ז"ל פ"ג מה' אבל דין ה' ד"ה וראיתי וכו' שבתוך דבריו יחס טעם זה שכתבו התוס' משום רוב ישראל נהרגו בח"ל לדעת ס' יראים שכתב וז"ל שו"ר לתוס' בנזיר שכתבו שאחד מן הטעמים וכו' מפני רוב ישראל נהרגו בח"ל ולפ"ז אפשר דספר יראים סבר כסברת התוס' הלזו וכו' עכ"ל וטפי ה"ל לומר דס' יראים סבר דטעם דגזרו כדי שלא יצא וכו'. עוד ראיתי לה' שם שמקודם זה צידד עוד לבעל ספר יראים דאפשר דס"ל דמאן דאסר לכהן לילך לח"ל ס"ל כרבנן דעכו"ם מטמאין באהל וכתב עליו וזה דוחק ע"ש ולפי הנראה דתירוץ זה לאו מפיו אנו חיין דכה"ג תירצו התוס' פ"ק דגיטין ופ"ק דשבת לחד תירוצא דמתני' דאהלות רשב"י וא"כ ע"כ דסוגיא דפ"ק דשבת דגזרו על ארץ העמים על אוירה רבנן היא ולא רשב"י וא"כ אינו מן הדוחק ליחס תירוץ זה לס' יראים ומה גם דסוגיא דפ"ק דע"א שהקשה מינה ה' ברייתא היא שם דף י"ג ע"א וא"כ אינו כ"כ מן הדוחק לאוקמא כרבנן דרשב"י ופשוט וכה"ג הק' ג"כ מהך דפ"ק דנזיר דגבי שמשון וכו' ע"ש

מיהו בעיקר קושייתו שהק' על ס' יראים מהך דפ"ק דע"ז תמיה לי עליו טובא שהרי סברת ס' יראים דס"ל דלרשב"י א"כ במגע אין מטמאין סברת סתמא דתלמודא פרק הבע"י דס"א ע"א וע"ב דכונת ההג"מיי שהקשו עליו מרבינא התם דאמר נהי דמאהל מיעטינהו ממגע ומשא מי מעטינהו היינו לענין ההלכתא משום דס"ל הלכתא כרבינא וא"כ מעתה אין תלונת ה' על ס' יראים אלא אתלמודא גופיה למאי דבעי למימר דלרשב"י אין מטמאין אפי' במגע א"כ תיקשי ליה הך ברייתא דפ"ק דע"א ועיין להתוס' סוף פרק דם נדה דנ"ז ע"א ד"ה ובנה אצלו וכו' שהקשו כיוצא בזה למאי דבעי לומר בפרק הבע"י דלרשב"י אפי' במגע לא מטמאו ע"ש וא"כ ע"כ לומר כמו שתי. ה' דאתיא כרבנן דרשב"י ואל תשיבני ממ"ש עוד ה' משם ס' יראים שס' יראים עצמו הוק' לו מההיא דפ"ק דנזיר דגבי שמשון וכו' ע"ש דודאי דאין ה"נ דכונת ס' יראים אסתמא דתלמודא גופיה דפרק הבע"י קא מקשה ומלבד זה נפלאתי על ה' מש"ל שתי' דהך דפ"ק דע"א אתיא ברבנן שהרי תירוץ זה לא יתכן כלל אליבא דס' יראים דא"כ איך פסק ס' יראים כרשב"י שהרי התם בפ"ק דע"א סמוך ונראה אמרי' אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי ורבי יוסי התם בברייתא ס"ל נמי דאסור ליכנס לח"ל אם לא לדבר מצוה וכן פסק רבינו פ"ב מה' אבל דין י"ד וא"כ ע"כ דלית הלכתא כרשב"י שהרי לסברת ס' יראים דרשב"י אפי' במגע אינו מטמא מותר ליכנס לח"ל ואיך פסק כותיה הפך ר' יוחנן דפסק הלכה כר' יוסי דאסור ליכנס וכעת דבריו צ"ע

ואגב גררא אכתוב שדברי ה' מש"ל יש בהם מן הגמגום והוא שאחר כך כתב עוד וז"ל ומלבד כל זה איכא לאתמויי טובא בסברת ס' יראים הלזו מההיא דא דאמרינן פ"ק דנזיר גבי שמשון וכו' וכתב עלה וז"ל וזו ראיה שאין עליה תשובה ואחר כך כתב