באר משה (כריף) רסג

בודאי כיון דטומאה דאורייתא כנ"ל ודלא כהתי"ט פ"ח דאהלות משנה ב' שנתחבט בדבריהם ע"ש ומה שהק' עוד התי"ט וז"ל ובין כך ובין כך ק"ל כיון דאין טומאת סככות אלא מדרבנן איך ערבינהו ותנניהו בהדי הנך דכולהו מדאוריית' וכו' ע"ש לא ידעתי מאי מקשה שהרי במשנתנו נתנו קא חשיב ארץ העמים ובית הפרס דהוו דרבנן בהדי רובע עצמות דהוי הל"מ כמ"ש התוספות לעיל דנ"ג ע"ב ד"ה חרב וכו' וכן חשיב רביעית דם דהוי מקרא כדמוכח מדברי התוס' פ"ק דסנהדרין ד"ד ע"א ד"ה ורבנן וכו' שהק' תרי קראי ל"ל ע"ש ועיין להרא"ם פ' אמור ד"ה לאביו ולאמו וכו' וכעת צ"ע. ודע דמ"ש התי"ט בתחילת דבריו וז"ל וכן גבי כותים דכיון שהם מדרבנן אמאי אינם נאמנים וכו' עכ"ל תיבת אמאי ט"ס וצריך למוחקה ודו"ק

בד"ה ואינו סותר וכו' אלא טומאת ערב אמאי אין עולין לו עכ"ל כח קושייתם כיון הא דקתני מתחיל ומונה מיד היינו מיום ז' כדמוכח בגמ' לעיל דקא' ת"ש מדקתני סיפא מתחיל ומונה מיד וכו' דהיינו בז' כפירש"י והתוס' לעיל א"כ כיון דבטומאת ז' יום הז' אחר שטבל בו עולה ה"נ טומאת ערב שאותו יום אחר שטבל עולה וכ"ה בהדיא במקובצת וז"ל בד"ה אין עולין לו מן המנין קאי אכל הנך מתני' ותמה הר"ר משה מ"ש הנוגע בכלים שנגעו במת אמאי אין עולין לו אותו היום אחר שטבל שהרי כשנטמא ע"י רביעית דם ורובע עצמות אמרי' בגמ' שיום ז' אחר שטבל עולה לו מן המנין ויש לחלק ביום שנטמא בו לא מסתבר דיעלה הרא"ש ז"ל בפי' עכ"ל והוא חלוק נכון ומיהו בלא"ה י"ל דאה"נ הא דקתני מתחיל ומונה מיד לא קאי אכלים הנוגעים במת אלא אשארא דומיא למאי דמסיק תלמודא גבי ומזה בג' וז' אשארא וכן צ"ל לדעת רבינו פ"ז מה' נזירות דין ח' דס"ל דכלים הנוגעים במת עולין לו מן המנין ואדרבא משמע דס"ל דאפי' טומאה ימי ז' איכא אלא דאין טעון הזאה ואפ"ה עולין לו הכל שכתב וז"ל וכן יראה לי שזה אינו מזה בג' וז' אם נגע בכלים כדי שיעלו לו ימי טומאתו וכו' משמע מתוך לשונו דז' ימי טומאה איכא אלא שאין טעון הזאה ונתן הטעם כדי שיעלו לו וכ"כ התי"ט ד"ה מזה וכו' וז"ל ויהיב טעמי כדי שיהו עולין לו וכו' ע"ש אלמא דכל אותן הימים עולין לו וא"כ ע"כ הא דקתני מתחיל ומונה מיד לא קאי עליה הך דכלים וכו' ומ"מ נראה דתוס' לא ניחא להו בהכי משום דקתני סיפא באמת וכו' הרי אלו עולין וכו' משמע דוקא הני דחשיב בסיפא הוא דעולין וזה נמי כח המקובצת שכתב ברא"ש אמי"ר קאי אכול הנך דמתני' ולהרמב"ם י"ל דלא חשיב אלא מידי דטומאה יוצאם מגופו א"נ לא חשיב אלא מה שהוא הל"מ ועיין לה' כ"מ ז"ל פ"ז מה' נזירות דין ז' שדקדק נמי דוקא הני דחשיב בסיפא וכו' כדכתי' ע"ש אלא שיש לתמוה עליו דדיוק זה ע"כ אינו צודק לדעת רבינו וכדכתי' ועיין עוד לחידושינו לקמן דנ"ה ע"א בגמ' גבי אמר ר' חסדא לא שנו וכו' ודו"ק

ד"ה ארץ העמים וכו' בשידה תיבה ומגדל גדולות וכו' עכ"ל דאי קטנה כלי הוא ומקבלת טומאה ולא חייצה רש"י בפ"ג דעירובין ר"ל סוף ע"ב ד"ה אוהל זרוק וכו' ע"ש והיא משנה ריש פ"ח דאהלות ע"ש להר ש וכן נמי מתני' באהלות פי"ג משנה ו' דקתני זה הכלל הטהור ממעט והטמא אינו ממעט וכו' פי אינו חוצץ

ואגב ראיתי להר"ש שם משנה ה' ד"ה ופחות מכביצה וכו' שכתב וז"ל והא דמשמע בריש חומר בקודש וכו' א"נ דטומאת ע"ה דרבנן וכו' עכ"ל ע"ש ותמיה לי עליו טובא דהוצרך להק' מהך דחומר בקודש דגבי ע"ה שהרי מהך משנה גופה ה"מ להקשות דקתני סיפא ולא לבינה מבית הפרס דברי ר"מ ע"ש ואע"ג דטומאת בית הפרס נמי דרבנן וא"כ מ"ש מעכו"ם שישב בחלון וכן דאיתי בשיטה מקובצת בפרק לא יחפור שהק' כן משם הר"ן ע"ש והיותר תימא דע"כ משמע דר"מ גופיה מודה התם לפחות מכביצה דקתני רישא דממעט וא"כ היכי קא' גבי לבינה דאינה ממעטת ואפי' חכמים דפליגי עליה וס"ל ממעטת לאו מהאי טעמא הוא אלא כדקאמרי התם מפני שעפרה טהור ע"ש והתימא על ה' מש"ל שהזכיר לדברי הר"ש הללו פי"ב מה' טומאת מת דין ב' בסוף דבריו ע"ש ולא הרגיש בזה. ואגב ראיתי להמש"ל שכתב על דברי הר"ש הללו וז"ל וכ"כ הרשב"א בפרק לא יחפור עכ"ל משמע דס"ל להרשב"א בפ' לא יחפור דאוכל פחות מכביצה מקבל טומאה מדרבנן כסברת הר"ש ויש לתמוה שהרי ה' בפ"ד מה' טומאת אוכלין דין א' בד"ה נסתפקתי וכו' כתב משמו היפך זה וז"ל ועיין בחידושי הרשב"א פרק העור והרוטב דנראה מדבריו דס"ל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה אפי' מדרבנן והיא סברא מחודשת וכו' עכ"ל וכ"כ עוד משמו ה' שע"ה ז"ל הל' ברכות די"ד ע"ד שכ"כ בפרק המצניע דאינו מקבל טומאה אפי' מדרבנן והוכיח כן ממתני' דפרק י"ג דאהלות כמו שהוכיח הר"ש ע"ש וא"כ נמצא דדבריו סותרין וצ"ע

ודע שה' שע"ה ז"ל הק' לסברת הרשב"א דאינו מקבל טומאה אפי' מדרבנן א"כ מה יענה למתני' דפ"ב דטהרות שהביאו התוס' בפ' הישן דמוכח התם בהדיא דפחות מכביצה מקבל טומאה לפחות מדרבנן ע"ש ואנכי מצאתי לה' חזון נחום ז"ל עלה דהך מתני' שהוכיח דהרמב"ם לא גריס לאותה חלוקה ואף על פי שהדין דין אמת ע"ש וא"כ י"ל דהרשב"א נמי לא גריס לה ולכך ס"ל דהדין אינו דין אמת אמנם הא ק"ל לדברי הרשב"א דמה יענה לההיא דכותי שישב בחלון דפרק לא יחפור שהוכיח מינה הר"ש דאף דגזרו על הגוים להיות כזבין ואפ"ה חוצץ אלמא אף על גב דמקבל טומאה מדרבנן חוצץ והנראה שה' שע"ה ראה לדברי הר"ש הללו ולכך לא הקשה אלא מדברי התוס' דפרק הישן וכעת צ"ע. ודע שראיתי לה' חזון נחום ז"ל פ"ק דכלים משנה ו' דכ"ד ע"א ד"ה עוד כתוב שם וכו' שנתכוון לדברי הר"ש שחילק בין גוי לחדרה דע"ה ע"ש ודו"ק

בא"ד שהחמירו בה יותר מאהל המת וכו' עכ"ל ר"ל דבמת אינו מטמא אלא המאהיל על אוירו ולא אויר אוירו כגון היכא דדבר מפסיק בינו לאוירו מיהו בנכנס לאהל המת אף דאיכא הפסק בינו לאויר המת כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל מטמא משום אויר אוירה של בית שהרי כמאן דמליא טומאה דמי מיהו דוקא בשידה שיש לה פתחים דנכנס האויר דרך פתחים אבל חתומה חשיב הפסק ואע"ג דמליא כל הבית טומאה ואוהל זרוק לא שמיה אוהל כיון דאינו אלא גזירת הכתוב הפסק כל דהו מפסיק עיין לה' מש"ל ז"ל פי"א מה' טומאת מת דין א' ד"ה ודע שבכ"מ וכו ובדבור שאחריו ד"ה ודע שראיתי לרבינו וכו' ע"ש: