באר משה (כריף) רסא

בין לאחר הדבור וכמו שכן הוא פירוש רש"י כנ"ל לפי חומר הנושא ודו"ק

שם במשנה ובית הפרס וכו' לשון בית הפרס הוא תרגום ויפרש את האהל ופריס משכנא כלו' מקום שטומאה פרוסה ומתפשטת שם עליה המחרישה הרמב"ם במס' אהלות ריש פי"ז משנה א' אבל רש"י סוף פ"ז דנדה דף נ"ז ע"א כתב פרס לשון דבר שבור ופרוס ע"ש שנפרסו העצמות ע"י מדרס רגלים או ע"י המחרישה כמו הלא פרוס לרעב לחמך ע"ש וכן פי' הרע"ב סוף פ"ב דאהלות משנה ג' והתו' סוף פ"ז דנדה ד"ה בית הפרס וכו' כתבו על פי' זה וז"ל ובש ובשדה שאבד בה קבר לא שייך האי טעמא ושמא אגב דקרי לשדה שנחרש בו קבר בית הפרס קרי נמי לאבד בה קבר ע"ש וכן צ"ל נמי לפי' הרמב"ם שזכרנו וכן צ"ל נמי גבי שדה כוכין דקרי ליה נמי בית הפרס פי"ח דאהלות משנה ב' וכתבו עוד התוס' וז"ל א"נ לשון בית הפרס ע"ש שפרסות רגלי אדם נמנעות לילך שם מפני הטומאה ע"ש ועיין להרע"ב ריש פי"ז דאהלות שכתב ל"ג פירושים. הללו אלא שכתב הפי' של א"נ שכתבו התוס' בשם אחרים ועיין לתי"ט שם

שם ובית הפרס וכו' על אלו אין הנזיר מגלח וכו' עיין לתי"ט ז"ל פי"ח דמס' אהלות משנה ד' ד"ה ולנזיר וכו' ועיין שם לה' חזון נחום ודע דמ"ש הרב חזו"ן בסוף דבריו דס"ל לרבינו דבשני סדרים אין סדר למשנה אשתמיטיה לדברי מרן כ"מ ז"ל ריש פ"ט מהלכות רוצח דכתב דס"ל לרבינו דבשני סדרי יש סדר ע"ש

שם והגולל והדופק. עיין לכ"מ פ"ב מה' טומאת מת דין ט"ו ועיין לחידושינו לעיל דף נ"ג ע"ב ודו"ק

רש"י ד"ה ובית הפרס שדה שאבד בה קבר ונחרש עכ"ל. בפ"ק דמסכת מועד קטן דף ה' ע"ב משמע דאבד בה קבר לחוד ונחרש בה קבר לחוד דקאמר ג' בית הפרס וכו' וקחשיב שדה שנחרש בה קבר ושדה שנאבד בה קבר וכ"ה בפרק י"ח דאהלות משנה ב' וג' ע"ש וצ"ל דר"ש או או קאמר א"נ יש להגיה או נחרש מיהו התוס' נקטו שדה שנחרש בה קבר וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה ונראה דלאו דוקא דה"ה נמי שדה שאבד בה קבר מיהו הרמב"ם בחיבורו פ"ז מה' נזירות דין ו' כתב נמי שדה שנחרש בה קבר ולא ידעתי דאמאי לא כתב נמי שאבד בה קבר ולפחות הוה ליה לומר בית הפרס סתם דכולל תרוייהו ואמאי דקדק למנקט שנחרש בה קבר וכה"ג הק' הלח"מ על מה שכתב רבינו גוש ארץ העמים ולא כתב נמי אוירה וכתב לחד תירוצא דלרבותא נקט דאפי טומאה חמורה אין הנזיר מגלח ותירוץ זה לא יצדק גבי שאבד בה קבר דאדרבא היא החמורה שהרי מטמאה באהל משא"כ שנחרש בה קבר אינה מטמאה באהל גם תירוץ השני שתירץ שרבינו לא דבר אלא בדברים דמזה עליהם ג' וז' ע"ש אינו צודק ג"כ שהרי שדה שאבד בה קבר נמי מזה שלישי ושביעי

ואגב גררא ראיתי לרבינו שכתב וז"ל או שהאהיל עליו ועל השריגים וכו' ע"ש ולא יכולתי הבין תיבת עליו אהיכא קאי דאי קאי אלפניו שדה שנחרש בה קבר הא אינה מטמאה באהל ואי קאי אלפני פניו אגוש ארץ העמים מלבד שהוא דוחק אכתי לא ידעתי באיזה אהל קמיירי אי שהאהיל על הגוש וה"ל אהל הגוש היכי כתב בדין שאחריו וז"ל אף על פי שבכל אלו טמא טומאת ז' ומזה בג' וז' עכ"ל שהרי לרבינו אהל הגוש לית ביה הזאה שלישי ושביעי כ"א טומאת ערב כמ"ש המש"ל ז"ל פי"א מה' טומאת מת דין א' ד"ה עוד כתבו התוס' וכו'. וד"ה ודע שראיתי לרבינו בסוף ע"ב וכו' ע"ש באורך

ואי מיירי באויר אוירה כ"ש דזה אינו שהרי לרבינו אויר אוירה אפילו טומאה אין בה אלא דוקא באויר הגוש משום דבעיא דלא אפשיטא ואזלינן לקולא כמ"ש ה' מש"ל שם ד"ה תו גרסינן וכו' בסיום דבריו ע"ש ואף לדעת הלח"מ פ"ז מה' נזירות. דס"ל אליבא דרבינו דעל אוירה איכא טומאה אם כן היכי ק"ל על רבינו דלא נקט אוירה והוצרך להנך שתי תירוצים שזכרנו שהרי הכי כתב בהדיא או שהאהיל עליו שהרי לדעת הלח"מ אינו מחלק בין אוירה לאויר הגוש כמו שבא בארוכה בדברי המש"ל פי"א מה' טומאת מת סוף דבר דברי רבינו הללו אינם מובנים אצלי ואולי יש להגיה תיבת עליו וכצ"ל או שהאהיל על השריגים וכו' ודו"ק

ודע שראיתי להר"ש פלח דאהלות משנה ג' שכתב וז"ל ומסתברא דשרה שאבד בה קבר ברשות היחיד דאורייתא והא דאמרינן בכל דוכתא בית הפרס דרבנן היינו דנחרש או אבד בר"הר וכו' עכ"ל. :וכן משמע מדברי התוס' פ"ק דשבת דף ט"ו ע"ב ד"ה על ספק בית הפרס וכו' ע"ש ונראה כיון דבר"הי דאוריי' אם כן ודאי דהנזיר מגלח עליו כדמוכח ממתני' לקמן ריש פרק שני נזירין דמגלח על ספק טומאה דרה"י ע"ש וא"כ איכא למידק אמאי לא חשיב ליה מתניתין לעיל בהדי הנך דחשיב על אלו הנזיר מגלח ולימא בית הפרס שאבד בו קבר ברה"י הנזיר מגלח וזל כיון דאינה מילתא פסיקתא דבר"הר אינו מגלח. וצריך למתני בהדיא רה"י לכך לא קתני וכה"ג משני בכמה דוכתי וכן פ"ק דכריתות וק"ל

ודע שראיתי לרש"י פ"ק דשבת דף ט"ו ע"ב ד"ה על ס' בית הפרס וכו' שכתב שהוא שדה שאבד בה קבר ובפ"ק דע"א דף י"ג ע"א ד"ה בית הפרס כתב שדה שנחרש בה קבר וכ"כ בפ"ד דבכורות דף כ"ט ע"א ד"ה בית הפרס וכו' וז"ל דבית הפרס היינו שדה שנחרש בה קבר עכ"ל והיינו משום דכולל תרוייהו ולכך פעם כתב כן ופעם כתב כן וכדרכו הכא וק"ל

תוס' בד"ה בית הפרס וכו' ועוד קשה אמה חשו חכמים וכו' עכ"ל. הכי תנן ריש פי"ז דאהלות ומייתי לה פ"ק דמ"ק דף ה' ע"ב עד כמה עושה בית הפרס מלא מענה מאה אמה וכתב הרמב"ם בפירושו דנעשית בית הפרס ממקום הקבר עד אורך מאה אמה שזהו אורך מענה וכן מאה אמה ברוחב וכ"כ בחיבורו פרק עשירי מה' טומאת מת דין א' וז"ל עד כמה נעשית בית הפרס מאה אמה על מאה אמה ממקום הקבר עכ"ל. והתוס' ספ"ז ספ"ז דנדה דף נ"ז ע"א ד"ה מלא מענה וכו' כתבו דבתוספתא מפרש דהנך מאה אמה היינו לכל רוח ע"ש ונראה כגון שכל השדה נחרשה מארבע רוחות של סביבות הקבר ויש לתמוה על רבינו. שלא הזכיר לדין זה ואפשר משום דממילא שמעינן ליה ודו"ק

ד"ה וכלים הנוגעים במת וכו' אמרה תורה ובגמ' מפרש באיזה כלים איירי עכ"ל. כן איתא בדפוסים חדשים ונראה דתיבת מפרש יש להגיה אפרש וקאי אדברי עצמן והוא בסמוך בעבר הדף ר"ה ומשני