באר משה (כריף) רס

לפני הדיבור אלא למגע ולא לאהל וכן נמי לא אתרבו קודם שנא' פ' טומאת מת לפירוש ריב"א גופיה אלא למגע ולא לאהל וכן הוא בהדיא בתוס' בפרק הבע"י דף ס"א ע"א ד"ה קברי וכו' וז"ל אע"ג דאקרו אדם הא לא מטמאו באהל אלא משעה שנאמרה אותה פרשה ומדהוצרך נמי בנזיר לרבות קבר שלפני הדיבור למגע מכלל דאהל לא מטמא עכ"ל הרי דמה שנקראו אדם לא מעלה ולא מוריד לפי סוגיא דהכא ויותר תמוהין אצלי בזה דברי התוס' דפרק חזקת הבתים דף נ"ח ע"א ד"ה מציין וכו' שבקושייתם הזכירו בהדיא דבנזיר לא מרבה לפני הדיבור אלא למגע וא"כ לא ידעתי איך ניחא להו בתירוצם שם שתירצו כמו שתירצו הכא דאברהם נקרא אדם וכו' ע"ש וצ"ע

ואגב ראיתי למהרש"א שם בתוס' בפרק ח"ה שעל מה שהקשו התם מר' בנאה כתב וז"ל מדברי התוס' דנזיר נראה אדרבא לפני הדבור עדיף ומטמא אפי' באהל לר"ש עכ"ל ע"ש כונתו ר"ל כיון דלפני הדבור עדיף ומטמא אפי' באהל לר"ש א"כ ל"ק קושיית התוס' התם דלאחר הדיבור הוא דקא' ר"ש אין מטמאין באהל ולרבנן דמטמאין באהל כ"ש לפני הדיבור ומיהו לא ביאר הרב דמה יענו התוספות הכא לאותו הכרח שכתבו התוס' התם דבנזיר לא מרבה לה אלא לענין נגיעה משום דזהו קושיית התוס' הכא עצמה שהקשו מפרק הבע"י וכתבו ודוחק לו' דלא כרבינא ולכך קא' מטמא במגע כיון דלפני הדיבור אבל לא באהל אבל לרבינא לפני הדבור אפי' באהל לר"ש משום דעדיף ועוד לפי' ריב"א נמי ניחא דדוקא לאחר מתן תורה וקודם אותה פרשה הוא דקא' במגע ולא באהל אבל קודם מתן תורה עדיפי ומטמאו אפי' באהל לר"ש אפי' קודם אותה פרשה כיון דלפני הדיבור אבל לא ידעתי איך לא הרגיש הרב שהתוס' הכא עצמם דס"ל דלפני הדיבור עדיף מ"מ הקשו על ר' בנאה והוצרכו לתרץ משום דאברהם נקרא אדם וכו' כמו שהקשו ותירצו התוס' בפרק ח"ה וצ"ל דס"ל להרב דלפי' ריב"א לא אמרי' דלפני הדיבור עדיף אלא דלפני הדיבור נמי גרע כיון דמ"מ מתו קודם פרשת טומאה וכן משמע מהתוס' בפרק הבע"י דאברהם ואדם אע"ג דקודם מתן תורה היו מ"מ אמעטו מטעם קודם פרשת טומאה וכן משמ' נמי מלת גם דנקט ריב"א הכא והשתא ניחא קושיית התוס' הכא שהקשו מר' בנאה מקושרת דוקא עם פי' ריב"א משום דלפירוש ריב"א לא עדיף לפני הדבור כיון דמחו קודם אותה פרשה ומה"ט נמי לא הזכיר מהרש"א בדבריו מדברי התוס' בפרק הבע"י כלום לא בחידושיו בפרק הבע"י ולא בחידושיו בפרק חזקת הבתים משום דהתם ג"כ הקשו מקרא דכי ימות מפרשה זו ואילך וכו' וא"כ ע"כ דלפני הדיבור נמי גרע אבל התוס' בפרק ח"ה שלא הקשו אלא מלפני הדיבור לבד לכך כתב עליהם כן ודו"ק

מיהו מדברי התוס' סוף מסכת נדה דף ע' ע"ב ד"ה ואין וכו' משמע מדבריהם דלפי' ריב"א ניחא נמי הך דר' בנאה וע"כ משום דס"ל דקודם הדיבור עדיף אפי' לפירוש ריב"א ודוקא לאחר מתן תורה הוא דגרע משום אותם שמתו לפני אותה פרשה ואפי' ישראל נמי וזה הפך מאי דמשמע מדבריהם הכא דלאחר שהביאו פי' ריב"א הקשו מר' בנאה ודו"ק

ואגב ראיתי לבאר קצת דבריהם דהתם והוא מתחלה כתבו דקודם מתן תורה עדיף דאפי' לר"ש מטמאו אפי' באהל וציון דר' בנאה נמי אתי נמי כר"ש ע"ש והנה דבריהם הללו הם בהדיא כמ"ש מהרש"א בפרק מ"ה ונראה שנעלמו ממנו מדלא הזכירם שהוא בהדיא טפי מדברי התוס' דנזיר שהזכיר הרב שהרי התוס' הכא דנזיר לא כתבו בהדיא דר"ש אפילו באהל מטמא אלא משום דמוכח מדבריהם הכי

עוד כתבו וז"ל וה"ר משה פירש דבנזיר פרק כ"ג מרבי מאו בקבר קברי מתים שלפני הדיבור אלמא קודם מתן תורה אף ע"ג דלא אקרו אדם וכו' עכ"ל. כונתו להביא סיוע לדבריהם דקודם הדיבור עדיף מהכא מדמרבי הכא לפני הדיבור דמשמע דה"ק דאף על פי דאמעטו מאדם לאחר הדיבור מ"מ קודם הדיבור אתרבו אלמא דקודם הדיבור עדיף. ושוב כתבו וז"ל וא"א לומר כן דהך סוגיא לא אתיא אלא כר"ש וכו' עכ"ל. דבריהם מורדפין ושיעור דבריהם א"א לומר דלא אתיא הך סוגיא אלא כר"ש ור"ל דדוחק לוקמא דוקא לר"ש דהא לרבנן אפילו אחר הדיבור מטמאין אפי' באהל וכ"ש קודם הדיבור דמטמא אפי' באהל ואלו הכא קאמר דאף קודם הדיבור דוקא במגע ולא באהל וע"כ דכר"ש היא וכמו הקושיא הראשונה שהקשו התוס' הכא ועיין למהרש"א התם

עוד כתבו וז"ל ועוד או בקבר גבי מגע כתיב ואחר מתן תורה מטמאין קברי גוים במגע ולא אמעיט לר"ש אלא מאהל וכו' עכ"ל. ר"ל ועוד דאפילו כר"ש נמי לא אתיא דלר"ש אחר הדיבור מטמא במגע ואלו הכא משמע דוקא קודם הדיבור הוא דמטמא במגע דאל"כ אמאי אצטריך קרא הכא לקודם הדיבור וזה נמי כמו הקושיא השניה שהק' התוס'. ושוב כתבו ונראה לפ' דקודם הדיבור היינו קודם שנאמר פרשת אהל וכו' וקאי רבוי אכי ימות ולא אאדם וכו' עכ"ל. ור"ל וקאי רבוי או בקבר דמשמע דוקא מגע ולא אהל אכי ימות דהיינו לרבות אותם דקודם אותה פרשה ולא אאדם דהיינו לרבות קודם הדיבור אותם דאין נקראים אדם משום דקודם הדיבור עדיף ומטמאין אפילו באהל לכ"ע אפילו לר"ש ולכך ניחא נמי הך דר' בנאה זהו ביאור דבריהם ועיין עור למהרש"א התם הרי מבואר מדבריהם דלפירוש ריב"א נמי ניחא הך דר' בנאה דלא כמו שמשמע מדבריהם הכא ודו"ק

בא"ד א"נ קסבר מקבר שלפני הדיבור נרבה קבר שלאחר הדיבור שלאחר מתן תורה עכ"ל. גם תירוץ זה אינו מובן ועיין לה' אורח מישור ז"ל וכעת לא נתיישבתי בדבריו לאפס הפנאי ולולי דמסתפינא היה נראה להגיה דבריהם והוא דתירוץ זה אין כאן מקומו אלא לעיל אחר שכתבו ודוחק לו' דלא כרבינא שם הוא מקומו וקאי לתרץ מה שהקשו מהך דרבינא דפרק הבע"י ור"ל דרבינא דקאמר התם דר"ש מודה במגע מכח קרא דהכא גופיה הוא דקא' דקסבר מקבר שלפני הדיבור נילף נמי לאחר הדיבור וקאי הך ודוחק לומר על הך א"נ ג"כ ושיעור דבריהם ודוחק לו דלא כרבינא א"נ דקסבר וכו' והדוחק הוא משום דודאי משמע דרבינא מהך קרא דאדם כי ימות באהל הוא דשמעינן דמטמא במגע וכדקא' נהי דאמעיטו מאהל ממגע מי מעטינהו וכו' משמע מהך קרא גופיה שמעינן ולא מקרא דהכא ועוד דא"כ דמלפני הדיבור נילף ג"כ לאחר הדיבור א"כ לאיזה תכלית נקט הכא לפני הדיבור כיון דה"ה לאחר הדיבור ובפשיטות היה לו לומר סתם לרבות נכרים דהיינו בין לפני הדיבור: