באר משה (כריף) רנח

מדברי הרמב"ם בפי' המשנה והרע"ב נראה דמפרשי לה אליבא דר"א וכמו הס"ד ויש לתמוה שהרי דרכם לפרש כמו המסקנא אפי' בחדא מסכתא וצ"ע

ואגב אכתוב מה שראיתי למהרש"א ז"ל בחידושיו ליבמות דף ן' ע"א שהקשה על רש"י שם שפירש לפי הס"ד דלא כדמסקנא ע"ש ולק"מ דכן דרכו של רש"י לפרש לפי הס"ד היכא דהוי בחדא מסכתא וזכורני שהרב שושנים לדוד כ' להני כללי וע' לחידושינו לעיל דף ל"ז ע"א ד"ה טעם כעיקר וכו'

רש"י ד"ה או בקבר וכו' כדתניא קברי הנכרים אין מטמאין באהל אלא בנגיעה וכו' עכ"ל. זהו סברת ר"ש בפ' הבע"י דף ס"א ע"א אבל רבנן פליגי עליה וס"ל אפילו באהל מטמאין כמ"ש התוס' ואיכא למידק דריש פ"ב דאהלות משנה א' חשיב אלו מטמאין באהל וכו' ושם משנה ג' חשיב אלו מטמאין במגע ומשא ולא באהל וכו' ע"ש והשתא ק' אי ס"ל כר"ש ליחשוב מתי עכ"ום בהדי הנך דחשיב מטמאין במגע ולא באהל ואי כרבנן ליחשוב מתי עכו"ם בהדי הנך דחשיב דמטמאין באהל וי"ל לעולם כר"ש ס"ל והא דלא חשיב בהדי הנך דאין מטמאין באהל י"ל לא קחשיב אלא מה שאין מטמאין באהל משום שאין בהם שיעור כגון עצם כשעורה וכן שדרה וגלגלת שחסרו וכו' אבל אי הוה שיעור מטמאין כדקתני רישא אלו מטמאין באהל וכו' משא"כ מתי עכ"ום אין בהם טומאה כלל מיהו תירוץ זה אינו מספיק אלא לדעת הרמב"ם דפסק כר"ש פ"ק מה' טומאת מת דין י"ג ע"ש והילכך שפיר נוקי לסתמא דמתני' כוותיה אבל התוס' בפרק הבע"י ד"ה ממגע וכו' ס"ל הלכתא כרבנן דמטמאו אפי' באהל ע"ש א"כ אטו סתם מתני' כר"ש דלית הלכתא כוותיה ותו קשה אפי' לר"ש נמי אינו מספיק שהרי התם חשיב ארץ העמים ובית הפרס דאינם מטמאין באהל והתם אין בהם נמי טומאת אהל כלל לכן י"ל דבפלוגתא לא קמיירי ודו"ק

ואחר ימים ראיתי להתוס' בפ"ק דשבת דף ט"ו ע"ב ד"ה ואאוירא וכו' שכתבו בתוך דבריהם וז"ל א"נ כר"ש דאמר קברי עכ"ום אינם מטמאין באהל דלא החמירו בארץ העמים יותר מקבריהם וכו' עכ"ל הרי דכתבו סתם משנה כר"ש וממילא ניחא נמי כיון דחשיב ארץ העמים ממילא שמעי' לקברי נכרים ודו"ק ועיין לחידושינו לקמן דף נ"ד ע"ב בד"ה ארץ העמים וכו'

ד"ה והאי אבר וכו' הילכך הואיל ואתרבי ליה להוי נזיר מגלח עליו עכ"ל. אע"ג דרובע עצמות ורביעית דם מטמא באהל ואפ"ה אין הנזיר מגלח עליו הכא כיון דבציר ליה שיעורא ואפ"ה אחשביה רחמנא לענין טומאה מסתמא ה"ה דאחשביה נמי גם לענין תגלחת נזיר א"נ י"ל כיון דרובע עצמות ורביעית דם הוא מהלכה כמ"ש התוס' לעיל גבי מתני' ע"ש א"כ משמע דוקא הנהו הוא דאיכא חילוק בין טומאה לתגלחת ולא גבי אבר וכו' מדלא קתני נמי אבר וכו' ודו"ק

ד"ה א"ד וכו' דמפרושי קמפריש עכ"ל. משמע דגרים במשנה עד שיביא קרבנותיו אבל התו' לעיל במשנה דף מ"ט ע"ב ד"ה ומזה וכו' כתבו דלא גרסינן לה דא"כ פשיטא דרבנן היא ור"ל דפשיטא דפרושי קמפרש ויש ליישב לדעת רש"י שהרי קמבעיא ליה אי ר"א היא ומילתא אחריתי באפי נפשה היא ואינה מקושרת עם תיבת עד וכו' ואגב סיפא דקתני וקרבן אין לה קתני רישא ומביא קרבנותיו וק"ל

תוס' ד"ה או בקבר וכו' ודוחק לו' דלא כ רבינא וכו' עכ"ל לפרש"י דפי' דלפני הדיבור דקאמר ר"ל קברי נכרים וקרי להו לפני הדיבור משום דלאחר הדיבור הוא כמו קודם הדיבור לא שייך האי ודוחק לו' וכו' דאדרבא כ"ש שיגדל הקושי דהתם קאמר דנכרים אפי' במגע לא מטמאו וע"כ דמיעט קרא אהל וה"ה מגע והכא קא' דבמגע מטמאין וכרבינא נמי לא אתי דא"כ אמאי אצטריך הכא קרא למגע ת"ל מהך קרא גופיה כדקא' התם נהי דמאהל מעטינהו ממגע מי מעטינהו וכו' משמע מהך קרא אמעט מגע וכמו שהקשו התוס' וכן נמי ק' להיפך ל"ל קרא התם למעט אהל ת"ל דהכא משמע דלא אתרבו אלא למגע כדקא' ואלו גבי נגיעה וכו' ונ"ל דלפרש"י ר"ל הכא לא אתי לא כרבינא ולא כסתמא דתלמודא התם אלא ס"ל לר"ל דלר"ש מתרי קראי דהכא והתם שמעינן מיעוט אהל ורבוי מגע דאי מקרא דהתם הו"א אמעט אהל וה"ה מגע וכסברת סתמא דתלמודא התם וכן משמע לישנא דרש"י הכא שכתב וז"ל כלומר שהנכרים מטמאין במגע אעפ"י שאין מטמאין באהל וכו' עכ"ל משמע דאעפ"י שאין מטמאין באהל ואיכא למימר דה"ה נמי מגע קמ"ל קרא דבמגע מטמאין ואי מקרא דהכא הוה אמינא אתרבי מגע וה"ה אהל ותלמודא הכא דנקט ואלו גבי נגיעה וכו' דמשמע דוקא נגיעה נקט הכי לפי האמת דאיכא תרי קראי אבל התוס' אינם מפרשים כפירש"י אלא ס"ל קודם הדיבור קודם מתן תורה וס"ל נמי דקודם הדיבור עדיף ואיכא למימר דנכרי' מטמאין קודם הדיבור טפי מלאחר הדיבור שלאחר הדיבור הוא דגריעי כיון דלא ניתנה תורה להם אלא לישראל והוק' להו דלרבנן אמאי אצטריך או בקבר כיון דאפי' לאחר הדבור מטמאין אפי' באהל כ"ש לפני הדיבור דמטמאין אפי' באהל והיכי קאמר הכא דוקא לנגיעה ולא לאהל ולר"ש נמי לא אצטריך כיון דלאחר הדבור מטמא במגע כ"ש קודם הדיבור ולשון אמאי אצטריך דנקטו גבי רבנן לאו דוקא אלא אגב ר"ש נקטו לה וה"ה דהו"מ להקשו' אליבא דרבינא ל"ל קרא התם למעט מאהל ת"ל מקרא דהכא דוקא מגע ולא אהל וכתבו ודוחק לומר דלא כרבינא וכו' ר"ל דס"ל לר"ל כסתמא דתלמודא התם דאמעט נמי ממגע לר"ש מיהו היינו לאחר הדבור אבל קודם הדיבור דעדיף אתרבי הכא למגע ואין להק' כיון דהכא אפי' לפני הדיבור לא אתרבי לאהל ל"ל קרא התם לר"ש למעט אהל אחר הדיבור די"ל דעיקר קרא התם אצטריך בשביל מגע כיון דס"ל לתלמודא התם נקט קרא אהל וה"ה מגע

מיהו ק"ק לפירש"י דע"כ משמע דהכא במגע דוקא ולא באהל מהכתיב תרי קראי כי יגע חד באהל וחד במגע וא"כ ל"ל וקרא התם למעט אהל וצ"ע

ודע דלפי דברי התוס' שכתבו ודוחק לומר דלא כרבינא וכו' אשכחנא פתרי לסברת ס' יראים שהביא ה' מש"ל ז"ל פ"ו מה' אבל דין א' ד"ה וראיתי למרן וכו' דס"ל דלר"ש כיון דאין מטמאין באהל אף במגע ומשא לא מטמאו וכתבו עליו הגהות מיימוניות דבפרק הבע"י משמע כסברת רבינו דמטמא במגע דגרסינן נהי מאהל מעטינהו קרא ממגע ומשא לא אמעטינהו וכתב עליהם ה' מש"ל ז"ל וז"ל ואני תמיה על ההגהות וכו' וכי היעלה על הדעת דבעל ס' יראים