באר משה (כריף) רנז

מגעו מגלח אפילו בדאקמח ממילא דרישא לא מיירי אלא לענין אהל אבל במגע מטמא בין בדאקמח בין דלא אקמח כמו סיפא ודו"ק

בא"ד ומשני כגון דאקמח וכו' עכ"ל. ולפ"ז אפי' אקמח מטמא רובע במגע אבל לפירש"י היכא דאקמח אינו מטמא במגע אבל חצי קב אפילו לפי' התוס' מטמא במגע אפי' אקמח דהא מכ"ש מרובע והרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין ו' משמע דס"ל דרובע מטמא במגע כמ"ש התי"ט במשנתנו ד"ה ורובע וכו' ופסק נמי שם כר' יוחנן ולא ביאר דאפילו אקמח מטמא במגע כמ"ש התוס' משמע דס"ל כפי' רש"י דבאקמח לא מטמא. מיהו קשה דגבי חצי קב עצמות ע"כ מטמא במגע ומשא ואהל אפי' בדאקמח אפי' לפי' התוס' ולא ביאר הרמב"ם דין זה שם בדין ב' וצ"ע

ד"ה ור' יוחנן וכו' מכלל דמטמא במגעו וכו' עכ"ל. ק"ק השתא נמי לחשביה בהדי רובע עצמות דמגלח על מגעו ומשאו ולא על אהילו וצ"ע. ועיין מ"ש בדברי רש"י ז"ל ד"ה ר"ל אמר וכו'

בא"ד ור' יוחנן אמר לך הא קתני ברישא על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי ש"מ אבל אין עליהם בשר כראוי אינו מגלח מ"מ אפי' על מגעו ועל משאו ולא אצטריך תו למתנייה בסיפא דכל היכא דנשמע מכללא דרישא לא קתני בסיפא והא ברישא תנא וכו' כצ"ל

ד"ה האי אבר וכו' דבמאהיל מיירי וכדאמרי' נמי פ"ק דשבת וכו' ר"ל אפי' אין עליהם עכ"ל. לא ידענא לאיזה ענין הביאו הך דפ"ק דשבת גם מ"ש ד"ל אפי' אין עליהם אין לדברים אלו מובן והר' אורח מישור ז"ל כתב וז"ל ר"ל לא הכלים על המת ולא המת על הכלים עכ"ל. גם דבריו אינם מבוררים ונראה להגיה בדבריהם וכצ"ל ואמרינן נמי פ"ק דשבת וכו' המאהילים על המת ה"ה אפי' המת עליהם עכ"ל ור"ל דהכא דנקט מאהיל על פני המת וכן נמי פ"ק דשבת נקט ג"כ האי לישנא כלים המאהילים על המת לאו דוקא עד שיהא מאהיל על הטומאה אלא ה"ה נמי כשהטומאה מאהלת עליהם וכן פסק הרמב"ם פ"ק מה' טומאת מת דין י' ועיין להתי"ט ריש פ"ג דאהלות משנה א' ד"ה מאהיל וכו' שהקשה כה"ג על מתניתין דהתם דקתני מאהיל על חצי שני וז"ל יש לתמוה אמאי לא תנן נמי ההפך או שני חצאי זתים מאהילים עליו דהא באהל כך הוא מטמא כשהטומאה מאהלת עליו כמו שהוא מאהיל על הטומאה דמאי שנא וכו' את"ד ע"ש וא"כ לא נפלאת היא ליחס דזה נמי כוונת התוס' אלא התי"ט הניח בתימא משום דהתם ברישא תני נמי דבר והופכו ע"ש וזה נמי מאי דאמרינן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ר"ל בוקעת ועולה למאהיל עליה בוקעת ויורדת למאהיל תחתיה וכ"כ ה' המאירי אלא דמ"מ איכא למידק על התוס' שהביאו הך פ"ק דשבת וטפי הו"ל לאתויי הך מתני' דפ"ג דאהלות שהקשה התי"ט עלה ודו"ק

בא"ד בחלל זה אבר מן החי וכו' דהכי משמע אבר שנפל מגוף החי ונחתך עכ"ל. הא דכתבו מגוף החי אינו מכח ומשמעות של חלל דדילמא נפל מגוף המת כדקא' זה אבר הנחלל מן המת וכו' אלא דעיקר המשמעות היינו אבר שנפל ונחתך אבל הא דכתבו מן החי משום דקושטא הוא דמיירי באבר מן החי דבאבר מן המת מהו במת נפקא כדמסיק וק"ל

ד"ה חרב הרי הוא כחלל וכו' והכא אמרינן זכו' אפי' שלא כנגד המת וכו' עכ"ל. היינו מכח הספרי שהביאו בסמוך וק"ל

בא"ד דיש חילוק בין טומאה רצוצה לבינו שהקבר וכו' כצ"ל

דף נ"ד ע"א גמ' תניא ועל הנוגע וכו' כצ"ל בין בגמ' בין ברש"י בין בתוס' דהא קרא לא כתיב וכל אלה ועל ושו"ר שכן הגיה התי"ט פ"ב דאהלות משנה ג' ד"ה עצם וכו' ע"ש

שם גמ' תנהו ענין למשא וכו'. ק"ק לר"ל עצם כשעורה דמטמא במשא מנ"ל ואפשר דס"ל הל"מ היא ובזה אפשר ליישב דברי הראב"ד בפ"ג מה' טומאת מת דין ג' שכתב וז"ל עצם כשעורה במגע דמטמא מקרא ובמשא דמטמא הלכתא היא וכו' עכ"ל ע"ש ולכאורה יש לתמוה עליו שהרי משא נמי מקרא כדקא' הכא אם אינו ענין וכו' תנהו ענין למשא והשתא י"ל דהראב"ד נקיט לה אליבא דר"ל אע"ג דקי"ל כר' יוחנן כיון דלא נ"מ לדינא ודו"ק נ"ל

אמנם ראיתי במקובצת שכתב וז"ל צ"ע לר"ל מנ"ל דעצם כשעורה מטמא במשא הרא"ש בפי' וה' עזריאל כתב ור"ל נפקא ליה מקרא אחרינא עכ"ל ע"ש אבל הראב"ד ס"ל דמהלכה נפקא ליה לר"ל ונקיט לה אליביה מיהו לר' יוחנן ודאי מגע ומשא מקר' אמנם ראיתי לרש"י בפרק העור והרוטב דף קכ"ו ע"ב ד"ה עצם וכו' שכתב דעצם כשעורה הל"מ דמגע ומשא אית ליה ולא אהל כדאמרי' בנזיר עצם כשעורה הלכה עכ"ל והיינו הא דאמרינן לקמן סוף פרקין דף נ"ז ריש ע"א עצם כשעורה הלכה והתוס' בפרק העור והרוטב הקשו עליו משמעתין הכא דמקראי ילפי לה ולא הוי הלכה אלא מה שהנזיר מגלח עליו אע"ג דלא מטמא באהל עכ"ל ע"ש

וק"ק לדבריהם ל"ל קראי לטומאת מגע ומשא ת"ל מהלכתא דקתני מגלח על מגעו ומשאו מכלל דמטמאו וכה"ג פריך תלמודא לעיל פ"ד דף כ"ה ע"ב ל"ל קרא הא הלכתא גמירי לה וכן בפרק כיצד צולין דף פ"ב ע"ב פריך נמי השתא דאמרת גמרא גמירי לה באש ישרף ל"ל ע"ש ולעיקר קושייתם י"ל דס"ל לרש"י דקראי דדריש הכא אסמכתא נינהו והכריחו מכח מה שהקשינו דל"ל קראי תפוק ליה מהלכתא ולכך הוכרח לו' דמאי דקא' תלמודא לקמן סוף פרקין עצם כשעורה הלכה היינו בין טומאה בין גילוח אבל קראי דדריש הכא אסמכתא בעלמא וכה"ג כתבו לעיל גבי דרשת בעצם זה רובע וז"ל והלכה למשה מסיני דבעינן רובע וקרא אסמכתא בעלמא עכ"ל כנ"ל

ודע דלעיל דף מ"ח ע"א גבי דקא' ומה כ"ג וכו' כתבנו שם דהיכא דאיכא אסמכתא להלכה למשה מסיני שפיר מצינן למילף מינה מק"ו ולא אמרי' אין למדין מהלכה ע"ש והשתא לפי מאי דכתיבנא א"כ רש"י מכחיש בזה דהא איכא קראי אסמכתא להלכה גבי עצם כשעורה ואפ"ה אמרי' עצם כשעורה הלכה ואין למידין מהלכה ומיהו איכא למדחי כיון דאסמכתא לענין טומאה לבד ולא לענין גילוח הילכך לא ילפינן גילוח מהלכה מיהו עיין לקמן בחידושינו דף נ"ז ריש ע"א ודו"ק

שם גמ' ת"ש מדקתני סיפא וכו' ומני רבנן וכו'