באר משה (כריף) רנו

שהרי השתא נמי דמגלח על מגעו ומשאו אבל לא על אהילו תקשי נמי אמאי לא קתני ליה סיפא בהדי רובע עצמות דאינו מגלח על אהילו ומגלח על מגעו ומשאו וכבר הקשתי קושיא זו על התוס' ד"ה ר' יוחנן וכו'. וראיתי לה' המאירי שהרגיש בקושיא זו וז"ל ויש לשאול ולר"ל נמי הו"ל למתני' לומר ואין נזיר מגלח על אהילו כדקתני באהילו של רובע עצמות אלא שברובע עצמות הוצרך ללמדה שתטמא במגע אף עפ"י שאין בה עצם כשעורה אי נמי רובע עצמות ורביעית דם דבעלמא מטמא באהל הוצרך ללמוד כאן שאין הנזיר מגלח אבל אבר שאין בו בשר כראוי לא הו"ל למתנייה שלא יגלח על אהילו דפשיטא הוא שהרי אף בדעלמא אינו מטמא אלא במגע עכ"ל נראה דכוונתו שני תירוצים הם וכונת תירוץ הא' הוא כיון דחידוש סיפא דמתני' הוא דמטמא במגע אף שאין בו עצם כשעורה כדאוקי לה תלמודא בדאקמח לפי' התוס' א"כ גבי רובע הוא דאיכא הך חידושא דמטמא במגע אעפ"י שאין בו עצם כשעורה אבל גבי אבר ס"ל לר"ל מילתא דפשיטא היא כיון שהוא אבר שלם ואעפ"י שאין בו עצם כשעורה וק"ק שהרי תלמודא לא הוצרך לאוקי סיפא דמתני' הכי אלא לר' יוחנן אבל לר"ל אתיא מתני' כפשטה דהחידוש שאין מטמאין באהל וא"כ ליתני נמי אבר ואפשר דכוונתו ר"ל דמכח קושיא זו נימא דגם ר"ל נמי מוקי לה כר' יוחנן דחידוש סיפא לגבי מגע. גם מה שתירץ עוד דגבי אבר מילתא דפשיטא היא כיון דבעלמא אינו מטמא באהל וכו' ק"ק דאינו מספיק אכתי ליתני בהדי עצם כשעורה דקתני מתני' דאינו מטמא נמי בעלמא באהל וקתני וצ"ע

ד"ה אי לא הדר וכו' וכגון דלא אקמח וכו' עכ"ל דאי אקמח אפי' על מגעו אינו מטמא כדמשני לעיל אלא דאקמח וכו' וכפרש"י לעיל מיהו צ"ע דבדלא אקמח הדרא קושיית תלמודא לעיל לדוכתה דפריך ת"ל משום עצם כשעורה והיכי קאמר דאצטריך סיפא משום דה"א על מגעו ומשאו לא ותו קשה מאי פריך כלל כיון דסיפא ע"כ מיירי בדלא אקמח מדמטמא במגע ורישא איירי בדאקמח מדלא מטמא אפי' במגע א"כ אי מריש' הוה אמינא בדאקמח הוא דאמעיט רובע אבל בדלא אקמח אפילו על אהילו מגלח ודוקא עצם כש כשעורה הוא דקתני דאינו מגלח על אהילו אבל רובע עצמות אפי' על אהילו מגלח לכך אצטריך סיפא לאשמעינן דרובע נמי על אהילו אינו מגלח ולזה י"ל דא"כ דעל אהילו נמי מגלח הו"ל למתני' למחשביה בהדי הנך דקתני דמטמא במגע ומשא ואהל אבל קושיא קמייתא קשה והתימא על התוס' ד"ה חצי קב וכו' שלא כתבו הכרח לפירושם מכח קושיא הלזו וצ"ע

ואין להקשות כיון דעל רובע אינו מגלח על אהילו אבל על מגעו מגלח אמאי לא חשיב ליה בהדי עצם כשעורה דקתני מתני' ואמאי פלגינהו בתרי משניות די"ל משום דלא דמו לגמרי דעצם כשעורה באהל אינו מטמא כלל אבל רובע מטמא באהל אלא שאינו מגלח ואין להקשות השתא נמי לא דמי עצם כשעורה לכל הנך דחשיב בהדה דאינהו מטמאו באהל די"ל מ"מ דמי שהרי במאי דמטמא עצם כשעורה הנזיר מגלח אלא דלגבי אהל כך הוא דינו שאינו מטמא וכ נמי הנך במאי דמטמאו הנזיר מגלח משא"כ רובע דמטמא באהל ואפ"ה אין הנזיר מגלח ודו"ק

בא"ד ואידך נמי דקתני כגון הסככות והפרעות וכו' משום דקא מטמא בהם וצריך הזאה ג' וז' וכו' עכ"ל וה"ה דאיכא לשנויי נמי הכי גבי רובע ורביעית דם כיון דקתני מתני' ומזה ג' ושביעי ה"א הדיוק קאי נמי עליה וה"א דלא מטמאו אלא דבלא"ה משני שפיר ודו"ק

תוס' ד"ה חצי קב וכו' ולכך דייק פשיטא וכו' על מגעו וכו' ת"ל משום עצם כשעורה וכו' עכ"ל ק"ק דאכתי קשה קושייתם הכא דהיכי קאמר דהוה אמינא דאפילו על מגעו ועל משאו לא להכי אצטריך וכו' שהרי הא לענין אהל איירינן ואמאי אצט' סיפא וי"ל דאיכא למימר דה"מ למפרך הכי אלא בלא"ה עדיפא פריך ת"ל מעצם כשעורה אבל קושיית התוס' היא משום דמאי פריך כלל ודו"ק

ועי"ל דלא ק"מ במאי דאיכא למידק בעיקר קושייתם שהקשו הא לענין אהל איירינן וכו' דמהיכא פשיטא להו דלענין אהל איירינן שהרי כיון דמתני' קתני על מגען ומשאן ואהילן אם כן הדיוק אכולהו קאי וזהו כונת רש"י ד"ה חצי קב וכו' שכתב כל הג' חלוקות על מגען ועל משאן ועל אהילן וכו' ותו דרש"י לעיל ד"ה על אלו דרישא למעוטי עצם כשעורה וכו' כתב וז"ל וצריכא לפרושי דאי לא וכו' ה"א דאפי' על מגעו ועל משאו לא יהא מגלח עכ"ל אלמא דהו"א דהדיוק קאי אכולהו. ותו קשה שהרי לפי דברי התוס' בדבור שאחר זה ע"כ דר' יוחנן דאמר אין עליהם בשר אין הנזיר מגלח היינו אפי' על מגעו ועל משאו שהרי לענין אהל כ"ע אינו מגלח אלמא דהדיוק הוי אכולהו לכן נראה הא דמשמע להו לענין אהל איירינן היינו משום דמסיק בסמוך דאי מרישא הו"א אפילו על מגעו ומשאו להכי אצטריך סיפא וכו' משמע דלבתר דאצטרי' סיפא תו לא קיימא הך הו"א אפי' על מגעו וכו' אלא דאין ה"נ דרישא לענין אהל איירי אבל לא במגע ומשא וכמו סיפא ומשו"ה הוקשה להו דאיך פריך הכא ותיפוק ליה משום עצם כשעורה דמשמע דקושטא הוא דדיוק דרישא אמגע נמי שהרי לפי האמת משמע לבתר דאצטריך סיפא קושטא הוא דדיוק דרישא לענין אהל דוקא ותירצו דתלמודא פריך אהך אותו ה"א עצמו דקאמר בסמוך דאיך ס"ד לומר כן ולמאי אצטריך סיפא פשיטא ת"ל משום עצם כשעורה והשתא ניחא הא דקא' בסמוך הו"א אפי' על מגעו ומשאו וכו' משום דאי לאו סיפא קאמר אבל קושיית התוס' אחר הסיפא ודו"ק

וראיתי במקובצת שכ' וז"ל והא חצי קב עצמות דמשמע רובע לא ואפ"ה קתני לה בסיפא ומשני אי לא תנא רובע עצמות וכו' פי' מתניתין אוקימנא לעיל דאקמח אקמוחי הילכך אי מרישא הו"א דאפי' על מגעו ומשאו אינו מגלח כיון דליכא עצם כשעורה קמ"ל רובע דסיפא דעל אהילו דוקא אינו מגלח הא על מגעו מגלח הר"ר עזריאל עכ"ל. ויש לתמוה דמשמע מדבריו דקמ"ל סיפא דעל מגעו מגלח אפי' ליכא עצם כשעורה והיינו כפירו' התוס' ומתחלת דבריו משמע דס"ל דרישא אוקימנא לעיל בדאקמח וכפרש"י וא"כ ע"כ משמע דרובע דאקמח אינו מטמא אפי' במגע וא"כ נמצא דבריו סתרי אהדדי ונראה דלעולם ס"ל כפי' התוס' וה"פ מתני' אוקימנא לעיל בדאקמח ר"ל סיפא דמתני' והוא כפירוש התוס' ומ"ש אי מרישא הוה אמינא וכו' כיון דליכא עצם כשעורה וכו' פירוש משום דנוקי לרישא בדאקמח כמו סיפא ולכך הו"א אפילו במגע לא ומיהו לבתר דקתני על