באר משה (כריף) רנה

גרסי לאפוקי מר"ע ותו לא וטעות נפל בקביעות דבריהם וכצ"ל ד"ה ה"ג התם לאפוקי מר"ע וה"פ וכו' ור"ל דסיפא דאצטריך לאו משום למעוטי שני מתים אלא אצטריך למעוטי דרביעית דם אפילו על מגעו ומשאו אינו מגלח דאי מרישא הו"א דוקא על אהילו אינו מגלח ובעי חצי לוג אבל על מגעו ומשאו מגלח אף על רביעית כסברת ר"ע כי היכי דדייקינן הכי גבי רובע עצמות קמ"ל סיפא דלא. וא"ת היכי ס"ד דרישא אתיא כר"ע שהרי לר"ע רביעית דם אפילו על אהילו נמי הנזיר מגלח כדמוכח לעיל דף נ"ב ע"ב וכמ"ש רש"י שם ד"ה ואב"א וכו' וז"ל לר"ע רביעית דם מגלח נזיר באהילו וכו' עי"ש. וי"ל משום דר"ע דסוף פרקין משמע לענין מגע ומשא דוקא ולדבריו דר"א קאמר כמ"ש במקובצת לקמן שלהי פרקין ולהכי קא' לאפוקי ר"ע ר"ל ר"ע דאמר לדבריו דר"א

מיהו קשה דע"כ דר' יוחנן דדייק גבי אבר אפילו במגע לא ולא דייק דוקא על אהילו דומיא דרובע עצמות כסברת ר"ל היינו משום דס"ל מדקתני סיפא בהדיא גבי רובע דוקא לענין אהל משמע אבל גבי אבר הדיוק הוי אכולהו בין מגע בין אהל וכן נמי מדקתני מתני' בהדיא גבי עצם כשעורה דדיוקא דעל אלו דוקא לענין אהל שמעינן נמי דדיוקא דאבר הוי אכולהו דאל"כ לחשביה בהדי עצם כשעורה או בהדי רובע עצמות דסיפא וא"כ ה"נ גבי רביעית דם נמי נימא דהדיוק הוי אכולהו דומיא דאבר ואכתי למאי אצטריך סיפא וי"ל כיון דר"ע דקאמר דרביעית דם מגלח על מגעו ומשאו מעצם כשעורה ילפינן מק"ו כדתנן לקמן סוף פרקין ה"א דבכלל עצם כשעורה דקתני רישא דמגלח על מגעו ומשאו ולא על אהילו משום הכי אצטריך סיפא ועיין במקובצת ודו"ק

ודע שראיתי להראב"ד בהשגות פ"ג מה' טומאת מת דין ג' דס"ל דרביעית דם מגלח על אהילו ולא על מגעו ומשאו ע"ש ולפ"ז ע"כ דאינו מפרש כפי' התוס' דהכא לאפוקי מר"ע דמגלח על מגעו ועל משאו דהא מרישא שמעינן דע"כ חצי לוג למעוטי מגעו ומשאו כיון דעל אהילו מגלח וצ"ל דס"ל כפירש"י ומה שיש לתמוה על סברת הראב"ד הלזו כבר כתבתי לעיל בגמרא גבי ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח וכו' ודו"ק

שם גמ' זה המאהיל על פני המת וכו' ואע"ג דכתיב אשר יגע וכו' אהל נמי קרי נגיעה כדאיתא בפרק העור והרוטב דף קכ"ה ע"ב ע"ש מיהו איכא למ"ד דמפיק מהאי קרא גולל ודופק ולדידיה א"ש טפי דכתיב אשר יגע משום דגולל ודופק מטמא נמי בנגיעה ולכך אפקוה בלשון נגיעה משום גולל ודופק כמ"ש התוס' בפרק הנז' דף קכ"ו ע"ב ד"ה גולל וכו' ע"ש ועי"ל אם אינו ענין לנגיעה תנהו לענין אהל וכה"ג קאמר בסמוך ודו"ק

ודע שרבינו פ"ב מה' טומאת מת דין ט"ו כתב דגולל ודופק טומאתם מד"ס והשיג עליו הראב"ד ז"ל וכתב הכ"מ דמשמע ליה לרבינו דקרא אסמכתא וראיתי לה' ברכת הזבח ז"ל בסוף חידושיו למנחות בלשונות להרמב"ם דף קנ"א ע"א שכתב עליו דליתא דא"כ קרא למאי אתא ע"ש באורך ועיין להרא"ם פ' חקת ד"ה על פני השדה שכתב ג"כ לדעת הרמב"ן דקרא אסמכתא ולעיקר קושייתו אחר המחילה לק"מ דאצטריך קרא לדרשא דהכא זה המאהיל על פני המת ופסקה רבינו פ"ק מה' טומאת מת דין יו"ד שכתב ובין שהאהיל האדם וכו' על המת וכו' ועיין עוד לס' תועפות רא"ם למהר"א גאטיניו ז"ל ע"ש:

רש"י ד"ה ר"ל אמר וכו' שהנזיר מגלח על אהילו עכ"ל ק"ק דא"כ למאי הילכתא קתני מתני' יש עליהם בשר כראוי וכן נמי בברייתא דמייתי בסמוך קתני נמי ויש בו להעלות ארוכה וע"כ למעוטי אהל וכמ"ש התוס' וכן משמע נמי מתלמודא לקמן דקאמר ואלו גבי נגיעה וכו' משמע דוקא נגיעה ולא אהל ורש"י עצמו כתב בסמוך ד"ה ואפ"ה רבייה למגע וכו' עכ"ל והיותר ק"ל דהפך משנה ערוכה היא פ"ב דאהלות משנה ג' דקתני ואלו מטמאין במגע ואין מטמאין באהל וחשיב אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהם בשר כראוי וכו' ע"ש אלמא דאינו מטמא באהל ואפשר ליישב בדוחק דרש"י דכתב הכי היינו היכא שיש בו עצם כשעורה אבל הא דמשמע לקמן אינו מטמא באהל משום דמיירי בשאין בו עצם כשעורה וכן נמי מתני' דאהלות דקתני אינו מטמא באהל איירי כשאין בו עצם כשעורה משום דס"ל לרש"י כיון דלפי האמת ר"ל מיירי כשאין בו עצם כשעורה ואפילו הכי מטמא במגע ומשא א"כ מסתמא היכא שיש בו עצם כשעורה עול דרגא דאפי' על אהילו נמי מטמא כיון דאית ביה תרתי אבר שלם ואית ביה עצם כשעורה ודוקא עצם כשעורה לחוד בלא אבר הוא דקתני מתני' דאינו מטמא באהל מיהו לר' יוחנן ע"כ דאף שיש בו עצם כשעורה אינו מטמא באהל כיון דבאין בו כשעורה אינו מטמא אפי' במגע א"כ כשיש בו כשעורה עול דרגא נמי דבמגע הוא דמטמא ועוד כיון דלר' יוחנן אין בו עצם כשעורה אפי' במגע אינו מטמא א"כ ע"כ הך מתני' דאהלות דקתני אלו מטמאין במגע כשיש בו עצם כשעורה ואפ"ה קתני אינו מטמא באהל מיהו לפי מה שצדד המקשה דפליגי כשיש בו עצם כשעורה ע"כ דלר"ל אפילו אית ביה עצם כשעורה אינו מטמא באהל שהרי ע"כ לדעת המקשה נמי הך מתני' דאהלות דקתני אינו מטמא באהל איירי כשיש בו עצם כשעורה דאי אין בו עצם כשעורה היכי קתני מטמא במגע שהרי ע"כ לפי דעת המקשה אין בו עצם כשעורה אינו מטמא במגע דהכי פריך אי לית ביה עצם כש כשעורה מ"ט דר"ל דאמר מטמא במגע ומשא וא"כ ע"כ מתני' דאהלות דקתני מטמא במגע איירי כשיש בו עצם כשעורה והשתא ניחא נמי לר"ל הא דקתני מתני' שיש עליהם בשר כראוי דמיירי כשאין בו עצם כשעורה ולכך קתני בשר כראוי למעוטי אין בו בשר כראוי מטומאת אהל דר"ל נמי מודה כיון שאין בו עצם כשעורה ולר' יוחנן אפי' במגע ומשא ומיהו כמה מהדוחק יש בזה לעשות פלוגתא בין לפי האמת לדעת המקשה ומי הכריחו לרש"י לזה כלל ותו קשה דאי לפי האמת לר"ל אבר שאין עליו בשר מגלח אפי' על אהילו היכא שיש בו עצם כשעורה אמאי לא חשיב ברישא דמתני' בהדי הנך שהנזיר מגלח עליהם וכן נמי מתני' דאהלות אמאי לא חשיב ליה בהדי הנך דקחשיב שמטמאין באהל לכן נראה דיש למחוק מרש"י תיבת אהילו וכצ"ל שהנזיר מגלח עליו ולעולם דס"ל לרש"י כדברי התוס' ודו"ק

מיהו ק"ל דא"כ איך מכריח ר"ל מגלח מדלא קתני בסיפא וכתבו התוס' וז"ל מדלא קתני בהרי סככות ופרעות דאבר שאין עליו בשר כראוי אף במגעו ומשאו לא יגלח מכלל דמטמא במגעו ומשאו עכ"ל