באר משה (כריף) רנד

הרמב"ם לחוד ולשון תלמוד לחוד ועיין לחידושנו לעיל דף ל"ו ע"א ד"ה אמר רבא וכו' ע"ש

ודע שהגידו לי שהרב חזון נחום ז"ל סוף ספרו לס' טהרות דף רנ"ה ע"ב כתב דאינה דין תורה דכתב רבינו אינו ר"ל אלא דרבנן אלא הכונה הל"מ את"ד. ואחר המחילה זה אינו דהרמב"ם פ"ק מה' טומאת מת דין י' כתב בהדיא דדבר שהוא הלכה נקרא דין תורה כמ"ש שם הכ"מ ע"ש. ותו יש מי שהקשה לי עליו דאכתי אינו מספיק שהרי כללא כייל רבינו פ"ה מה' נזירות דין ט"ו נטמא טומאת ז' וכו' וארץ העמים ובית הפרס הם מטמאי' טומאת שבעה כדמוכח מדברי רבינו פ"ז מה' נזירות דין ז' ובסוף פ"ב מה' טומאת מת דין י"ו כתב דמדברי סופרים הם ע"ש וא"כ איך כתב דלוקה ועיין לחידושינו לקמן שלהי פרקין דף נ"ז ע"א מה שיש עוד לתמוה עליו ע"ש ועיין עוד לחידושינו ריש פ"ק דמכלתין דף ד' ע"ב בגמ' דקא' מני מתני' וכו' שהקשינו כה"ג על דברי מהרימ"ט ע"ש בסוף הלשון ודו"ק

ודע עוד יש מי שהראני דברי הב"י ז"ל י"ד סי' שע"א ס"ג שכתב על דברי ספר יראים וז"ל וכתב עוד שם כהן שעמד בבית הקברות או באהל המת בשגגה ואחר שידע התרו בו וקפץ ויצא פטור ואם שהה כדי השתחויה לוקה עכ"ל. ונ"ל דהאי לוקה לאו מדאורייתא הוא דהא לאו שאין בו מעשה הוא ע"ש. הרי דכתב בפשיטות דלוקה דס' יראים לאו דאורייתא ואולי דאעפ"י כן לשון ס' יראים לחוד ולשון הרמב"ם לחוד דהרמב"ם דייק טפי בלישניה אלא שאין זה נוח לי שהרי הרמב"ם פ"ה מה' נזירות דין י"ט כתב גם כן כדברי ס' יראים ממש וא"כ תפול עליו קושיית הב"י דאיך כתב דלוקה שהרי לאו שאין בו מעשה הוא ומ"מ יש לתמוה על הב"י שלא הזכיר לדברי רבינו שכתב ג"כ כדברי ס' יראים. ושו"ר להלח"מ ז"ל פ"ג מה' אבל דין ד' שכתב משם הב"י עצמו ח"מ סי' שפ"ה שכתב על דברי רבינו גופיה שהוא כדברי ס' יראים וז"ל ונ"ל דהאי לוקה לאו מדאורייתא דהא לאו שאין בו מעשה הוא עכ"ל. ומיהו מלשון הרמב"ם פ"ו מה' נזירות דין ט' שכתב וז"ל אינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות וכו' משמע דככל מקום שאומר רבינו לוקה הוי מדאורייתא ועיין לה' זרע אברהם חלק י"ד סי' י"ז דף ע' ע"א

ואגב אכתוב דלכאורה דדברי רבינו דכ"ו מהלכות נזירות דין ט' הם סותרים דבריו פ"ה מה' נזירות דין י"ח וכבר כתבתי בזה בחידושינו לעיל דף י"ו ע"ב ע"ש באורך

שם גמ' ור' יוחנן אמר כל היכא דמשמע מכללא לא קתני בסיפא וכו'. ק"ק דבפ"ב דאהלות משנה א' קתני אלו שמטמאין באהל וקחשיב אבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהם בשר כראוי ושם משנה ג' קתני אלו שמטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל וחשיב נמי אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהם בשר כראוי ע"ש ותקשי לר' יוחנן ל"ל סיפא שהרי שמעי' לה מכללא דרישא ושו"ר להמקובצת שהרגיש בזה ותירץ משם הר"ם דאצטריך סיפא דאפי' יש בו עצם כשעורה ויש בו נמי בשר אלא שאיני כראוי אינו מטמא באהל דאי מרישא ה"א היינו כי ליכא עצם כשעורה לא מטמא באהל אבל אם יש בו עצם כשעורה מטמא באהל כיון שיש עליו בשר אעפ"י שאינו כראוי קמ"ל סיפא דאפי' יש בו עצם כשעורה אינו מטמא באהל דע"כ סיפא מיירי בשיש בו עצם כשעורה דאל"כ לא היה מטמא במגע לר' יוחנן ע"כ ת"ד ע"ש וק"ל דאכתי לא אצטריך סיפא דע"כ מרישא שמעינן דאף כשיש בו עצם כשעורה ואין בו בשר כראוי אינו מטמא באהל דאי מטמא באהל אמאי לא קתני ליה רישא בהדי הנך דחשיב דמטמאין באהל וכה"ג כתבו התוס' לעיל גבי מתני' לעיל דף מ"ט ע"ב ד"ה ועל חצי קב וכו' וחצי קב משאר עצמות אינו מטמא באהל קתני לה פ"ק דאהלות בהדי הנך דמטמא באהל עכ"ל ע"ש

ולעיקר הקושיא אפשר לו' דודאי דר' יוחנן דקא' כל היכא דמשמע מכללא לא קתני לה סיפא לא קאמר הכי אלא דוקא הכא גבי משנתנו דנזיר שהרי בכוליה דוכתא בהש"ס מצינו שדרך התנא לומר דבר והופכו א"ו דוקא הכא הוא דקא' והיינו טעמא משום דגבי שדרה וגלגלת לא קתני סיפא אבל גלגלת ושדרה שחסרו אין הנזיר מגלח כי היכי דקתני הכי בהנך משניות דאהלות משמע דהכא לא ניחא ליה לתנא לו' דבר והופכו אלא כיון דמשמע מכללא לא קתני סיפא ודו"ק נ"ל ועיין מה שכתבתי לעיל ע"א ברש"י ד"ה על אלו וכו' ודו"ק

שם גמ' לאפוקי מר"ע דאמר וכו' מטמא באהל וכו'. ר"ל דסיפא לא אצטריך לתגלחת נזיר דאינו מגלח דזה שמעינן לה מרישא אלא אצטריך לטומאה לאשמעינן דממת א' הוא דמזה עליו בשלישי ושביעי דמסתמא רביעית דקתני היינו ממת א' וכן נראה מפי' רש"י אבל התוס' כתבו בזה וז"ל לאפוקי מר"ע דאמר בשלהי פרקין דעל רביעית דם על מג מגעו ועל משאו מגלח עכ"ל משמע דסיפ' אצטריכא לתגלחת נזיר דאינו מגלח ברביעית הבאה משני מתים וקשה דאיך יתכן דסיפא מיירי בשני מתים דא"כ משמע אבל ממת אחר מגלח וזה אינו דלרבנן אפילו רביעית הבאה ממת א' אינו מגלח אלא בעינן חצי לוג כדקתני ועל חצי לוג וכו' ותו אי סיפא אצטריך לרביעית משני מתים דאין הנזיר מגלח הא נמי מרישא שמעינן לה דוקא חצי לוג אבל רביעית אין הנזיר מגלח ולכל הפחות ברביעית של שני מתים ואדרבא ע"כ מוכח דאפי ממת אחד שהרי חצי לוג דקתני היינו ממת א' אבל שני מתים אפי' חצי לוג אינו מגלח כמ"ש התוספות לעיל דף נ"ב ע"א ד"ה שבא משני מתים וכו' וז"ל ובדין הוא מ"ל למנקט לרבנן על חצי לוג דם הבא משני מתים דאינו מגלח וכו' ע"ש וכן פסק הרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין ב' ועל חצי לוג הבא ממת א' ע"ש ואם כן מדיוקא שמעינן אבל רביעית אפי' ממת א' אינו מגלח ותו איך הביאו ראיה דר"ע מגלח על רביעית הבא מב' מתים משלהי פרקין דף נ"ז ע"ב שהרי הך מתני' ע"כ איירי במת אחד כדמוכח מדברי התוס' לעיל דף נ"ב ע"א שכתבו וז"ל דאלו ממת א' לר"ע מגלח בדתנן במתני' לר"ע וכו' עכ"ל וע"כ דהיינו הך מתני' דשלהי פרקין ומשום דסתמא משמע רביעית דם ממת אחר כמ"ש בחידושנו לעיל והו"ל להביא ראיה מהך מתני' דלעיל גבי פלוגתא דר"ע מטמא וחכמים מטהרין דקתני ועל רביעית דם הבא משני מתים ר"ע מטמא וע"כ לענין תגלחת נזיר נמי איירי כמ"ש התוס' שם בד"ה ת"ש ממניינא וכו' ע"ש ונראה דתוס' הכא לא גרסי בגמרא דאמר ר"ע רביעית דם הבאה משני מתים וכו' אלא