באר משה (כריף) רנג

ע"ב גמ' ה"ד וכו' ת"ל משום עצם כשעורה וכו' איכא למידק אמאי לא פריך הכי אשדרה וגלגלת דלעיל מינה דמשמע שדרה כולה אבל פחות משדרה לא ת"ל משום עצם כשעורה ואי איכא לשנויי נמי דאקמח אקמוחי א"כ היכי פשיט לעיל תלמודא דף נ"ב ע"ב לבעיא דרמי בר חמא דאי ס"ד וכו' ליתני רובע מן השדרה וכו' וכתבו התוס' דף קס"ד דליכא שדרה דלית בה רובע עצמות ופשיט ל"ל דתני השדרה והגלגלת דמשמע דוקא שלמין ת"ל דאפילו חסרים כיון שיש בהם רובע וכו' ע"ש. ומאי פשיט כיון דאיירי בדאקמח לכך קתני שדרה שלימה אבל פחות לא אבל ברובע עצמות דאתי משדרה דלא אקמח אכתי נבעי ולפי מ"ש התוס' הכא דמתני' דבסמוך פריך ניחא אלא ק"ק אמאי לא הכריחו מכח קושיא זו ואין לומר משום דאיכא למדחי לפרושי כפירוש רש"י לעיל דפשט משום דלחשוב נמי וכו' דא"כ ע"ז לא דחי מדי תלמודא לעיל לפי גירסתם לעיל ד"ה בתר דש דשמעה וכו' וע"כ דמה"ט הוא דלא ניחא להו כפירש"י לעיל ואין להאריך וי"ל דלעיל עדיפא ומינה דחי דאפילו רובע דאקמח לא תפשוט וכ"ש דנבעי נמי בדלא אקמח וכן נמי ה"ה דאיכא למבעי אפילו ברובע שבא משאר עצמות כיון דחצי קב דקתני איירי בדאקמח ורובע דסיפא נמי בדאקמח לפי דברי התוס' הכא א"כ אימא דוקא משום דאקמח הוא דבעי חצי קב אבל רובע דלא אקמח אימא דנזיר מגלח עליו א"ד לא שנא אלא דלא מבעיא לעיל אלא ברובע הבא מן השדרה משום דאכתי לא ידע הא דמוקי לה הכא בדאקמח ואין ה"נ לבתר דמוקי לה הכא בראקמח נבעי נמי גם ברובע דשאר עצמות שאינן מן השדרה ונשארה בבעיא כמו רובע מן השדרה דנשאר בבעיא ומיהו הרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין ד' לא הביא אלא בעיא דרובע מן השדרה משום דס"ל כפירוש רש"י דלא כפירוש התוס' הכא ועיין מה שאכתוב בתוספות ודו"ק

שם בפסקא על אבר מן המת וכו' איכא למידק דבסדר המשנה קתני על אבר מן המת ואח"כ חצי קב ואמאי תלמודא הקדים לפרש חצי קב ואח"כ אבר מן המת ושמא משום דשקלא וטריא דחצי קב זוטר מילי לכך התחיל בה וכה"ג משני תלמודא ריש פ"ב דבכורות דף י"ג ע"א וריש פ"ק דשבועות דף ג' ע"א ע"ש ודו"ק

שם גמ' ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח דהא קתני ברישא וכו' אבל אין עליהם לא וכו' וכן פסק הרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין ו' ועיין למרן כ"מ ז"ל שכתב לדיוק זה מדנפשיה ולא הזכיר שהוא מדברי ר' יוחנן גם לא הזכיר שרבינו פסק כר' יוחנן ואולי דהמדפיסים השמיטוה מיהו קשה על רבינו שכתב סתם ולא באר דוקא כשאין בו עצם כשעורה אבל יש בו נזיר מגלח כדמסיק תלמודא ה"ד אי אית ביה עצם כשעורה מ"ט דר' יוחנן ומסיק דלית ביה וכו' גם בפ"ג מה' טומאת מת דין ג' כתב סתם אבר שאין עליו בשר בין מן המת בין מן החי יראה לי טומאתן אינה דין התורה שהרי אין הנזיר מגלח וכו' ע"ש ולא באר נמי דמיירי שאין בו עצם כשעורה אבל אית ביה עצם כשעורה נזיר מגלח עליו וטמא מן התורה. וראיתי למרן כ"מ ז"ל שכתב וז"ל ומ"ש אבר שאין עליו בשר כראוי כלו' ואין בו עצם כשעורה דא"כ טמא מ"הת עכ"ל ויש לתמוה עליו מלבד שאין בדבריו כדי שביעה ס"ס הו"ל לרבינו לבאר שאין בו כשעורה אלא שהכריח מעצמו דא"כ טמא מן התורה ואיך לא כתב דבהדיא קאמר תלמודא הכי דאי אית ביה עצם כשעורה מ"ט דר' יוחנן אלמא דבאית ביה עצם כשעורה טמא מן התורה והנזיר מגלח עליו

וכמו כן ק"ל על הראב"ד שם שכתב וז"ל א"א אף בזה טעה דאבר שאין עליו בשר כראוי היינו עצם כשעורה ואינו מטמא באהל ובמגע דמטמא מקרא ובמשא דמטמא הלכתא היא והנזיר מגלח עליו וכו' עכ"ל. כונתו שכתב היינו עצם כשעורה ר"ל כיון שהוא אבר לא משכחת לה שלא יהיה בו עצם כשעורה אלא אית ביה וא"כ הנזיר מגלח על מגעו ומשאו כיון דעצם כשעורה מטמא במגע מקרא ובמשא מהלכתא ודבריו תמוהים דבהדיא מצדד תלמודא הכא האי אבר ה"ד אי לית ביה עצם כשעורה וכו' ומסיק דלית ביה ואיך סובר ה' דלא משכחת שלא יהיה בו עצם כשעורה והתימא על הכ"מ ז"ל שהוצרך לתרץ כגון אבר של נפל קטן והביא ראיה דכה"ג משני תלמודא לעיל דף ן' ע"א גבי מת וכזית מן המת וכו' עי"ש ואמאי הוצרך להביא עצות מרחוק שהרי גבי אבר גופיה קאמר תלמודא בהדיא שאין בו עצם כשעורה וצ"ע.

גם מ"ש הראב"ד דעצם כשעורה דמגע דמטמא מקרא הוא ובמשא דמטמא הלכתא היא איכא למידק עליו מתלמודא לקמן דף נ"ד ע"א דמסיק אם אינו ענין למגע תנהו ענין למשא אלמא דמשא נמי מקרא כמו מגע ולא הלכתא ויש ליישב ושם אפרש ע"ש

עוד כתב הראב"ד וז"ל ורביעית דם באהל מקרא דעל כל נפשות מת לא יבא אבל על מגעו ומשאו אינו מגלח דלא כתיב אלא ביאה ואין דנין מעצם כשעורה שהוא הלכה בנזיר עכ"ל. מבואר מדבריו דס"ל דרבי דרביעית דם מגלח על האהילו ולא על מגעו ומשאו ולפ"ז מתני' דתני חצי לוג דוקא היינו משום מגע ומשא וכן נמי מתני' לקמן דקתני רביעית דם אין הנזיר מגלח היינו דוקא על מגע ומשא וכן נמי הא דאמרינן לעיל ב"ד של אחריהן אמרו רובע עצמות ורביעית דם וכו' אבל לא לנזיר וכו' צ"ל הא בדאיתיה והא בדאיתיה דלגבי רובע לענין אהל ולגבי רביעית דם לענין מגע וק"ק דא"כ הו"ל למתני סיפא דמתני' בהדיא מגע ומשא דרביעית כי היכי דקתני אהל רובע עצמות ותו ק' נהי מעצם כשעורה לא ילפינן שהוא הלכה מ"מ שמעינן מיהא מן ההלכה דמגע ומשא חמור מאהל ולכך עצם כשעורה מטמא במגע ומשא ולא אהל וכן נמי רובע עצמות על מגעו מגלח על אהילו אינו מגלח וא"כ כיון דגלי קרא גבי רביעית דם דמגלח על אהילו ויליף מגע ומשא מכ"ש מאהילו דהשתא לא ילפינן עיקר הדין מעצם שהוא הלכה אלא ילפינן שהמגע חמור וממילא נילף מאהילו דגלי ביה קרא מכ"ש

ודע דלפי דברי הראב"ד ל"ק מה שהקשו התוס' פ"ג דברכות דף י"ט ע"ב ד"ה מדלגין וכו' משם ר"ת דליתא להני כללי וכו' ע"ש ודו"ק. ודע שהרב מש"ל פ"ה מה' נזירות דין ט"ו תמה על רבינו שכתב שם דטומאה שאין הנזיר מגלח עליה לוקה משמע מן התורה והכא בפ"ג מה' טומאת מת דין ג' כתב דאינה דין תורה והם דברי' סותרי' ע"ש ואע"ג דבכמה מקומו' בתלמוד אשכחן לוקה ואינו אלא מדרבנן מ"מ לשון