באר משה (כריף) רנא

גללים עכ"ל. פירוש חוץ מכלי אבנים דאין מביאין טומאה משום אהל ולכך אבן הסוככת דכלי אבנים היא אינה מביאה טומאה ולפי האי לישנא ניחא טפי דלמעוטי דאפי' טומאה ליכא דהוי דומיא דעל אלו דרישא למעוטי עצם כשעורה דאפי' טמויי לא מטמא באהל כדאיתא פ"ג דאהלות משנה ג' וכ"כ התוספות לעיל דף מ"ט ע"ב ד"ה ועל משאו וכו' מיהו לא ידעתי מהיכא קי"ל לרש"י חוץ מכלי גללים וכלי אבנים וכו' דהא בריש פרק י"ו דאהלות תנן כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע והובאה פ"ק דשבת דף י"ז ע"א אבל לא קתני חוץ מכלי גללים וכו' ואדרבא מדברי הרמב"ם פי"ג מה' טומאת מת דין ד' משמע דמביאין הטומאה שכתב וז"ל וריחים של יד שהרי היא בכלל כלי אבנים כל אלו מביאין ואינן חוצצין עכ"ל ומשמע מדברי הכ"מ ז"ל שם דה"ה נמי גבי כלי גללים וכלי אדמה ע"ש ואפי' הראב"ד דהשיג שם על רבינו היינו לענין חציצה אבל מודה דמביאין טומאה וכעת צ"ע לאפס הפנאי

תוס' ד"ה בתר דשמעה וכו' הגיה רש"י בזבחים בפ"ק שהיה כתוב בספרים הקושיא וחסר התירוץ מן הספרים והגיה רש"י התירוץ וכו כצ"ל. ר"ל שהיה כתוב בספרים כמו הכא שכתוב וקושיא דפריך והא רבא הוא דאמר וכו' וחסר התירוץ. של מר עוקבא וק"ל

בא"ד גבי שמעתין דקידוש ידים וכו' עכ"ל. ענין קי קידוש ידים איתא התם פ"ק דף י"ט ע"ב ודף ך' ע"ב ודף כ"א ע"א ולא מצאתי התם הגהת רש"י ואפשר דאיזה גירסא נזדמנה להם וק"ל

בא"ד רבא לא אמר על מתני' אלא על משנה דאהלות וכו' עכ"ל. ר"ל דרבא קאי לתרץ משנה דפ"ב דאהלות משנה ו' דחשיב רובע עצמות משני מתים וחשיב נמי שדרה וגלגלת משני מתים ול"ל למתני שדרה וגלגלת דמשמע ש שלימה שהרי כיון דאפי' אינה שלימה אלא רובע ממנה סגי ואהא משני לא נצרכה אלא לשדרה שאינה שלימה שאין בה רובע והשתא אתפרש מילתא דרבא היכא אתמר דלא כמ"ש בדבור שלפני זה דלא אתפרש וכו' וק"ק דמשמע מדבריהם דהמקשה ס"ד דרבא אמתני' דידן אמרה ולכך משני ליה דרבא לא אמרה על מתני' וכו' ולא ידעתי דאם כן לפ"ז אמאי לא הניח המתרץ סברת המקשה דאמתני' דידן והו"ל לשנויי בפשיטות בתרייתא אמרה מקמי דמשני לעיל לא נצרכה וכו' ולבתר דמשני הכי חזר מהא דבתרייתא והיותר ק"ל מנ"ל להתוס' כלל לו' דהמקשה ס"ד דרבא אמתני' דידן מי גילה להם רז זה אימא דידע נמי דאמתני' דאהלות ופריך שפיר דאלמא דרבא גופיה ס"ל דאיכא שדרה וגלגלת שאין בהם רובע ומשני שפיר בתר דשמעה מר"ע ואפשר משום דלישנא דתלמודא והא רבא הוא דאמר וכו' משמע טפי דאמתניתין דידן דקא פשיט מינה קאי והמתרץ לא רצה להניח לו סברתו דהאמת משני ליה משום דקושטא הוא דלא קאי אמתני' כמו שהוכיחו התוס' לעיל דף ג' ע"א ד"ה רבא וכו' ותו קשה אמאי אמר רבא מלתיה אר"ע ולא אסתם מתני' דלעיל מינה דריש פ"ב התם משנה א' דקתני נמי רובע עצמות וחשיב נמי שדרה וגלגלת וע"ב דצריך לשנויי נמי עלה לא נצרכה אלא לשדרה שאין בו רובע וכן ראיתי במקובצת שהרגיש בקושיא זו ע"ש. ותו קשה היכי משני דרבא הכא אכתי לא שמעה מר"ע שהרי כיון דמתני' היא איך לא שמיע ליה. ואם נאמר אכתי לא שמיע ליה התירוץ דמשני לא נצרכה אלא לשדרה שאין בה רובע וכו' מ"מ ס"ס היכי פריך ואי ס"ד רובע חמיר ליתני וכו' שהרי הנך משניות: דאהלות יוכיחו דחשיב רובע וחשיב נמי שדרה וגלגלת וא"כ אף מתני' נמי דידן איכא למימר דרובע מן השדרה חמיר ואע"ג דחשיב נמי שררה וגלגלת ואפשר דלא שמיע ליה הנך משניות דמשניות דטהרות אינם שגורות בפי הכל מפני שאין בהם גמ' וזכורני שכ"כ התוספות בכמה דוכתי וצ"ע

ושוב אחר ימים ראיתי לתוס' במציעא פ' המקבל דף קי"ד ע"ב ד"ה וכו' שאדרבא כתבו להפך המשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם כדמשמע בכמה דוכתי ע"ש וכ"כ עוד בפרק כל הבשר דף ק"י ע"ב ד"ה דתנן וכו' ע"ש ועיין להתוס' בפ"ק דמנחות דף ט' ע"א ד"ה חסר וכו' וכעת צריך חיפוש ועיין לחידושנו לקמן פ"ט דף ס"ג ע"א ברש"י ד"ה מהו וכו' ע"ש

ד"ה ת"ש וכו' מכלל דלרבנן שיעורא דבית הלל כמו וכו' עכ"ל. תיבת בה אין לה מובן ונראה להגיה שיעורא רבא בעו וכו':

בא"ד הו"ל לפרושי חומרייהו וכו' הוצרכו לפרש כן עיין מה שכתבתי לעיל דף נ"ב ע"ב בתוס' ד"ה ולפשוט וכו'

ד"ה בית דין וכו' והא אין הכרעה ג' וכו' מכלל דהכי הלכתא ומשום דה"ל מכריע וכו' עכ"ל. נראה מדבריהם דפירכת תלמודא היא דמקשה הלכתא אהלכתא דקי"ל כהנך סתמי משניות וקי"ל אין הכרעה ג' הכרעה ומשני מפי חגי וזכריה אמרו ולכך הלכתא כוותייהו וק"ק בלא"ה הלכתא כוותייהו כיון דהתם מתני' כוותייהו וכה"ג הקשו התוס' פ"ק דפסחים דף י"ג ע"א ד"ה רבן גמליאל וכו' גבי דקאמר התם רבן גמליאל לאו מכריע ופירש"י דהכרעה ג' היא והקשו התוס' דלימא הלכה כר"ג דסתם לן תנא כוותיה וכו' ע"ש אלמא אע"ג דאין הכרעה ג' הכרעה מ"מ קי"ל כוותיה משום דסתם משנה כוותיה אבל רש"י כתב וז"ל ומה ראה ר"א לו' כך ב"ד שלאחריהן וכו' עכ"ל משמע דפריך מדאמר ר"א ב"ד של אחריהן וכו' משמע דבעי לפסוק כמותם ומה ראה לפסוק דהא קי"ל אינה הכרעה ולפ"ז ניחא דפריך משום דמשמע מצד עצמן הלכה כמותם ולא משום סתם משנה כוותייהו ולכך פריך שהרי מצדם אין הלכה כוותייהו ומשני דמצדם נמי הלכה כוותייהו משום דקבלו מחגי וזכריה וכו' אבל דברי התוס' צל"ע. ודע דלפירש"י ע"כ צ"ל דר"א הכא אמורא הוא דאי תנא היכי פריך ומה ראה ר"א וכו' שהרי הוא עצמו ס"ל דב"ד של אחריהן כיון דתנא הוא ודו"ק נ"ל

בא"ד והא אין דעת ג' מכרעת וכו' נראה דלאו מסיום י"מ אלא דבור אחד הוא בפני עצמו שהרי כבר כתבו לי"מ ופריך והא אין הכרעה וכו' ועוד לי"מ הכרעה ג' היינו הכרעת תלמיד והיא סברת ר"ח שכתבו התוס' בפ"ג דשבת דף מ' ע"א ד"ה הלכה וכו' וז"ל דהכרעה ג' היינו דור ג' וכו' ע"ש והיינו הכרעת תלמיד וכ"כ להדיא ג"כ התוס' סוף פ"ק דפסחים דף כ"א ע"א ד"ה אי הכרעה וכו' בסוף דבריהם ע"ש אבל לפי דבריהם הכא הכרעה ג' היינו דעת ג' וכו' והוא