באר משה (כריף) רנ

וכו' עכ"ל. משמע דס"ל לרש"י דלא כמ"ש התוס' לעיל במתני' דחצי קב דקתני מיירי מרוב בניינו וכו' אלא כמו וליכא לפרושי שכתבו דמיירי בשאר עצמות שאינו מרוב בנין וכו' מיהו אפשר להגיה בדברי רש"י בין בשאר עצמות ברוב בניינו וכו' ונמחק תיבת בין שבנתים והשתא אין ה"נ דרש"י ס"ל כדברי התוס' לעיל ועיין עוד מ"ש בדברי הגמרא לעיל גבי בעיא דרמי בר חמא

מיהו קשה לפירש"י דא"כ ע"כ דנפשטה הבעיא ך ואיך קא' תלמודא בתר הכי ת"ש שמאי אומר וכו' שהרי כיון דכבר נפשטה ותו אדרבא פשט משמאי דנזיר מגלח וא"כ תקשה ליה מתני' דפשיט מינה רבא דאינו מגלח ויש ליישב דאין ה"נ הא דקא' ת"ש ר"ל ותקשה לך מתני' דפשיט מינה רכא והא דמסיק לפשוט טעמא דמחמיר וכו' לאו משום דנשארה בבעיא אלא ר"ל וא"צ פשיטות רבא ודו"ק

ד"ה מכדי וכו' ששוקל דברי שני יותר מא' וכו' עכ"ל. ק"ק דלגבי מקצת נמי שוקל דברי שני לגבי אותו מקצת יותר מאחד ואמאי לא הוי הכרעה וכן ראיתי לרש"י בפרק ראשית הגז דף קל"ז ע"א ד"ה והאמר מר אין הכרעה ג' מכרעת וכו' שכתב דאף בחציו כזה וחציו כזה הוי הכרעה ע"ש. ותו ק' דפרק ג' דשבת דף ט"ל ע"ב אפליגו ברחיצה ר"מ אוסר בין בחמין בין בצונן ר"ש מתיר בין בין ר' יודא אוסר בחמין ומתיר בצונן ואמרינן התם הלכה כדברי המכריע אלמא אפי' במקצת כדברי זה הלכה כדברי המכריע שו"ר לה' יבין שמועה כלל רס"ד דף נ"ד ע"א ד"ה ועזר וכו' שהרגיש בדברי רש"י ע"ש מה שפי' ולפי דבריו ניחא נמי הך דפ"ג דשבת ודו"ק

רש"י ד"ה על אלו וכו' וצריכא לפרושי וכו' עכ"ל. משמע מדברי רש"י דאורחיה דתנא למתני רישא ומפרש לה בסיפא אע"ג דלבתר דתנא סיפא לא אצטריך רישא אבל מ"מ בעינן שתהא סיפא צריכה לפרושי אבל מדברי התוס' דסתמו משמע דל דלעולם אורחיה דתנא לפרושי ואע"ג דסיפא נמי לא אצטריך ודו"ק

ודע שראיתי לה' מש"ל ז"ל הלכות ביאת מקדש פ"ג דין ג' שכתב בתוך דבריו וז"ל ומה שלא תירצו בגמ' לו' דמתני' דמס' זבים אשמעינן דבעל קרי ראשון ואינו אב משום דכבר שמעינן דין זה מדיוקא דמתני' דריש מס' כלים וכו' את"ד ע"ש אשר מבואר מדבריו דדבר דשמעינן ליה מדיוקא דמתני' לא אצט' לאשמעי' בהדיא במסכתא אחריתו ואין להקשות מדברי רש"י ותוס' הכא דתני רישא דלא אצטריכא וכן סיפא דלא אצטריכא והלא אפי' במסכתא אחריתי אמרינן דלא אצטריך משום דכבר שמעינן וכו' לדברי המש"ל ז"ל י"ל דשאני הכא דהיכא דנחית תנא לפרושי למלתיה אמרי' דאורחיה דתנא דתני והדר מפרש ועיין לתי"ט ז ל פ"ה דזבים משנה י"א ד"ה ב"ק וכו' שהרגיש בדברי ה' מש"ל וכתב משם התוס' דריש פ"ק דברכות וז"ל ואע"ג דכבר שמעי' לה רגילות הוא שהתנא לאשמעינן בקיצור מה ששנה כבר בהדיא וכ"ש הכא דלא שמעינן אלא מכללא וכו' עכ"ל והנראה שה' מש"ל אשתמיט מניה דברי התי"ט הללו

ומיהו מצאתי חבר לה' מש"ל פ"ק דגיטין דף ד' ע"ב דפריך תלמודא הא בהדיא קתני סיפא וע"כ דר"ל ול"ל אותה סיפא הא כבר שמעינן לה מדיוקא דרישא כפירש"י שם ד"ה אי מההיא וכו' ע"ש וזה בהדיא כדברי ה' מש"ל ומעתה ק' על דברי התי"ט וצ"ל דה' מש"ל כונתו אינו אלא משום דכל היכא דאיכא לשנויי משנינן והתי"ט משום דאיירי דליכא שנוייא אחריתי כמו שיעו"ש ותשכח וכן תלמודא פ"ק דגיטין משום דאית ליה נמי שנוייא אחרינא מיהו ק' דלקמן בעבר הדף דאפליגו ר"ל ור' יוחנן דר"ל מדייק מדלא קתני בסיפא ור' יוחנן ס"ל כל היכא דמשמע מכללא לא קתני בסיפא וא"כ נמצא מחלוקת אמוראי היא דלר' יוחנן כל היכא דמשמע מדיוקא לא אצטריך למתני סיפא ולר"ל לא רי דלא קפדינן אלא אדרבא נפרוך ה"ל לסיפא למתני ואף דאיכא למימר דטעמיה דר' יוחנן נמי משום דהיכא דאיכא לשנויי דלא תני משנה יתירה ניחא טפי מ"מ לר"ל מיהא משמע דפליג ולא ס"ל האי כללא וא"כ מחלוקת אמוראי היא וי"ל דכח ר"ל אינו אלא משום דסמך אמאי דפריך והא חצי קב עצמות וכו' ורביעית דם וכו' וכיון דבהך משנה גופא קתני סיפא בהדיא הנך דשמעינן להו מכללא דרישא א"כ הו"ל למתני נמי בשר כראוי אבל בעלמא מודה דכל היכא דאיכא לשנויי משנינן וצ"ל דר"ל לא נראה בעיניו תירוץ ר' יוחנן גבי הך דחצי קב עצמות ורביעית גופייהו דה"א וכו' ולאפוקי ר"ע וכו' מאיזה שום טעם דאל"כ הו"ל לשנויי הכי טפי עדיף ודו"ק

ובזה ניחא מה שהקשה המקובצת לקמן לר' יוחנן מהך דפ"ב דאהלות גבי טומאת אהל עי"ש די"ל דר' יוחנן הכא אינו אלא משום דהיכא דאיכא לשנויי משנינן ואין צורך למה שדחקנו לקמן ד"ה ורבי יוחנן אמר וכו' ודו"ק

ד"ה למעוטי אבן הסוככת אבן מסמא וכו' עכ"ל. נראה דנקראת נמי סכוכית ע"ש שמוטלת על המת דהוי כמו סכך והא דלא ניחא לפרש למעוטי סככות ופרעות דקתני סיפא כמו שפירשו התוס' משום דא"כ אמאי שינה למנקט אבן הסוככת ולא נקט לישנא דמתני' גופה דקתני סככות ופרעות ותלמודא גופיה דלא קאמר הכי נראה משום דלא אצטריך סיפא בשלמא עצם בשעורה אצט' סיפא לפרושי משום דה"א דאפי' על מגעו ועל משאו אינו מגלח כפירש"י בדבור שלפני זה אבל סככות ופרעות לית בהו אלא טומאת אהל ולא אצטריך סיפא לפרושי ותו את"ל דאית בהו נמי טומאת מגע ומשא מ"מ לא שייך לו' דאצטריך לפרושי שהרי סתמא קתני דאין הנזיר מגלח משמע דקושטא הוא דאינו מגלח אפי' על מגעו ועל משאו אבל התוספות לשיטתייהו דס"ל דמ"מ אורחיה דתנא הוא ואע"ג דלא אצטריך סיפא לפרושי כדכתיבנא לעיל בדבור שלפני זה

מיהו אכתי קשה לפירש"י אמאי לא קא' למעוטי רובע עצמות דסיפא ושפיר אצטריך לפרושי דוקא על אהל רביעית אינו מגלח אכל על מגעו ועל משאו מגלח כי היכי דאמרי' גבי עצם כשעורה בשלמא לפי' התוס' חדא מנייהו נקט וקמא נקט ותו קשה דאף לגבי סככות ופרעות נמי שפיר אצטריך סיפא לפרושי משום דאי מרישא הו"א דאפילו טומאה ליכא קמ"ל סיפא דאינו מגלח אבל טומאה איכא וכ"כ רש"י לקמן עבר הדף ד"ה אי לא הדר תני ליה בסיפא וכו' ולכן נראה משום דהיכא דאיכא לשנויי משנינן ולא אמרינן תנא והדר מפרש ודו"ק

בא"ד ל"א וכו' דקי"ל כל המטלטלין וכו' חוץ מכלי