באר משה (כריף) רמט

ת"ל דאפי' שאינה שלימה אלא רובע ממנה סגי א"ש דאין ה"נ דהוה מצי למפשט מדקתני חצי קב ולא קתני נמי רובע אלא עדיפא מינה פשיט מהשדרה וגלגלת לאלימותא דהוי בהכרח וליכא למימר דה"נ דרש"י מפ' כפירוש התוס' דפריך מהשדרה משום דקס"ד דליכא שדרה שאין בה רובע וכו' דא"כ איך מסיק בתר דשמעה מר"ע ופירש"י אין ה"נ דמעיקרא ס"ל וכו' אלא דלבתר דשמעה מר"ע ש"מ חצי קב עצמות וכו' משמע דחזר מהך קמייתא ואמאי חזר בו מקמייתא מכח ר"ע שהרי כיון דעיקר הכרחו מר"ע היינו משום דס"ד דליכא שדרה שאין בה רובע ולפי דבריו בקמייתא דאיכא שדרה שאין בה רובע א"כ תו ליכא הכרח מר"ע שהרי לא שייך קס"ד וכו' ואדרבא הו"ל לחזור מבתרייתא כיון דליכא הך קס"ד וכסברת המקשה דפריך והא רבא הוא דאמר וכו' לפי פירוש התוס' אלא ע"כ דרש"י אינו מפרש כפירוש התוס' אלא דדייק ואי ס"ד וכו' ליתני נמי רובע מן השדרה וכו' וא"כ ליפרוך בפשיטות מדקתני חצי קב ואם איתא ליתני נמי רובע מן השדרה וכו' וגם על התוס' נמי עדין קשה דנהי דעדיפא מינה דפשיט משדרה מ"מ לפי מאי דדחי ליה והא רבא הוא דאמר וכו' אמאי לא פשיט לה אם איתא ליתני נמי רובע וכו' וכה"ג כתבו התוס' לעיל דף מ"ט ע"ב ד"ה ועל חצי קב וכו' דחצי קב שאינו מרוב בנין לא מטמא באהל מדלא קתני ליה פ"ק דאהלות בהדי הנך וכו' וצ"ע

תוס' ד"ה אמר ר' יהושע וכו' בנינו של אדם במס' אהלות חשיב וכו' כצ"ל

בא"ד לכאורה משמע וכו' עכ"ל. נראה דכתבו כן הצעה למ"ש אח"כ די"מ וכו' שהשוקים דקים וכו' והיינו כיון דמשמע ממתני' דאהלות דשוק למטה מהארכובה אלמא דקטן הוא מהירך דאי לאו מתניתין דאהלות היה מקום לומר דמה שהוא למטה מהארכובה הוא דנקרא שוק ועיין במקובצת

ד"ה וב"ה אומרים וכו' ק"ך אברים וכו' עכ"ל. והיינו עד דאיכא נמי עשרה בקורסל ולישנא דתלמודא נקטו ותלמודא לא חש לבאר כמו שכתבתי בגמ' ועיין לה' א"מ ז"ל

ד"ה שמאי אומר וכו' דמשמע ליה דלא פליגי אלא על האי וכו' ודחי שמאי דמחמיר אבל לרבנן וכו' עכ"ל. ק"ק אימא דאף דמחמיר גם רבנן מודו לו ולא פליגי אלא גבי עצם א"נ לאידך גיסא אף אי אינו מחמיר מ"מ רבנן פליגי עליה ומאי אולמיה האי מהאי וי"ל דאי מחמיר אמרי' מסתמא כיון דלא קפדי להחמיר גבי עצם א' לא קפדי נמי להחמיר בשדרה א' אבל אי אינו מחמיר ודינא קאמר מהיכא תיתי דנימא דפליגי עליה ודו"ק

ד"ה ולפשוט מינה לאידך גיסא וכו' הא לרבנן דלא תנן או או אלא השדרה וכו' עכ"ל. הוכרחו לזה דאי כפשטא דתלמודא דבעי למפשט לאידך גיסא מדשמאי מחמיר מכלל דלרבנן לא מחמרינן ובעי תרוייהו מאי פריך ודקרי לה מאי קרי לה שהרי ודאי הא דקאמר שאני שמאי דמחמיר אינו אלא דחייה בעלמא והיכי פריך נפשוט מינה לאידך גיסא כיון דדחייה בעלמא היא לכך פירשו דתלמודא סמך עצמו מדלא קתני או או כדקאמר שמאי וק"ק דאמאי לא פשיט ממתני' גופה דקתני בכוליה הנך חלוקות על על אבל גבי שדרה וגלגלת לא קתני על השדרה ועל הגלגלת אלא השדרה וגלגלת משמע דבעי תרוייהו מדלא קתני על על כמו בהנך דאי גרסינן נמי על השדרה ועל הגלגלת א"כ מאי מבעיא ליה לתלמודא כלל שהרי על על משמע דכל חדא באפי נפשה כמו או או עיין לתוס' במסכת קמא בפרק מרובה דף ס"ג ע"א ד"ה דהא וכו' ואם נאמר אע"ג דלא קתני על על מ"מ איכא לצדד ולו' מסתמא דומיא דהנך חלוקות דקתני בהו על על א"כ מאי פריך לפשוט לאידך גיסא מדלא קתני או או כדקאמר שמאי דהא גבי מהני איכא למימר מסתמא דומיא דהנך חלוקות דאיירי בהו מתני' אבל גבי שמאי דלא איירי בהך חלוקות לכך הוצרך לפ' בהדיא או או וצ"ל דתלמודא לא גריס נמי בהנך חלוקות על על ולכך לא מצי למפשט מדלא קתני על על גבי שדרה וגלגלת כיון דבהנך נמי לא קתני על על וס"ל נמי לתלמודא דאע"ג דבהנך חלוקות אע"ג דלא קתני בהו על על מ"מ קושטא הוא דאו או קתני מ"מ לא אמרינן שדרה וגלגלת הוי נמי מסתמא כוותייהו דאו או קתני ולכך פשיט לאידך גיסא מדלא קתני או או כמו שמאי וכו' ודו"ק:

ולולי דבריהם היה נראה הא דפריך ולפשוט לאידך גיסא משום דלישנא דקאמר שאני שמאי וכו' משמע דזה דבר ידוע הוא מדלא קא' דילמא שמאי דמחמיר וא"כ אינה דחייה בעלמא ולכך פריך דא"כ לפשוט לאידך גיסא ומשני ליה מ"מ כונתי דחייה בעלמא וכו' ודו"ק

בא"ד דב"ה לא חשו לפרש וכו' עכ"ל. קושייתם היא לרבנן דמתניתין ומה ענין ב"ה לכאן ונראה להגיה לרבנן במקום ב"ה וכן יש להגיה עוד בדבריהם וכצ"ל לא חשו וכו' או דסמכי אמילתא דשמאי וכו' ומשמאי נשמע לרבנן וכו' עכ"ל

ד"ה אמר רבא וכו' וקס"ד וכו' עיין לחידושנו לקמן דף נ"ג ריש ע"ב בגמ' ודו"ק

דף נ"ג ע"א בא"ד ולעולם אימא לך דאפי' על רובע עצמות ומתני' וכו' אצטריך לאשמעינן וכו' עכ"ל. ק"ק מ"מ אכתי נפשוט מדלא חשיב נמי רובע הבא מן השדרה וכפירש"י ומאי שייר דהאי שייר וצ"ע

שם גמ' ת"ש שמאי או' וכו' ואע"ג דשמאי מיירי בטומאת אהל דקאי ארובע עצמות דקתני רישא וע"כ בטומאת אהל דבנזיר בעי חצי קב ותו ק' מאי דחי שאני שמאי דמחמיר אבל לרבנן בעי חצי קב משדרה וכיון דאיירי בטומאת אהל איך בעי חצי קב שהרי בטומא' אהל סגי ברובע הבא מרוב בנין כדקתני רישא ב"ה אומרים וכו' וסתם משנה נמי ריש פרק שני דאהלות ב"ש ברובע מן השדרה דחמיר וצ"ל דמשמע ליה לתלמודא כיון דשמאי מחמיר כוליה האי דאפילו ברובע הבא מעצם א' מן השדרה לענין טומאת אהל מסתמא חות דרגא לענין תגלחת נזיר דרובע הבא מב' עצמות או ג' מן השדרה מהני ולכך פשיט משמאי דמסתמא לא פליגי אלא לענין עצם א' אבל רובע הבא משני עצמות מהשדרה מודו לו דמהני אפילו לתגלחת נזיר דאין סברא דפליגי כוליה האי כמ"ש התוס' ודחי שאני שמאי דמחמיר אבל לרבנן דלא מחמירין בעו חצי קב פי' לענין תגלחת נזיר ועיין במקובצת ודו"ק

רש"י בד"ה והא רבא הוא דאמר וכו' אלמא וכו' עכ"ל. לא ידעתי מנ"ל לדייק האי אלמא דאינו מוכרח וצ"ע

ד"ה אין ה"נ וכו' בין בשאר עצמות בין ברוב בניינו