באר משה (כריף) כה

בקרבן נזיר אלא משום דבפ"ב דתמורה מוכח טפי דקאמר מי איכא למ"ד וכו' ע"ש ודו"ק ועיין לה' מש"ל ז"ל ריש הלכות ק"פ דין א' ועיין לחידושינו לקמן פ"ו דף מ"ה ע"א בתוס' בד"ה תגלחת וכו' ד"ה גם וכו' ע"ש

דף ה' ע"א רש"י בד"ה מידי הוא טעמא וכו' והו"ל נוול וכו' עכ"ל דקדק לומר וה"ל נוול משום דלשטתיה אזיל דכאיש גבורתו וא"כ מסתמא ליכא כובד ממש בהכי לגבי אבשלום אלא ר"ל כובד לענין דהוי נוול בהכי ומיהו לגבי ר' יוסי דאמר מע"ש לא הוצרך לפרש כן אלא כיון דכן דרכם של מלכים חשיב כובד ממש אפי' לגבי אבשלום כנראה מפירושו בדבור שאחר זה וק"ל

לעיל גמ' שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מע"ש וכו' וכן נמי קי"ל מצוה לגלח ע"ש וערב יו"ט משמע דהגילוח יפוי הוא ולעיל דף ד' ע"ב קאמר מה ראית לשחת שער נאה זה משמע דגדול שער יפה הוא עיין לחידושינו לקמן פ"ד דף כ"ט ע"א ודו"ק

ד"ה איכא בינייהו וכו' וה' מתרץ לטעמיה וכו' ולר' יוסי וכו' הק' ה' מש"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ב וז"ל לא ידעתי מי הכניסו לרש"י בתגר זה לומר דמאי דפליגי הוא באבשלום דלא נפקא לן מידי מאי דהוה הוה וכו' עד ודברי רש"י צריכין אצלי תלמוד עש"ב ולע"ד נראה דנפקותא רבא איכא לדידן להאומר הריני נזיר כאבשלום ן' דוד המלך דודאי היכא דפירש להדיא כאבשלום גם רש"י מודה דהוי כאבשלום ממש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דכיון דפי' להדיא כאבשלום גילה דעתו דניחא ליה ליהוי כאבשלום ממש מידי דהוה להאומר הריני כשמשון דהוי נזיר כמו שמשון ממש. ולא ידעתי מה יענה ה' ז"ל באותה ששנינו סוף מכלתין דף ס"ו ע"א דאפליגו הני תנאי עצמן במתני' ר' נהוראי ור' יוסי גבי שמואל הרמתי אם היה נזיר עולם אם לא ע"ש שו"ד להרמב"ם בפי' המשנה שם שכתב וז"ל תועלת ידיעתנו בשמואל אם הוא נזיר אם לא למי שאמר הריני כשמואל כמו שאמרנו בשמשון וכו' עכ"ל וכ"כ הרמב"ם להדיא פ"ג מה' נזירות דין י"ו וע"ש לכ"מ ז"ל. ועוד נ"מ נמי לענין דרוש וקבל שכר דכה"ג משני תלמודא פ"ד דזבחים דף מ"ה ריש ע"א גבי הילכתא למשיחא ע"ש והרמב"ם גבי שמואל הרמתי עדיפא מינה קאמר וזה פשוט נ"ל. ואיכא למידק אמאי לא קתני מתני' דין זה האומר הריני נזיר כאבשלום ה"ז נזיר כאבשלום כי היכי דקתני גבי שמשון י"ל דבפלוגתא לא קא מיירי כיון דפלוגתא דתנאי גבי אבשלום גופיה ומה שהכניסו לרש"י בתגר זה נראה משום דהוק"ל דאי מאי דקתני מתני' נזיר עולם היינו נזירות אבשלום ולמר כדאית ליה וכו' לא הו"ל למתני' לומר הריני נזיר עולם וכו' אלא האומר הריני כאבשלום ה"ז נזיר אבשלום כיון דנזיר עולם גבי אבשלום הוא דכתיב כי היכי דקתני האומר הריני כשמשון וכו' אלא ע"כ דנזיר עולם דמתני' לחוד ונזירות אבשלום לחוד האי כדיניה והאי כדיניה דאבשלום הוא דאפליגו ולפיכך בפלוגתא לא קמיירי ואע"ג דאיכא לשנויי מאי דלא קתני האומר הריני כאבשלום וכו משום דלית בה חידוש כ"כ כמו האומר הריני כשמשון דהוי מתפיס בדבר שאינו נדור דלא כר"ש כדאמ' לעיל מ"מ רש"י לא ניחא ליה בהכי ודו"ק נ"ל

ועי"ל לעיקר קושיית מש"ל ז"ל דמאי דהוה הוה נ"מ היכא שאמר הנודר הריני נזיר אם אבשלום היה. מגלח מי"ב חדש או אחת לשלשים מר כדאית ליה ואח"ז ראיתי להר"ן בחידושיו לפ"ק דסנהדרין דף ט"ו ע"ב גבי שור סיני בכמה שהק' וז"ל וא"ת מאי דהוה הוה י"ל דרוש וקבל שכר א"נ אם אמר הריני נזיר אם מיתת שור סיני בכ"ג אי הוי בכ"ג הוי נזיר ואי לא לא הוי נזיר עכ"ל הרי שכתב לשני התירוצים הללו וכבר כתבתי בתירוצו הא' דה"נ משני פ"ד דזבחים וגם תירוצו השני נמי כה"ג משני תלמודא פ"ק דחגיגה דף ו' ע"ב דמשני נ"מ להאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר וכו' ע"ש וראיתי להתוס' בפ"ק דסנהדרין שתירצו עוד ע"פ מאי דמשני תלמודא פ"ק דיומא דף ה' ע"ב למסבר קראי ע"ש. וצ"ל דה"ה דה"מ תלמודא פ"ק דיומא לשנויי כמו שתי' הר"ן וק"ל. ועיין עוד לחידושינו פ"ק דסנהדרין דף ט"ו ע"ב ולחידושינו פ"ק דיומא דף ה' ע"ב בד"ה מאי דהוה הוה וכו' ודו"ק

גמ' יליף ימים ימים מבתי ע"ח וכו' אע"ג דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן בג"ש שמא כיון דעיקר מלתא דמקיל בתער בלא ג"ש לא ילפינן לה אלא דלכמה זמן פי' ימים הוא דגמרי' מבתי ע"ח והוי גילוי מילתא בעלמא הוא מהרימ"ט ח"א סי' ך' דף י' ע"ד

שם גמ' יהיה בגימטריא תלתין הוו וכו' הרמב"ם בפי' המשנה כתב וז"ל וזה ענין מקובל ואמנם סמך לזה דרך סימן עכ"ל וכ"כ עוד בחיבורו פ"ג דנזירות דין ב' דדבר זה הלכה מפי הקבלה וכ"כ במקובצת משם הרא"ש וז"ל יראה דגמרא גמירי לה ואסמכוה אהך גימטריא דלאו מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם עכ"ל. ולכאורה נראה דר"ל הל"מ היא ובזה ניחא מה שהק' הר"ן ריש פ"ק דנדרים דף ד' ע"ב ד"ה משום וכו' דנקיש נדרים לנזירות ונימא סתם נדרים שלשים יום וכו' ע"ש די"ל כיון דהל"מ היא לא מצינו למילף מינה דהא קי"ל אין דנין מהלכה בשום מידה כדמשמע מדברי רש"י פרק ר"א דמילה דף קל"ב ע"א ד"ה ואין דנין וכו' וכ"כ להדיא ה' ובין שמועה כלל ק"ח ע"ש וצ"ל דקושיית הר"ן אינה אלא אליבא דבר פדא הכא מיהו ק' דהיכי מצינן למימר דלר' מתנא הלכה למשה מסיני דא"כ תקשי ליה ברייתא דמייתי בפ"ב דסנהדרין דף כ"ב ע"ב ומייתו לה התוס' לעיל דף ג' ע"א ד"ה תניא וכו' דילפא כ"ה מנזיר מה להלן שלשים אף כאן שלשים והא קי"ל דאין למידן שום מידה מהלכה וי"ל דשאני התם דע"כ גלי קרא דילפי' מהלכה דאל"כ פרע פרע למאי אתא ועיין לתוס' שם פ"ב דסנהדרין ד"ה ואמאי וכו'. ועי"ל דאיכא תנא דס"ל דדנין אפי' מהילכתא בפ"ב דמכות דף י"א ע"א כמ"ש ה' מחנה ראובן ז"ל בחידושיו לפסחים על דף פ"א ע"ב ע"ש וא"כ איכא למימר דהך ברייתא דפ"ב דסנהדרין אתיא כוותיה אבל קשה אי הלכה למשה מסיני א"כ מאי פריך ור' מתנה נמי נילף נזיר נזרו וכו' שהרי כיון דהילכתא נתקבלה בהדיא שלשים ואי הוה ילפי' מנזיר נזרו הו"ל כ"ט והכי הו"ל למפרך ור' מתנה נזיר נזרו מאי עביד ליה ותו דאי הל"מ ה"ל לתלמודא לבאר להדיא ותו דאי הל"מ לא מצי פליג ר' פדא כדמשמע מדברי התי"ט פ"ג דמס' תמורה משנה ג' ד"ה תמורת אשם וכו' דבהלכה למשה מסיני לא מצו לאפלוגי ע"ש. וצ"ל דהאי הילכתא גמירי לה דקאמרי אינו ר"ל הל"מ אלא ר"ל כך קבלו מרבותם