באר משה (כריף) רמז

דם הבא ממת א' דכתב אין כאן מקומה אלא צריך להגיה ולהניחה גבי עצם כשעורה ממת א' דכתב אחר כך והשתא ניחא דמ"ש רש"י דבשני מתים במגע מטמא לא קאי ארביעית דם אלא דוקא אהנך משום דאיכא עצם כשעורה כמ"ש הר"ש פ"ב דאהלות משנה ו' ודו"ק. ואחר זמן ראיתי לה' תועפות ראם למהר"א גאטיניו ז"ל בפ' אמור בד"ה לאביו וכו' דף ע"ב סוף ע"ב וריש ע"ג שהביא לשון זה של רש"י והגיה בו וכעת כבר עבר מזכרוני ע"ש

תוס' ד"ה ובקבר וכו' דילמא כשיש גלגלת וכו' עכ"ל הוכרחו לזה ולא פירשו בפשיטו' דהתנא גופיה מספקא ליה ונקט מאי דפשיטא ליה וכה"ג דחי לעיל דף נ"א ע"א דפריך ונפשטו מדרבה ב"ב חנה ודחי דרבה ב"ב חנה גופיה מבעיא ליה כמ"ש שם התוס' וכן משמע מסתמיות פירש"י הכא משום דהוק' לו שהרי מדקתני ובקבר טמאה מפני שהקבר מצרפה מבואר להדיא דהיכא דשלימה היא טמאה ולכך הוכרחו לפ' דדחי דילמא בשיש עמה גלגלת ותלמודא ה"ה דה"מ למפשט מינה אלא דעדיפא ליה למפשט מרי שא ואע"ג דמדיוקא הוא וכה"ג כתבו התוס' בפרק לא יחפור דף כ"ז ע"א ד"ה הא שלשה וכו' ועיין במקובצת ודו"ק

ד"ה מעשה וכו' דהכי איתא בספרי וכו' כצ"ל

בא"ד נעמוד למנין. וכו' עכ"ל פירוש נעמוד למנין העצמות אם הם ממת א' או משני מתים ונבא למחלוקת ר"ע וחכמים וק"ל

בא"ד הואיל ואתה הוא שהיית מטמא טיהרת וכו' עכ"ל משמע דר"ע אחר שחזר בו הוא דטיהר וק"ק דלים דלישנא דתלמודא לא משמע הכי דקאמר אפי' שדרה ממת א' וגלגלת ממת א' איכא וכו' וא"כ אפי' קודם חזרה אינה מטמא ר"ע כיון דליכא שדרה וגלגלת משני מתים וכפירש"י וצ"ע

ד"ה טעמא וכו' והא מסתמא דתניא היתה מפורקת ומשוברת ואמרינן לעיל וכו' עכ"ל הקשה ה' אורח מישור ז"ל הא מבואר לעיל דוקא רוב עלעין אבל מיעוט עלעין נשתברו טמא וכאן יכול להיות לא נשתברו רק מיעוט צלעות וכו' ע"ש ונראה דאין ה"נ דלענין שבירה הדין עמו דאין סברא כלל לומ' דמסתמא נשתברו רוב עלעין אבל לענין פריקה סברא הוא דמסתמא מפורקין כולן דהכי משמע לישנא מלאה עצמות ועיקר קושיית התוס' שהיתה מפורקת ואגב נקטו משוברת וק"ל

ד"ה שבא משני מתים וכו' חסרון נפל בקביעותם וכצ"ל ד"ה ועל רביעית דם שבא משני מתים וכו' וק"ל

בא"ד דאלו בא ממת א' לר"ע מגלח וכו' עכ"ל הוקשה להו דהו"ל למתני מת א' רבותא לרבנן דאפי' ממת א' מטהרין ותירצו משום דלר"ע מגלח פי' דממת א' ר"ע לא הדר ביה והכא קתני מאי דהדר ביה ולכך לא שייך למתני מת א' משום דלא הדר ביה כדתנן במתני' לר"ע וכו' פירוש לקמן בסוף פרקין דף כ"ו ע"ב תנן דרביעית דם לר"ע הנזיר מגלח עליי וע"כ דמיירי של מת א' מדלא קתני אפי' שני מתים ועוד דקאי ארביעית דם דקתני מתני' דף נ"ד ע"א והתם מסתמא של מת א' איירי אלמא דבמת א' לא חזר ודוקא בשני מתים הוא דהדר ומ"ד לקמן לא תשנה רביעית דם בחזרה ס"ל דר"ע לא חזר בו כלל דאפי' רביעית משני מתים מגלח כמ"ש רש"י והתוס' לקמן ד"ה ואב"א וכו' אבל למ"ד דחזר ס"ל דבשני מתים הוא דחזר ובהא פליגי

וק"ק מאי ק"ל להתוס' דהו"ל למתני מת א' לרבותא לרבנן שהרי ע"כ דניחא ליה למתני רבותא לר"ע טפי דמה"ט נמי לא קתני חצי לוג וכו' כמ"ש התוס' גופייהו בזה הדבור בסיום דבריהם וכן ראיתי לה' אורח מישור ז"ל שכתב וז"ל אין לומר דתוס' באו לתרץ דהו"ל למנקט ממת א' לרבותא דרבנן דצ"ל כדפי' התוס' הואיל דלר"ע אפי' בשני מתים מגלח ע"ש שפי' דבריהם בע"א ולע"ד נראה דכונת התוס' שכתבו אח"כ איידי דלר"ע וכו' אין כונתם משום רבותא דר"ע שהרי אדרבא ה"ל למתני רבותא לרבנן דכח התירא עדיף ותו מאי ק"ל כלל בדין הוא למנקט חצי לוג וכו' שהרי לא שייך למתני חצי לוג דהא ע"כ לא חזר בו ר"ע שהרי כיון דלא חזר בו מרביעית ממת א' ממילא דלא חזר מחצי לוג משני מתים שהרי בכלל חצי לוג משני מתים איכא רביעית ממת א' לכן נראה דבאמת זהו כוונת תירוצם דר"ל כיון דלר"ע דאף ברביעית מגלח כלומר ולא הדר ביה לכך לא שייך נמי לומר חצי לוג משני מתים ובזה ניחא נמי דקתני עצם כשעורה שנחלק לשנים דשל מת א' הוא וע"כ דנקט רבותא לרבנן דאף ממת א' טהור וכמ"ש התוס' ד"ה ועל עצם וכו' וז"ל אף כי הוא ממת א' וכו' ואמאי לא קתני משני מתים לרבותא דרע"ק כי היכי דנקט רביעית דם ולא חצי לוג משום רבותא דר"ע אלא ודאי כדכתיבנא משום דכח התירא עדיף וכונת תירוצם כדפירשנו ודלא כה' אורח מישור ז"ל ועיין לחידושינו לקמן דף נ"ג ע"ב בתוס' ד"ה התם לאפוקי וכו' ודו"ק

ע"ב גמ' סימן יחיד חי גלח וחזר וכו' כצ"ל

שם גמ' שהרי לימודו של ר"ע בידו וכו' ופירשו רש"י ותוס' לימוד ערוך בפיו וכו' ר"ל בכל פעם חוזר על לימודו והוא לימוד ערוך בפיו כמו שהיה אומר בתחלה ולא שממנו חזר ועיין במקובצת

שם גמ' משנים או משלשה וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פ"ח מה' לולב דין ז' ד"ה ויש לדקדק וכו' שרמז בתוך דבריו להאי שנים או ג' דהכא שכונתו להקשות על דברי התוס' שהביא ד"ה ודע וכו' שכתבו דהיכא דהוי זו ואצ"ל זו פריך תלמודא השתא שנים וכו' שלשה מבעיא וה"נ הוי זו ואצ"ל זו את"ד ע"ש באורך ומיהו לפי דברי ר' יהושע שאמר יכולני לפרש דברי ב"ש וכו' ליכא קושיא משום דלאו דוקא שנים קאמרי ב"ש אלא כלומר בעינן רובע מרוב הבנין או משום דקרי לשני שוקים עם ירך שנים ולא נחית אלא ארוב בנין כמ"ש התוס' ד"ה אמר ר' יהושע וכו' וכ"כ הראב"ד בפי' לפ"ק דעדיות והוסיף עוד שהכרח ר' יהושע הוא מחמת האי קושיא ע"ש

שם גמ' וב"ה אומרין רובע מרוב הבנין או מרוב המנין וכו' והכי תנן נמי ריש פ"ב דאהלות משנה א' אלו מטמאין באהל וכו' רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין וכו' ע"ש ועיין לב"ש פ"ב מה' טומאת מת דין ט' שכתב דרבי' מפ' רובע עצמות שאין בהם מרוב הבנין וכו' ע"ש ועדיין קשה מי הכריחו לרבינו לפרש הכי ולהוציא המשנה מפשטה וראיתי הר"ש שם פ"ב דאהלות שכ"כ נמי להדיא וז"ל רובע