באר משה (כריף) רמו

משום דעצם כשעורה לא שייך אהל לכך גבי רובע עצמות הזכיר אהל וה"ה משא אבל דברי הר"ש והרע"ב צ"ע ועיין להר' חזון נחום ז"ל פ"ב דאהלות משנה ז'

עוד הוקשה אצלי לפי דברי רבינו והכ"מ זל דכתבו גבי עצם כשעורה שנחלק לשנים דר"ע מטמא היינו במשא ולא במגע לפ"ז חכמים דפליגי אר"ע ע"כ דמטהרי אפי' במשא וצריך טעם למה שהרי כיון דיכול לישא כולו ומשמע נמי דאינו משני מחים אלא ממת א' וכמ"ש התוס' ד"ה ועל עצם וכו' וא"כ אמאי לא אמרינן יכול לישא כולו וכן נמי בפ"ב דאהלות משנה ז' נחלקו ר' יוסי ות"ק גבי אבר מן החי שנחלק לשנים דר' יוסי מטמא ות"ק מטהר וכתב שם הר"ש דר' יוסי מטמא במשא ואהל אבל במגע לא לפי שחבור אדם אינו חבור ע"ש וצ"ל נמי דת"ק דמטהר לגמרי מטהר אף במשא ואהל ואמאי לא אמרי' דיכול להאהיל על כולו ויכול לישא כולו. שו"ר בהעור והרוטב ד קכ"ד ע"ב דר' דוסא לא ס"ל האי סברא שיכול להאהיל על כולו אלא אמרינן אין מאהיל וחוזר ומאהיל וא"כ איכא למימר דחכמים דר"ע ות"ק דר' יוסי ס"ל נמי כרבי דוסא מיהו ק"ל על הרמב"ם דגבי עצם כשעורה שנחלק לשנים פסק בפ"ד מה' טומאת מת דין ד' דמטמא במשא כר"ע כמ"ש מרן הכ"מ ז"ל ואלו לגבי אבר מן החי שנחלק לשנים פסק שם דין ב' כת"ק דטהור כמ"ש ג"כ הכ"מ שם ואיך מזכה שטרא לבי תרי והתימא על הכ"מ שלא נתעורר בזה ועל מתני' גופה ק"ל כיון דת"ק ס"ל דטהור אלמא דאמרי' אין מאהיל וחוזר ומאהיל ובריש פ"ב דאהלות שם משנה א' קתני מתני' דמלא תרווד רקב מטמא באהל ע"ש אלמא דלא אמרינן אין מאהיל וחוזר ומאהיל לפי שיכול להאהיל על פני כולו כדאית' בהעור והרוטב וכן פסק הרמב"ם פ"ב מה' טומאת מת דין י"א וא"כ קשה סתמא אסתמא וכעת צ"ע לאפס הפנאי

רש"י ד"ה טעמא וכו' דאין מועיל הנחתו באויר וכו' עכ"ל. משמע דלא ס"ל לרש"י דהניחוהו באויר במקום שאין גג כמ"ש התוס' בד"ה מעשה וכו' אלא הניחוהו במקום שיש גג ומטמאה באהל אלא שנסתפקו אם יש בה שיעור לענין טומאת אהל מכאן ולהבא ואין מועיל מה שהניחוהו באויר לענין טומאת אהל או אין בה שיעור ומועיל מה. שהניחוהו באויר והא דהניחוהו באויר אף על גב דשמא יש בה שיעור ומטמאה באהל מכל מקום מטומאת מגע ומשא מיהא הצילוה כמ"ש רש"י ד"ה והניחוה באויר וז"ל נהי שלא והיו מטמאין באותן עצמות עכ"ל דהיינו טומאת מגע או משא אבל לפי' התוס' שהניחוה במקום שאין גג וליכא גם טומאת אהל מכאן ולהבא צ"ל דהספק הוא דמיירי כגון שכבר יש אדם אחד שהאהיל על אותן עצמות ובאו לשאול אם יש בה שיעור טומאת אהל וכן נמי קשה לאיזה ענין שמלאו קופה באותן עצמות והביאוה וצ"ע

ד"ה לא לעולם וכו' אלא אפי' שדרה ממת א' וגלגלת ממת א' דלדברי ר"ע וכו' עכ"ל ולפ"ז לא גרסי' בדברי הגמ' אפי' או שדרה וכו' או גלגלת וכו' וד"ל לרווחא דמלתא קאמר דאפי' שדרה לחוד או גלגלת לחוד ממת א' ליכא דלאיזה תכלית קא' לרבותא זו כיון דקושטא הוא דאפי' דאיכא שדרה ממת א' או גלגלת ממת א' לר"ע לא מטמא אלא גרסינן אפילו שדרה ממת א' וגלגלת ממת א' דהרבותא היא לר"ע דמטמא אפ"ה ליכא ולפ"ז הו"ל דברי תודוס לפני החזרה דר' עקיבא ואף ע"ג דרש"י לעיל ד"ה ואמרו כתב וז"ל ואפי' לר"ע וכו' חזר בו ר"ע עכ"ל אלמא דמפרש דברי תודוס לפי החזרה התם לפי הס"ד דתודוס שדרה א' ממת א' ממש קא' דמשמע אבל משני מתים איכא ומשמע ליה לרש"י דמסתמא תודוס אתי ככ"ע אפי' כר"ע וא"כ איך קא' טהור כיון דאיכא שדרה משני מחים דלרבי עקיבא מטמא דהא לפום הס"ד דשדרה אחת טמא לרבנן ממילא דלר' עקיבא אפילו שדרה א' מב' מתים מטמא ולכך כתב לאחר החזרה דר' עקיבא אבל לפי המסקנא דדחי דבעינן שדרה וגלגלת ממת א' לרבנן וממילא דלר' עקיבא עד דאיכא שדרה וגלגלת משני מתים הוא דמטמא אין צורך לו' דתודוס אחר חזרה כיון דאיירי בדליכא שררה וגלגלת משני מתים דלר' עקיבא נמי לא מטמא

מיהו קשה לפ"ז למאי נפקא מינה הביאה הבריית' המעשה בשלמא לפירש"י לפי הס"ד מייתי לה סייעתא דר"ע חזר בו ותו קשה אמאי הוצרך תלמוד' להוסיף בדברי תודוס גלגלת ממת א' וה"ל שני מתים קא' אלא בהוספת גלגלת לחוד סגי ואין צורך לו' לא מבעיא וכו' אלא ה"ק אין כאן שדרה וגלגלת ממת אחר אלא משני מתים ואפי' ר"ע דמטמא משני מתים חזר בו והוי על דרך הפי' הא' ממש והשתא שפיר דייקינן הא איכא שתיהן ממת א' טמא וניחא נמי דמייתי המעשה לסייע דר"ע חזר בו וצ"ע כעת

ד"ה ת"ש ממניינא וכו' כגון הזרוע וכו' וקרויין אבר א' עכ"ל. לא ידעתי אמאי הוצרך לזה ואמאי לא נימא בכל האברים קא' דחציו ממת זה וחציו ממת זה מדי דהוה אשדרה וחצי קב עצמות וכל הנך דחשיב ודו"ק

ד"ה ר"ע מטמא וכו' ורביעית דם ממת א' במגע ולא באהל וכו' עכ"ל. ק"ק אי בתגלחת נזיר אפי' במגע בעי חצי לוג כדקתני מתני' לעיל דף מ"ט ע"ב וכמ"ש שם התוס' ד"ה ועל חצי לוג וכו' וכן נמי מתני' דסוף פרקין דף נ"ז ע"ב דפליגי רבנן אר"ע כמ"ש התוס' ד"ה שבא וכו' ואי לענין טומאה בעלמא אפי' באהל נמי מטמא כדקתני מתני' ריש פ"ב דאהלות אלו מטמאין באהל וקחשיב רביעית דם הבא ממת א' וכ"כ רש"י נמי לקמן ע"ב ד"ה שהרי למודו בידו וכו' וז"ל וחכ"א וכו' ה"ז מטמא באהל עכ"ל ונראה להגיה וכצ"ל ממת א' אבל משני מתים במגע ולא באהל וכו' מיהו קשה מנ"ל לרש"י דלרבנן רביעית דם משני מתים מטמא במגע אימא אפי' במגע נמי לא מטמא וכן משמע מהרמב"ם פ"ד מה' טומאת מת דין א' שכתב רביעית דם משני מתים טהורה משמע טהורה לגמרי אפי' לענין מגע מדלא ביאר מטמא במגע כמו שביאר אח"כ גבי שדרה הבאה משני מתים דאינם מטמאים באהל אלא במגע ע"ש. ותו קשה דהיכי כתב רש"י דרביעית דם הבא משני מתים מטמא במגע דהיכי מצטרפים שהרי חיבור אדם אינו חיבור וכן נמי מ"ש ולדברי ר"ע אפי' באהל וכו' משמע לא מבעיא במגע וכו' שהרי חבור אדם אינו חבור והתוס' לעיל דף נ' ע"ב ד"ה ת"ש וכו' כתבו מכח קושיא זו דר"ע דמטמא לענין אהל לפי שראוי להאהיל על כולו אבל במגע לא ע"ש והיכי כתב רש"י דבמגע מטמא בין לרבנן בין לר"ע ואולי יש להגיה עוד בדברי רש"י דהך רביעית