באר משה (כריף) רמה

הגוף הוי רקב ולא נעשה גלגלין וכתב נמי שהרקיב כולו ולא ידעתי למה צריך הרקיב כולו וצ"ע

ד"ה בעי רבא נמלה שחסרה וכו' ואמרינן רובו ככולו עכ"ל. אבל אי שיעורא גמירי ליכא למימר רובו ככולו דשיעורין הלכה למשה מסיני ושיעור שלם בעינן וראיתי מי שהקשה דמשמע מדברי רש"י דאם יש חצי נמלה ומעט יותר חייב כיון דרובו כ ככולו וזה אינו דלא מקרי בריה עד כאן קושייתו והנה קושיא זו אינה אלא לפירש"י אבל לפי דברי התוספות דבחיותא תליא מילתא ניחא ואפשר לו' דדעת רש"י הא דאמרינן בעלמא רובו ככולו לאו היינו רוב כל דהו אלא רוב גמור דהיינו חסר כל שהוא וקאי אמ"ש בתחל' דבריו נמלה שחסרה כל שהוא וכן נמי הא דא דאמרינן חד בתרי בטיל היינו תרי ממש ולא רוב כל דהו וכ"ה דעת מהרש"א פ"ג דפסחים דף מ"ד ע"א ד"ה איתיביה וכו' ומיהו כבר הקשינו על סברת מהרש"א הלזו בחידושנו לעיל פרק ג' מינין דף ל"ו ע"ב ד"ה אית ספרים וכו' ע"ש ודו"ק

תוס' ד"ה ולא שכונת קברות וכו' וצ"ע וכו' ואם הל"מ וכו' עכ"ל. אע"ג דלקמן פ"ט דף ס"ה ע"א יהיב תלמודא טעמא דילמא נכרי הוא ע"ש משמע להו להתוס' דלא קאי אמת שחסר משום דאין שום סברא לו' דילמא נכרי וכן לא קאי נמי אהרוג דהוי כמו מת שחסר שנחסר דמו וכן מבואר מדבריהם לקמן ד"ה פרט להרוג וכו' אבל מדברי רש"י לקמן ד"ה כל הני מ"ט וכו' משמע דס"ל דטעמא דילמא נכרי וכו' קאי אכולהו וכן משמע נמי דעת הרמב"ם פ"ט מה' טומאת מת סוף דין ג' ע"ש

דף נ"ב ע"א ד"ה גמ' טעמ' דליכא שדרה וכו'. ק"ק דילמא האמת קאמרי דקושטא הוא דאין בה שדרה ממת א' ויש ליישב כיון דאיכא למטעי הו"ל לתודוס לבאר כי היכי שלא לטעות בדבריו כיון דהוי לענין דינא ודו"ק. הק' הרב אורח מישור זל דילמא כבר היה שם גלגולת ונסתפקו אם יש שם ג"כ שדרה ואמרו אין כאן שדרה ע"ש ונראה ליישב דא"כ הו"ל לברייתא לבאר בהדיא שהביאו קופה של עצמות ויש בה עצמות של גלגולת ואע"ג דכתבו התוס' בד"ה ובקבר וכו' גבי ברייתא דקתני שדרה שגירר וכו' דמיירי כשיש כמה גלגולת וכו' לא דמי דשאני הכא כיון דמעשה הוא הו"ל לבריית' לבאר טפי אבל ה' אורח מישור תירץ דהמק' סמך משום דבתוספתא קתני אמרו אין כאן שדרה ממת אחד ולא גלגולת ממת א' עכ"ל ע"ש. וק"ק דא"כ מאי משני לא מבעיא קאמ' וכו' אלא אפי' שדרה ממת א' וגלגלת ממת א' ליכא משמע אבל חדא ממת א' מיהא איכא ואפ"ה טהור ולפי לשון התוספתא משמע דליכא אפי' חדא אבל אי איכא חדא טמא כדדייק תלמודא תחלת ולפי הגירסא דקמן דגרסינן אלא אפי' או שדרה ממת. א' או גלגולת וכו' יתיישב אלא כבר כתבנו דרש"י ע"כ דלא גריס הכי וכן הגיה הר' אורח מישור עצמו בגמ' ע"ש וצ"ע

שם גמ' על אבר מן המת שבא משני מתים וכו'. ק"ק לחכמים דמטהרי מאי שנא מרקב הבא משני מתים דאמרי' לעיל דף נ"א ע"א דתני ר' נתן רקב הבא משני מתים טמא וכן נמי מאי שנא מכזית בשר הבא משני מתים דקתני בתוספתא דמס' אהלות פ"ד דטמא כמ"ש התוס' לעיל דף ן' ע"ב ד ד"ה ת"ש ע"ש ומ"ש מכל הני דחשיב הכא דחכמים מטהרי משני מתים וצ"ל דהנהו ברייתות אתיין כר"מ דפליג אחכמים מיהו קשה על הרמב"ם דפסק פ"ד מהלכות טומאת מת דין א' ופ"ז מה' נזירות דין ב' כחכמים הכא וגבי רקב הבא משני מתים וכזית בשר מב' מתים פסק פ"ד מה' טומאת מת דין ג' ופ"ז מה' נזירות דין ד' כהנך ברייתות דטמא כמ"ש שם מרן כ"מ ז"ל ע"ש וצ"ע

ודע הא דמטהרי חכמים הכא היינו מטומאת אהל אבל מטמא במגע ומשא דהא איכא עצם כשעורה מיהא ממת זה וכ"כ הר"ש בפ"ב דאהלות משנה ו' ע"ש ואע"ג דיכול להאהיל על כולו מ"מ כיון דשני מתים הם לא מצטרפי אבל ר"ע ס"ל דמטמא בין במגע ומשא ואהל מיהו גבי רביעית דם קשה היכי מטמא ר"ע במגע דהיכי מצטרף שיעור רביעית ע"י חיבור אדם אינו חיבור ואין נוגע חוזר ונוגע כדאמרי' לעיל דף ן' ע"ב גבי כזית חלב שהיה מפורד והתיכו דאינו מטמא משום דחבורי אדם אינו חיבור ושו"ר להתוס' לעיל ד"ה ת"ש שהקשו קושיא זו ותירצו דוקא לענין אהל הוא דמטמא לפי שראוי להאהיל על כולה אבל בנגיעה לא מטמא ע"ש. ואכתי ק"ל מעצם כשעורה שנחלק לשנים דקתני דר"מ מטמא ואמאי דהא חיבורי אדם אינו חיבור ולא שייך לתרץ לענין אהל קאמר שהרי עצם כשעורה אינו מטמא באהל כדאיתא בסמוך בעבר הדף ומתני' היא בפ"ב דאהלות משנה ג' וי"ל דאיכא למימר נמי לענין משא הוא דמטמא ר"ע לפי שיכול לישא כולו דכה"ג אמרי' בפרק העור והרוטב דף קכ"ה ע"ב וכ"כ הרמב"ם להדיא פ"ד מה' טומאת מת דין ד' וז"ל עצם כשעורה מטמא במשא וכו' וכתב מרן הכ"מ ז"ל דבמגע לא והכריח מהך דכזית חלב דלעיל כמו שהקשינו ע"ש

מיהו ק"ל מאי שנא מרובע עצמות דתנן פרק ב' דאהלות משנה ז' דרובע עצמות שנדקדקו ואין בכל א' וא' עצם כשעורה ר"ש מטהר וחכמים מטמאין וכתב שם הר"ש דחכמים מטמאין אף במגע וכ"כ ג"כ הרע"ב ע"ש ואמאי לא אמרינן דוקא לענין אהל ומשא אבל במגע לא מטמאין משום דחיבור אדם אינו חיבור כי היכי דאמרינן הכי גבי עצם כשעורה שנחלק לשנים דמטמא ר"ע וכמו נמי אבר מן החי שנחלק לשנים דקתני התם ר' יוסי מטמא וכתב הר"ש במשא ובאהל אבל במגע לא ע"ש וכן נמי גבי שדרה וגלגלת של שני מתים דמטהרי חכמים דכתב הר"ש אבל מטמא במגע ומשא דהא איכא עצם כשעורה כמו שזכרנו וכ"כ הרע"ב שם פ"ב דאהלות משנה ו' משמע אבל אי ליכא עצם כשעורה לא מטמאו במגע משום דחבור אדם אינו חבור א"כ מנ"ל לפרש גבי רובע עצמות דחכמים מטמאין אפי' במגע והתימא על הר' תי"ט ז"ל פ"ב דאהלות משנה ז' גבי עצם כשעורה דמטמא ר"ע הביא דברי רבינו ודברי מרן כ"מ ז"ל שכתבו דר"ע אינו מטמא במגע ובדבור שאחריו גבי רובע עצמות דמטמאין חכמים הביא דברי הר"ש והרע"ב שכתבו דחכמים מטמאין אפי' במגע ולא ידעתי כונתו ששתק בזה ולא נתעורר. מיהו דברי רבי' פרק ד' מהלכות טומאת מת דין ד' מדוקדקים בזה שכתב וז"ל וכן רובע עצמות שנדקדקו מטמאין באהל וכו' ע"ש משמע אבל במגע לא ומיהו במשא ודאי מטמאין וסמך אמשא דכתב גבי עצם כשעורה אלא