באר משה (כריף) רמג

ודאי דאינה פירכא דהא משכחת לה כגון בתולה או אשה זקנה או שלא נבעלה סמוך למיתה עיין פירש"י לקמן ד"ה ש"ז וכו' אלא כונה ה' כיון דלפי האמת בהנך בעיין לא הוו גלגלין ה"ה נמי ש"ז דלא גרע מהנך

מיהו ק' כיון דלא מבעיא ליה אלא היכא דהרקיב חד אבר לא שייך לומר דהבעיא לענין גלגלין שהרי כיון דלא הרקיב שאר גוף המת ומה שייך תו גלגלין אלא הבעיא היא לענין טמא או טהור ואם כן מהנך שאר בעיין דלא הוי טמא ליכא למפשט מידי לענין טמא או טהור שהרי עובר במעי אשה ופרשו יוכיח דפרש טהור ועובר טמא וצ"ע. ותו בעיקר תירוץ הלח"מ על שאר בעיין לא ידעתי מה תקן דאכתי ס"ס נהי דלא הוי ספק מ"מ הו"ל לרבינו לכתוב דבודאי לא הוי גלגלין שהרי כיון דמבעיא ליה לתלמודא אי הוו גלגלין והוצרך לפשוט דלא הוו גלגלין מדאמר ר"ש ר' שמואל לרב פפא ואי ס"ד וכו' א"כ הו"ל לרבינו לבאר דין זה וכן ה"ל לבאר נמי היכא דהרקיב כוליה מת דלא הוי דקב של עקב גלגלין כיון דתלמודא הוצרך למפשטה מר' נתן וצ"ע ועיין עוד מה שאכתוב בעבר הדף ודוק

תוס' ד"ה איזהו מת וכו' ואפי' ליקח ארבע או חמש וכו' עכ"ל. וכן נראה נמי שכן דעת הרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין ג' ופ"ג מה' טומאת מת דין ד' דכתב סתם אין לו רקב משמע דאין לו רקב כלל אפי' ליקח ה' תרוודין וכו' ובזה ניחא הא דפריך תלמודא מתיב רב נתן רקב הבא משני מתים טמא ומאי פריך דילמא הא דקתני טמא כגון שלקח ד' או ה' תרוודין וכו' מיהו רש"י פרק המפלת דף כ"ז ע"ב משמע דלא ס"ל הכי ע"ש בתוס' בד"ה מלא תרווד וכו' ודו"ק

ד"ה והא ליכא גידין וכו' וברייתא לא מיירי בהכי וכו' עכ"ל. ר"ל הא דלא הזכירה נמי הברייתא גידין לאפוקי נפל כי היכי דהזכיר עולא גידין משום הברייתא לא מיירי בהכי דלא נחתא למעט נפל וק"ל

ד"ה שתי מתים וכו' גרסינן בכל הספרים גלגלין וכו' ובערוך פירש וכו' עפר הוא המעורב וכו' עכ"ל כצ"ל. ר"ל דהכא ובפרק המפלת גרסינן בכל הספרים גלגלין ובערוך פירש שני פירושים הא' מלשון מתגלגל ותערובת והוא כפירש"י הכא והשני קורטימ"א בלעז ר"ל לשון נגזר ובטול כלומר דבר העומד נגדו ומבטלו וכן פירש"י פרק המפלת דף כ"ו ע"ב וכ"ה במקובצת הכא. ומ"ש עוד וז"ל דלא גמירי רקב וכו' קאי אשני פירושים של הערוך וק"ל

ד"ה ונרקבו וכו' וי"ל דלרבותא נקטיה וכו' עכ"ל. והרמב"ם פ"ד מה' טומאת מת דין ד' לא כתב לרבותא זו וכבר כתבנו בזה בדברי הגמ' וק"ל

ד"ה תנן התם וכו' ובהעור פליגי בה וכו' כצ"ל אפשר דכונו לתרץ הא דמבעיא ליה לקמן עורו מהו וכו' וכמו דברי המקובצת שם ע"ש ודו"ק

בא"ד פרק דם נדה וכו' עכ"ל שם דף נ"ה ע"א ועיין בפרק העור והרוטב דף קכ"ב ע"א דשם מבואר טפי ע"ש

בא"ד דאורייתא הס"ד ואח"כ ד"ה חוץ וכו' מדרבנן הס"ד ואח"כ ד"ה ובשעת חיבורן וכו' מאהיל עליהם כמו נוגע וגו' כצ"ל

ד"ה בעי חזקה וכו' ומיהו כפי' קמא מסתברא דקאי אמתני' וכו' עכ"ל. וכ"כ נמי במקובצת וז"ל ולא נהירא דא"כ מאי מייתי הך דאהלות הכא עכ"ל ד וק"ק אמאי לא פירשו דאתרוייהו מבעיא ליה לענין גלגלין מבעיא ליה ע"כ דממילא דמבעיא ליה נמי לענין טומאה מהך טעמא גופה דכגזוז דמי או לא וכן נמי לפירוש קמא ע"כ דממילא דמבעיא ליה נמי לענין גלגלין מהך טעמא גופה ותדע דפשיט ליה מדרבה ב"ב חנה דמיירי לענין גלגלין ומסיק נמי דרבה גופיה מבעיא ליה ודו"ק

ד"ה רקב הבא משני מתים וכו' ולעיל אוקמוה רבא כגון שעומד וכו' עכ"ל הוקשה להו דמאי פריך ואי ס"ד וכו' דילמא מיירי כגון דחזינן שבא דרך גוייה ולא דרך עקב ואהא כתבו ולעיל אוקמוה שעומד על מלא תרווד וא"כ כיון שלא נשאר שיעור תרווד לבד ע"כ דלא ידעינן אי נשאר מהגוייה או נשאר מהעקב ואין להקשות מהא דכתבו התוס' לעיל ד"ה ונרקבו וכו' דלרבותא נקט מלא תרווד רקב דאפי' שמא דרך עקב כדפשטינן הכא וכו' וא"כ כיון דלא נקט לה לעיל אלא לרבותא אחר פשיטות דהכא היכי מכריח הכא הפשטן מינה י"ל דודאי ברייתא דקתני רקב הבא משני מתים טמא סתמא משמע דאפי' לא נשאר אלא מלא תרווד רקב ומשום הכי פשיט מינה שפיר אלא משום. דמ"מ למאי נ"מ נקיט לה כלל רבא לעיל במלתיה ולכך הוצרכו התוס' לומר לרבותא נקטיה וכו' ודו"ק

בא"ד כלומר יש בו מן העקב וכו' עכ"ל כיון דרקב העקב לחוד לא מטמא א"כ ה"ה נמי היכא דהוי מעורב עם שאר הגוף כיון דליכא אלא שיעור תרווד רקב לבד א"כ אין הטהור משלימו לשיעור. עוד אפשר לומר דהוקשה להו דלא מסתבר כלל דרקב הגוף שיש בו חיות אכלו עש וזהו הרקב נשאר מן העקב לבדו אע"פ שאין בו חיות ואדרבא ימהר לירקב כיון שאין לו חיות ולכך כתבו כלומר שמא יש בו מן העקב וכן צ"ל סברא זו לישב בה פירש"י כמו שכתבתי בפירש"י ע"ש

ע"ב גמ' פירשא מהו וכו' אע"ג דסופו לצאת ולעיל מסיק את"ל דעובר דסופו לצאת וכו' מ"מ מבעיא ליה גבי פרש כיון דחיותא הוא הוי גופיה ואע"ג דסופו לצאת וה"ה דהו"מ לומר א"ד הא נמי סופו לצאת וק"ל

שם גמ' עורו מהו וכו' כתב במקובצת וז"ל מסתברא ליה למ"ד עור טהור מן התורה הילכך איכא לספוקי שמא לא חשיב כבשר המת ונעשה לו גלגלין עכ"ל ר"ל למ"ד עור טהור מן התורה היינו אחר שהופשט מן המת דבעודו מחובר ודאי טמא דלא גרע משער ושנים דקתני לעיל ובשעת חיבורן הכל טמא ומבעיא ליה כשנקבר מחובר בעורו אם נעשה גלגלין כיון דכשהופשט מן המת טהור אלמא לא תשיב כבשר המת הילכך נעשה גלגלין כשנקבר מחובר בעורו ואפשר דלזה נתכוונו התוס' לעיל ע"א ד"ה תנן התם וכו' שהביאו פלוגתא זו דכוונתם לתרץ כדברי המקובצת ודו"ק

עוד כתב המקובצת וז"ל ונ"ל דהוה מצי למפשט מרבה ב"ב חנה דאמר דוקא גזז שערו אבל לא גזז לא אע"פ דאפי' מדרבנן טהור אלא שלא רצה לפשוט מדברי אמורא אע"ג דלעיל קאמר תפשוט מדרבה ב"ב חנה היינו שער השער הראש בפי' עכ"ל