באר משה (כריף) רמב

בפרק מרובה דף ע"ו ע"ב נראה דשאני הכא גבי מת כיון דהשתא מיהא שהוא מת לא שייך ביה כגזוז דמי הילכך לא אמרי' כגזוז דמי אליבא דכ"ע ולפ"ז ע"כ דהבעיא היא למ"ד בעלמא כגזוז דמי דלמ"ד לא כגזוז דמי כל שכן הכא גבי מת ובזה נראה דהוי סיוע לרבינו שפסק בפ"ה מה' טוען דין ד' כמ"ד כל העומד ליבצר כבצור דמי ותפסו עליו עיין להראב"ד שם ולה' כ"מ ז"ל שם ובזה ניחא משום דסתמא דתלמודא הכא בעי אליביה והרמב"ם פסק נמי להאי בעיא פ"ג מה' טומאת מת דין י"ג ע"ש ועיין עוד בזה לה' שע"ה ז"ל הל' טוען דף מ"ד ריש ע"א ודו"ק

ודע דיש להוכיח מהכא הא דאמרינן כל העומד ליגזז כגזוז דמי וכן הא דאמרינן בכוליה דוכתא כל העומד ליזרק כזרוק וכל העומד ליפדות כפדוי וכיוצא דינא דאורייתא הוא ולא מדרבנן דאי מדרבנן אבל מדאורייתא לאו כגזוז דמי והוי טמא איך רבנן מקילין ואמרי כגזוז דמי והוי טהור ודו"ק נ"ל וכה"ג ראיתי לה' כ"מ ז"ל פי"ג מה' טומאת מת דין ב' ד"ה בד"א וכו' שכתב וז"ל דע"כ דאורייתא דאי מדרבנן וכו' איך יקילו חכמים לטהר מה שהוא טמא מן התורה וכו' עכ"ל ע"ש

שם גמ' ותפשוט ליה מדרבה ב"ב חנה וכו' אף ע"ג דרבה ב"ב חנה משמיה דד' יוחנן אמרה ור' יוחנן תלמיד חזקיה הוא כמ"ש הכ"מ ז"ל פ"ב מה' חגיגה דין ח' צ"ל הא דקאמ' ונפשוט לאו דוקא לחזקיה קאמר אלא לדידן קאמר ודוק

שם גמ' טעמא משום דגזז הא לא גזז לא וכו'. משמע דכיון דאינו נעשה גלגלין ממילא הוי טמא דאי טהור ממילא הוי גלגלין וק"ק כיון דאי הוה טהור ממיל' נעשה גלגלין איך מבעיא ליה בסמוך גבי רקב העקב אי טהור או לא שהרי אי טהור ממילא נעשה גלגלין ואם כן היכי משכחת לה רקב דמטמא דכה"כ פריך תלמוד' לקמן עבר הדף גבי בעיא דפרשו וכיחו וניעו ואמאי הוצרך למפשט מדר' נתן אלא ע"כ אע"ג דטהור אינו נעשה גלגלין וה"ט כיון דחד גופא ולא דמי לשני מתים שקברם זה עם זה דהוו גלגלין משום דתרי גופי נינהו והילכך הו"ל תערובת ואע"ג דכל א' טמא ואם כן מאי פשיט ליה הכא מרבה ב"ב חנה אימא דאינו נעשה גלגלין משום דחד גופא ואפי' הכי טהור ומיהו להא י"ל לעולם דאי הוה טהור ממילא ע"כ נעשה גלגלין והא דלא פשיט ליה דא"כ רקב יה דא"כ רק דמטמא היכי משכחת לה משום דאיכא לשנויי כגון שנקבר בלא עקב ואע"ג דתני עולא לקמן מת שנקבר חסר אין לו רקב שאני עקב כיון דאין בו חיות כמ"ש התוס' ד"ה רקב הבא משני מתים וכו' הילכך לא חשיב חסר דלא גרע מהופשט עורו ונקבר דע"כ לא חשיב נקבר חסר פירוש רש"י לקמן גבי דמשני סך נשא ופי' רש"י והופשט עורו וכו' ע"ש ולכך פשיט מרבי נתן משום דלישנ' דשני מתים דנקט רבי נתן משמע שלמים ואכתי קשה שהרי פרשו של מת טהור הוא כדמוכח מהרמב"ם פרק שלישי מהלכות טומאת מת דין י"ב ואפילו הכי מבעיא ליה לחלמודא לקמן אי לא נעשה גלגלין אלמא דאפילו טהור אינו נעשה גלגלין ואם כן הכא נמי גבי שערו ומאי פשיט מרבה ב"ב חנה אימא אע"ג דאינו נעשה גלגלין לא הוי טמא וי"ל הא דפשיט מרבה בר בר חנה לא פשיט דהוי טמא אלא פשיט כיון דאינו נעשה גלגלין ממיל' ע"כ הוי חדא גופא כן דמי ולאו כגזוז דמי אלא דממילא דגבי שער הוי טמא משו' דשער דמחובר טמא כדקתני מתני' ובשעת חיבורן הכל טמא אבל גבי רקב אין הכי נמי דהוי טהור משום דרקב לא מטמא ואפי' מחובר וכן נמי גבי פרשו טהור ואע"ג דמחובר וכל חד כדיניה ודו"ק

רש"י ד"ה ה"ד וכו' כגון דהרקיב חד אבר וכו' כי גמירי רקב כגון דאתי מכל גוף דמת וכו' עכ"ל. נראה דכונת רש"י דתרתי בעינן דהרקיב כל המת ובעינן נמי דההוא רקב דשקל מן העקב מעורב עם רקב שאר הגוף שעל פני כולו עד כלפי הראש בהא הוא דפשיטא ליה מר' נתן דהוי טמא ותלמודא דקאמר דהרקיב כוליה מת וקאתי דרך עקב ר"ל דרך עקב עד פני כולו ה"נ אבל היכא דליכא אלא חדא בהא מבעיא לן כגון דהרקיב אבר של עקב לחוד א"נ כגון דהרקיב כולי' מת ושקל מן העקב לחוד ותלמודא חדא מנייהו נקט. מיהו התוס' ס"ל דהבעיא היא דוקא היכא דהרקיב חד אבר של עקב אבל היכא דהרקיב כוליה בהא פשיטא לן נמי דאפילו שקל מן העקב לחודיה טמא כיון דהרקיב כוליה מת

וק"ק לפירש"י דמבעיא ליה נמי בשל עקב לחודיה אף ע"ג דהרקיב כוליה מת אמאי לא נפשוט מרבי נתן דע"כ טמא דאי טהור א"כ רקב הבא משני מחים נמי דילמא בא מן העקב לחוד וטהור כי היכי דמ"הט הוא דפשיטא לן דמדר' נתן היכא דאתי מכל גוף המת דהוי טמא משום דדילמא זה התרווד אתא דרך עקב עם רקב פני כולו וצ"ל משום דאין סברא דרקב הגוף שיש בו חיות לא נשאר העקב שאין בו חיות נשאר שהרי אדרבא רקב העקב ימהר לרקוב טפי כמ"ש התוספות ד"ה רקב וכו' מיהו אכתי קשה דאי של עקב לחודיה לא מטמא א"כ איך אם הוא מעורב עם פני כולו כגון ההיא דר' נתן טמא שהרי כיון דליכא אלא שיעור מלא תרווד בין הכל א"כ ליכא שיעור רקב לחודיה אלא רקב העקב דאינו מטמא משלימו לשיעור מאי שנא מהא דאמרינן פ"ו דף ל"ה סוף ע"ב כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור וכן פסק הרמב"ם פ"ד מה' מאכלות אסורות דין י"ז ע"ש וצ"ע

ולענין פסקא הרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין לא כתב בעיא זו וכן לא כתב נמי שאר ההני בעיין דבסמוך וכתב הלח"מ ז"ל דס"ל לרבינו דליתנהו להני בעיין דודאי הוי רקב ואינו עושה גלגלין מדאמר ליה ר' שמואל בר אחא לר' פפא ואי ס"ד וכו' רקב היכי משכחת לה וכו' ואע"ג דשני ליה שנוייא דחיקא הוא וכו' את"ד ע"ש משמע דס"ל לה' דהבעיא דעקב הוי נמי לענין גלגלין ופירכת ר' שמואל נמי דאמר ואי ס"ד וכו' קאי נמי אבעיא דרקב של עקב ולא ידעתי דא"כ מאי משני תלמודא דאשקייה מי דקלים וסך נשא וכו' דאכתי לא משני מידי על בעיא דרקב ואי איכא לשנויי כגון שנקבר בלא עקב הו"ל לתלמודא לבאר. ותו בעיקר הקושיא מאי פריך שהרי כיון דלא מבעיא ליה אלא היכא דהרקיב חד אבר אבל נרקב כוליה מת איכא רקב א"כ היכי משכחת לה רקב היכא דארקיב כוליה מת מיהו להא י"ל דכוונת הלח"מ ז"ל כיון דלפי האמת גבי הנך בעיין לא הוו גלגלין ממילא דנפשטה ג"כ בעיא דעקב דלא הוי נמי גלגלין דלא גרע עקב מהנך וכן צ"ל נמי גבי ש"ז שהזכיר הרב במלתיה דאין כונתו דפירכת ר' שמואל לר' פפא קאי נמי עלה שהרי