באר משה (כריף) רמא

ודע שהוקשה לי מהא דגרסינן בתוספתא הביאה ה' מש"ל ז"ל פלא מה' טומאת מת דין ד' ד"ה גרסינן וכו' וז"ל הביא עפר ממקום הטומאה וגבלו וכו' טמא וכו' ע"ש אלמא דמהני מה שצירף וגבלו ואמאי לא אמרינן חיבור אדם אינו חיבור שהרי הך עפר הוי כמו המת עצמו דגזרו טומאה על ארץ העמים ועיין לחידושינו לקמן דף נ"ד ע"ב בד"ה כתב. הרב מש"ל בהלכות השייכות להלכות טומאת מת דף נ"ה ע"א ד"ה מיהו איכא למידק וכו' ע"ש באורך ודו"ק ודע שלא ראיתי לרבינו פ"ח מה' לולב שהביא דין אתרוג של מצוה ע"ש

דף נ"א ע"א גמ' נקבר בכסותו בארון של עץ וכו' הרמב"ם פ"ז מה' נזירות דין ג' הוסיף נמי נקבר בארון של מתכות וכתב מרן הכ"מ וז"ל מאחר שאמרו של שיש דוקא ממילא נתמעט של מתכות כמו שנתמעט של עץ עכ"ל ואף ע"ג דאיכא למידק נמי מסיפא להפך דוקא של עץ אבל של מתכות הוי רקב וא"כ קשה דיוקא אדיוקא י"ל דנעשה דיוק דרישא כמו סיפא ואפשר דלזה כיונה הברייתא דקתני זהו מת שיש לו רקב היתירא היא אלא למעוטי של מתכות וכה"ג משני תלמודא לקמן דף נ"ג סוף ע"א גבי על אלו הנזיר מגלח דקתני מתני' מיהו הרמב"ם לא הזכיר רצפה של אבנים שהזכירה הברייתא ואפשר דהוה גריס מתכות במקום לבנים מיהו רצפה של אבנים דקתני הברייתא אף על גב דלא הזכירה הרמב"ם בפרק ז' מהלכות נזירות מ"מ בפ"ג מהלכות טומאת מת כתב ארון של זכוכית וא"כ היא היא וק"ל

שם נקבר בארון של עץ וכו' עיין לרש"י לקמן בפרק בתרא דף ס"ה ע"א ד"ה והשאר וכו' ובתוס' בד"ה מיתיבי וכו' וז"ל המאירי שם ומה שאמרו בגמ' שהנשאר מן המת מצטרף למלא תרווד רקב אין הלכה שהרי פסקנו שכל שנקבר בארון של עץ אין לו רקב ובתוס' טרחו להעמידה ואין צורך בכך עכ"ל

שם גמ' אמר עולא אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידין ומן העצמות וכו' הרמב"ם פ"ז מהלכות נזירות דין ג' ופרק ג' מהלכות טומאת מת השמיט דין זה וכבר תמה עליו הלח"מ ז"ל בהלכות נזירות ע"ש

שם גמ' הא מן העצם טמא ואף ע"ג דליכא בשר וכו' צריך טעם לפי סברת המק' מאי אולמיה עצם דיש בו רקב טפי מבשר ואפשר דהילכתא גמירי לה מיהו ראיתי בירושלמי משום דכתיב ורקב עצמות קנאה וכו' משמע דאין רקב אלא בעצמות ע"ש

שם גמ' אמר רבא שקברו זה בפני עצמו וכו' הרמב"ם בפ' ז' מהל' נזירות דין ד' השמיט דין זה וכתב הכ"מ דמדיוקא דדברי רבינו שמעינן לה ע"ש. ונראה דאין צורך דבהדיא כתב רבינו דין זה פרק ד' מהלכות טומאת מת דין ג' וא"כ בהלכות נזירות סמך אהלכות טומאת מת וכה"ג כתב הלח"מ פ"ז מהלכות נזירות על מה שהקשה הכ"מ גבי בעיא דשער העומד ליגוז שהשמיטה נמי רבינו וכתב הלח"מ דסמך אמ"ש בהלכות טומאת מת ע"ש מיהו נראה דאין זה מחוור שהרי כמה דינים שהזכירם רבינו פ"ג מה' טומאת מת דין א ודין ה' ודין ו' וחזר וכתבם בפרק ז' מה' נזירות דין ב' ודין ד' והיינו טעמא משום דטומאה לחוד ותגלחת נזיר לחוד שהרי רביעת דם אעפ"י שנטמא באהל אין הנזיר מגלח עליו אלא בעי חצי לוג כמ"ש התוס' לעיל דף מ"ט ע"ב ד"ה ועל חצי לוג וכו' וכן פסק רבינו וא"כ הדין עם הרב כ"מ ז"ל ודלא כהלח"מ ודו"ק נ"ל

ומ"מ אפשר ליישב קושית הכ"מ דס"ל לרבינו כפי' קמא דתוס' דבעיא דשער העומד ליגזז אמתניתין דאהלות קאי לענין טומאת חיבורין וא"כ אף ע"ג דנ"מ נמי לענין תגלחת נזיר מ"מ כיון דלאו בפירוש אתמר אין לחוש על שלא הזכירו רבינו כי כן דרכו של רבינו שאינו כותב אלא הדין שמוזכר בהדיא בתלמוד ומיהו אין זה מספיק כיון דרבה ב"ב חנה מבעיא ליה וע"כ דאיירי נמי לענין נזירות ועיין להרב חזון נחום ז"ל פ"ג דאהלות משנה ד' ד"ה כיצד וכו' ודו"ק

ובמאי דקאמר עוד רבא והרקיבו ועמדו על מלא תרווד רקב וכתבו התוס' דלרבותא נקטיה וכו' הרמב"ם פ"ד מה' טומאת מת דין ג' השמיטו ונראה לישב עפ"י מ"ש הלח"מ ז"ל פ"ז מה' נזירות דרבינו ס"ל דלפי האמת ליכא בעיא גבי רקב העקב דודאי טמא ע"ש והשתא ניחא דלפי האמת ליכא רבותא ותלמודא דנקט ליה היינו לפי הס"ד דאיכא בעיא ולכך נקטה לרבותא אבל לפי האמת ליכא רבותא ולכך לא כתבה רבינו ודו"ק מיהו בעיקר דברי הלח"מ עיין מה שאכתוב עליו בסמוך גבי בעיא דעקב ודו"ק

שם גמ' תנן התם כל שבמת טמא וכו' והשער והציפורן וכו' ועיין להרמב"ם פי"א מה' טומאת מת דין ג' שכתב וז"ל וכן נ"ל שאם נגע בצפרניו או בשניו נטמא וכו' (פי' שהטהור נגע בשערו לטומאה) והכ"מ ז"ל הביא ע"ז האי משנה וכתב שלמד כן ממנה דמשמע דה"ה לטהור שנגע בטומאה בשערו כיון דבמת חשיבי כגופו ה"ה דבחי חשיבי כגופו דמאי שנא עכ"ל ואין צורך לדבריו אלא בהדיא תנן פ"ה דזבין משנה ד' גבי זב חבורי טמא על הטהור וחיבורי טהור על הטמא טמא והביאו הרמב"ם סוף פ"ז מהלכות משכב דין י"א אלמא דהטמא והטהור שוין לענין טומאת זב וה"ה לענין טומאת מת ועיין לה' חזון נחום ז"ל בפ"ג דאהלות משנה ג' ד"ה ובשעת חיבורן וכו'

ודע שהרמב"ם פ"ג מה' טומאת מת דין י"ג כתב חוץ מן השנים והשער והציפורן הואיל וגזען מחליף וראיתי לה' שושנים לדוד פ"ג דאהלות משנה ג' שכתב עליו וז"ל לא די שדבריו סותרים דברי הגמרא דיהיב טעמא לשנים משום שלא נברא עמו אלא דבריו סותרים דברי עצמו פ"ה מה' עבדים דמשמע דשנים אין גזען מחליף את"ד ע"ש ואשתמיטי' דברי מרן כ"מ ז"ל פ"ג מה' טומאת מת שכתב דרבינו קצר ולא כתב טעם השנים מפני שלא נבראו עמו כיון דלא נ"מ מידי א"ד ע"ש

שם גמ' מי אמרינן כל העומד ליגזז כגזוז דמי וכו' אעפ"י דבפרק קמא דסנהדרין דף ט"ו ע"א מחלוקת תנאי היא בשער העומד ליגזז אי כגזוז דמי או לא גבי המקדיש עבדו אי מועלין בשערו וקאמר תלמודא וקי"ל דפליגי בשערו העומד ליגזז אי כגזוז דמי או לא וכן פליגי נמי תנאי התם גבי ענבים העומדים ליבצר אי כבצורות דמו או לא וכן בכמה דוכתי גבי כל העומד ליזרק וכל העומד ליפדות כדאית'