באר משה (כריף) רלה

יוסי דברייתא טפי הו"ל למפרך אמתני' דהכא דקתני על מגען ולכן נראה דאמתניתין דהכא איכא למימר דקתני על מגען חוץ מרקב דקתני וכ"כ התוס' י"ט ע"ש וכן ראיתי במאירי שכ"כ דלאו דוקא קתני וז"ל ועל מגען ואעפ"י שמלא תרווד רקב אינו מטמא במגע הואיל וא"א ליגע בכולהו וכו' שמא ברקב החמירו בנזיר אף במגע ומ"מ גדולי המחברים פסקו שכלל זה לא נשנה בדיוק וצריך לפרט ממנו מלא תרווד רקב דדוקא אהל ומשא ולא מגע עכ"ל ע"ש ומיהו מה שצדד הרב דשמא ברקב החמירו בנזיר אף במגע אף ע"ג דא"א ליגע בכולו וא"כ איך שייך לומר שהחמירו בנזיר שהרי כיון דליכא שיעור כוונת הר' ר"ל החמירו לומר יש נוגע וחוזר ונוגע ושתי נגיעות מצטרפות ומ"מ מהתימא על התוס' שסתמו דבריהם וכתבו דברים כפשטן וצ"ע

ודע שראיתי להר"ש ריש פ"ב דאהלות משנה א' שהוקשה לו בסוף דבריו כיון דמלא תרווד רקב אינו מטמא במגע וחשיב ליה במתניתין התם בהדי הנך דמטמאין באהל אע"ג דהנך מטמו במגע מ"מ דמי להנך לענין אהל ומשא מיהא א"כ אמאי לא חשיב נמי גולל ודופק דמטמא באהל ואף ע"ג דאינו מטמא במשא מ"מ דמי להנך לענין אהל ומגע מיהא זה תורף דבריו ויש בו ט"ס וכצ"ל והא דחשיב מתניתין מלא תרווד וכו' ותירץ דסתמא כר' יוסי דס"ל דמלא תרווד רקב מטמא נמי במגע ושוה להנך אחריני לשלשתן למגע ומשא ואהל א"ד ע"ש ולא ידעתי כונתו שהרי התם בהעור והרוטב דף קכ"ה ע"ב מסיק דלרבי יוסי נמי אינו מטמא במגע ואפשר דכונתו ר"ל דיש באהל שם נגיעה כדמשני התם לרבי יוסי מאי נוגע מאהיל וכו' אבל לא ידעתי דלאיזה ענין הביא הא דפריך התם הא לא נגע בכוליה ולא הביא שנויא דמשני תלמודא מאי נוגע מאהיל וראיתי להר' שושנים לדוד ז"ל שם פ"ב דאהלות שכתב דכונת הר"ש בתחלה כתב כפי פשטא דברייתא דר' יוסי מטמא במגע ובתר הכי כתב דבגמרא פריך וכו' כלו' ומעתה לא מתוקמא כרבי יוסי את"ד ע"ש ולפי זה הר"ש הניחה בקושיא וכל זה דוחק בכונת הר"ש וצ"ע

ודע שהרמב"ם פ"ב מהלכות טומאת מת דין י"א כתב דמלא תרווד רקב אינו מטמא במגע אפילו גבלו במים אינו חיבור והיא משנה פ"ב דאהלות סוף משנה ב' דקתני מלא תרווד רקב שגבלו אינו חיבור לטומאה וכתב שם הר"ש וכן הרע"ב אינו חיבור לטומאה דאם האהיל על מקצתו אינו כאלו האהיל על כלו וכן לענין מגע עכ"ל והרמב"ם פ"ב מה' טומאת מת לא מעיט גבי הא דגבלו במים אלא לענין מגע ומשא משמע אבל מטמא באהל וכ"כ להדיא בפי' ע"ש וכתב התי"ט פ"ב דאהלות ותמהני שלא מעיט גם כן האהיל על מקצתו דלא הוי חבור אע"פי שגבלו את"ק ע"ש ולע"ד נראה דלא קשה כיון דלענין מגע פסק דאינו חיבור ה"ה נמי לענין אהל דמה לי אינו חיבור לענין מגע מ"ל לענין אהל ולכך לא הוצרך ך לבאר ודוקא דמטמא במשא ואהל משום דאפשר לישא כוליה וכן אפשר להאהיל על כלו ואפי' לא גבלו מה שאין כן בנגיעה א"א ליגע בכוליה דאפי' גבלו במים אינו חבור ועיין לה' חזון נחום ז"ל ולה' שושנים לדוד ז"ל

ד"ה על אלו וכו' ולא גרסינן וכו' וכן מוכח בגמרא וכו' עכ"ל מיהו מפירושא לקמן שם בגמרא משמע דגריס לה ועיין לחידושינו שם

ד"ה אלא כדאמר וכו' דאמתני' דאהלות אמור וכו' עכ"ל ובתוס' בפרק גיד הנשה דף פ"ט ע"ב כתבו משם ר' שמואל דאפירכא קמייתא קאי וראיתי למהרש"א שם שכתב וז"ל ואף שרבי יוסי תירץ פירכא קמייתא בברייתא בא ר' יוחנן ופי' דבריו באיזה מת קאמר ר' יוסי דאין עליו כזית בשר כיון שלא נתקשרו איבריו מסתמא אין עליו כזית בשר עכ"ל ולפ"ז תיבת אלא אינה מתיישבת דהא כיון דאינו עוקר תירוץ הא' אלא מפרש לה. ומיהו ראיתי להר"ש ריש פ"ג דאהלות שהרגיש בקושית מהרש"א וכתב בע"א וז"ל לפי שהיה צריך להעמידה כן משום קושיית דעל אבר ממנו תירץ כן מתחלה וכו' עכ"ל ולפ"ז מ"ש עוד הר"ש מקודם לעיל מניה וז"ל ומשני כדא' ר' יוחנן כלומר אקושייא קמייתא תירץ כן רבי יוחנן דסתמו אין בו כזית בשר כל כמה דלא נתקשרו איבריו בגידין עכ"ל הוצרך לומר דסתמו אין בו כזית בשר משום דהוקשה לו כיון דקאי לתרץ פרכא קמייתא א"כ עיקר התירוץ חסר מדברי רבי יוחנן דמה בכך אם לא נקשרו אבריו ס"ס אם יש בו כזית בשר אכתי הפירכא במקומה עומדת דעל כזית מגלח על המת כלו לא כ"ש והו"ל לבאר דבמת שאין עליו כזית בשר דזהו עיקר התירוץ ולזה כתב כיון דלא נתקשרו איבריו מסתמא אין עליו כזית בשר והילכך לא הוצרך לבאר דאין עליו כזית בשר. ומיהו לפי מ"ש מהרש"א בתוס' בפרק גיד הנשה דר' יוחנן בא לפרש דברי רבי יוסי א"כ צ"ל דמ"ש התוספות שם וז"ל דכיון דלא נתקשרו איבריו בגידין אין עליו כזית בשר וכו' ע"ש אין כונתם משום דהוק"ל דהו"ל לבאר במת שאין עליו כזית בשר כמו שהוקשה לר"ש שהרי לא שייכא קושיית הר"ש לפי דברי מהרש"א דהא כיון דקאי לפרושי הך תירוצא גופיה דאין עליו כזית בשר וכו' באיזה מת וכו' וצ"ל דכונתם שהוקשה להו קושיית מהרש"א גופיה דרבי יוסי כבר תירץ הפירכא ולזה כתבו דכיון שלא נתקשרו מסתמא וכו' כלומר ורבי יוחנן בא לפרושי דברי ר' יוסי באיזה מת וכו' וזה ודאי דוחק בדבריהם דלפי זה העיקר חסר בדבריהם גם לשון מהרש"א לא משמע כן וצ"ע

ולולי דברי מהרש"א נראה דלעולם כוונת התוס' דפרק גיד הנשה הוא כמו שפיר' בכוונת הר"ש ולקושיית מהרש"א אין ה"נ דס"ל כתירוץ הר"ש ומיהו גם לדברי הר"ש נמי לישנא דתלמודא דקא' ה"נ בנפל וכו' הוא מגומגם דמשמע דמדברי ר' יוחנן נלמוד לכאן שהרי כיון דרבי יוחנן גופיה נחית לתרץ הך קושיא עצמה דעל אבר מגלח וכו' ודו"ק

ודע שראיתי לה' מראה הפנים על הירושלמי הל' ב' ד"ה ואי בעי וכו' שכתב וז"ל בבבלי משני לא נצרכה אלא למת שאין עליו כזית בשר והדר אמר ועדין יאמר על אבר וכו' משמע דלא פשיטא ליה מכיון שאין בו כזית דבר בריא שלא קשרו איבריו ואפכא משמע דכל שלא נתקשרו איבריו מסתמא אין עליו כזית בשר דהא שנוייא דר' יוחנן קאי נמי לתרץ קושיא הא' וכן פירשו התוס' בהדיא פרק גיד הנשה עכ"ל וראיתי להר' בית יצחק למהר"י גאטינייו ז"ל בהלכות נזירות שכתב עליו וז"ל וליתא דבבבלי לא מוקי לה בתחלה בנפל אלא סתמא קאמר למת שאין עליו כזית בשר דהיינו מת ממש שאינו נפל ולא נשאר עליו כזית בשר ושפיר קפריך עלה ועדיין יאמר וכו'