באר משה (כריף) רלד

אין בה חידוש כלל מצד עצמה כי ההיא דהאיש מקדש בו ובשלוחו דריש פ"ב דקידושין דף מ"ח ע"א דמלת בו בפני עצמה אין בה חידוש כלל דאי הוא לא מקדש מאן מקדש את"ד יע"ש ניחא דה"נ גבי על המת דנזיר אין בה חידוש כלל אבל הך דפרק המצניע יש בה חידוש שהרי ר"ש פליג עליה התם ופוטר ודו"ק ודע שהרב י"ש הרכיב דבריו בכונת התוספות דריש פ"ג דקידושין שכתבו דבתרי תיבות לא אמרינן לא זו אף זו ואחר המחילה לא משמע פשט דברי התוס' כן ועיין לה' שער יוסף דף ו' א'

תוס' ד"ה ועל חצי קב וכו' כגון שרוב עצמות נשתברו וחצי קב עצמות זה וכו' כצ"ל

בא"ד וליכא לפרושי חצי קב משאר עצמות וכו' שאינם מרוב בניינו ולא מרוב מניינו וכו' עכ"ל וה"ה נמי חצי קב מעצמות של מקצת רוב בנין או מקצת רוב מנין ודחיקא לו לומר דרובע עצמות הבא מרוב בניינו דחשיב בפר' ב' דאהלות ר"ל ב"א ממקצת רוב בניינו וכו' ודו"ק. והרמב"ם בפ"ז מה' נזירות דין ב' משמע דס"ל כמו וליכא לפרושי וכו' ולדידיה ליכא הוכחת התוס' שכתבו דהא באהל נמי לא מטמא מדלא קתני בפ"ב דאהלות וכו' שהרי הרמב"ם ס"ל פ"ב מה' טומאת מת דאפי' רובע הקב לחור בלא רוב מנין מטמא בעלמא וכ"ש חצי קב ועיין מה שאכתו' בתוס' לקמן ד"ה רבא אמר וכו'

והנה בעיקר דברי התוס' שכתבו וליכא לפרושי וכו' אינו ר"ל דלפ"ז רובע הקב הבא מרוב מניינו אין ה"נ דנזיר מגלח עליו דא"כ אמאי הוצרכו לדחות מפ"ב דאהלות מדלא קתני לה אמאי לא דחו ממתניתין הכא גופה מדלא קתני אלא חצי קב ולא קתני רובע הקב אלא דלעולם אינו מגלח הנזיר על רובע הקב משום דהלכה חיא בנזיר דאינו מגלח אלא על חצי קב וכונתם לענין חצי קב בלבד דליכא לפרושי שא דמגלח עליו אף שאינו מרוב המנין וכו' ועוד אפשר לו' דאין ה"נ דכונתם ר"ל דעל רובע הקב הבא מרוב מניינו מגלח והא דלא דחו ממתניתין דהכא דלא קתני אלא משו דאיכא מ"ד דשייר רוב מנין ורוב בנין כמ"ש התוס' לקמן ד"ה רבא אמר וכו' וא"כ איכא למימר דשיירה נמי רובע הקב וק"ל ועיין עוד בחי' לקמן דף נ"ב ע"ב גבי בעי רמי בר חמא רובע עצמות מן שדרה וגלגולת וכו' ודו"ק

בא"ד דהא באהל נמי לא מטמא וכו' עכ"ל משמע להו דהא בהא תליא כיון דאין מטמא בעלמא באהל ה"ה דאין מטמא נמי באהל גבי נזיר מיהו רש"י לקמן ימאן בסברא זו שכתב דף הסמוך ע"א ד"ה ורבא אמר וכו' גבי רוב מנין שאין בו רובע הקב וז"ל אף ע"ג דבעלמא לא הוי חשיב לענין טומאת אהל אלא א"כ יש בו רובע הקב גבי נזיר חשיב כמת שלם וכו' עכ"ל מיהו עיקר דברי רש"י הללו תמוהים אצלי דאיך כתב דבעלמא לא חשיב רוב מנין לענין טומאת אהל אלא א"כ יש בו רובע הקב שהרי משנה ערוכה ריש פר' ב' דאהלות דקתני ואלו מטמאין באהל וכו' וקא חשיב רוב בניינו ורוב מניינו של מת אעפ"י שאין כו רובע אלמא דבעלמא נמי לא בעי רובע הקב וצ"ע

ומ"מ מדברי רש"י נקח דראיית התוספות אינה ראיה דילמא לענין נזיר החמירו גבי חצי קב מטמא באהל וכה"ג ראיתי לה' המאירי שכתב על מגען דקתני מתניתין וז"ל ואף עפ"י דמלא תרווד לא מטמא מגע שמא ברקב החמירו בנזיר עכ"ל ע"ש וה"נ נימא לענין טומאת אהל דחצי קב דבנזיר החמירו וצ"ל דלית להו להתוס' האי סבר' דבנזיר החמירו ומעת' קשה א"כ מה יענו לקושיית הרב המאירי גבי מגען דקתני מתניתין שהרי מלא תרווד רקב אינו מטמא במגע כדמוכח פרק העור והרוטב דף קכ"ה ע"ב ודף קכ"ו ע"ב ואם נאמר דס"ל דמגען דקתני להו דוקא וחוץ מרקב קתני וכה"ג כתב נמי הרב המאירי לדעת גדולי המחברים והעתקתי לשונו בתוס' ד"ה על משאן וכו' א"כ השתא נמי מאי ק"ל גבי חצי קב דהוכיחו דאינו מטמא באהל ומה בכך אי אינו מטמא דאי משום דמתני' קתני על אהילן משמע דמטמא באהל אימא דלאו דוקא וחוץ מחצי קב קתני ואם כוונת קושייתם כיון דאינו מטמא באהל אין הנזיד מגלח עליו וכדאמרינן לעיל דף מ"ח ע"א רבי ישמעאל אומר אינו צדיך הרי הוא אומר לא יבא בנפש דמטמאה בביאה הכתוב מדבר וכו' ואמעט נבילה דאין הנזיר מגלח עליה משום. דאין מטמאה באהל אלמא דאין הנזיר מוזהר אלא בטומאה שמטמאה באהל וא"כ היכי קתני מתניתין דהנזיר מגלח הא ליתא שהרי עצם כשעורה אינו מטמא בא באהל ואפ"ה הנזיר מוזהר ומגלח עליה כ כדקתני מתניתין בהדיא וע"כ משום דלא אמעט אלא נבלה משום דאין במינה מטמאה באהל משא"כ עצם כשעורה וכ"כ הרב מש"ל ז"ל פ"ג מהלכות אבל דין א' והזכרתיו במתניתין ונראה דכוונת התוספות מדקתני מתני' ועל עצם כשעורה וכו' על מגען ועל משאן וכו' כלו' אבל לא על אהילן משמע אבל כל הנך דחשיב לעיל מטמאין על אהילן ודו"ק

בא"ד מדלא קתני לה פ"ב דאהלות וכו' כצ"ל והיינו ריש פר' ב' דאהלות משנה א' וק"ק השתא נמי דאינו מטמא באהל אמאי לא חשיב לה נמי בהדי הנך דאין מטמאי' באהל דחשיב התם פ"ב דאהלות משנה ג' אלו מטמאין במגע ומשא ואין מטמאין באהל וכו' דהא חצי קב עצמות מטמא נמי במגע ומשא כדקתני מתניתין על מגען ועל משאן וא"כ אימא לאידך גיסא דמטמא באהל מדלא חשיב לה בהדי הנך דאין מטמאין באהל וצ"ע ועיין עוד לתי"ט פ"ב דאהלות משנה ב' ד"ה ובית הפרס וכו' שכתב על הך מתני' דאהלות תנא ושייר ע"ש ורמזו ה' מש"ל ז"ל פי"א מהלכו' טומאת מת דין א' ד"ה עוד ראיתי לרבי' בסוף פ"ב וכו' בסיום דבריו ע"ש וצ"ע ועיין לחידו' לקמן דף נ"ד ע"ב ד"ה ארץ העמים ודוק

ד"ה על משאן וכו' דכל הני דחשיב לעיל מטמא בין במגע בין במשא וכו' עכ"ל מסתמיות דבריהן משמע דמלא תרווד רקב מטמא נמי במגע. וכן משמע נמי פשטא דמתניתין דאכולהו דקא חשיב קתני על מגען וכו' מיהו בפרק העור והרוטב דף קכ"ה ע"ב ודף קכ"ו ע"ב מסיק תלמודא דרקב אין מטמא במגע וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהל' נזירות דין ה' ופ"ב מהלכות. טומאת מת דין י"א ולפי זה צ"ל הא דקתני מתני' ועל מגען היינו דקרי לאהל נגיעה דכה"ג משני תלמודא התם דף קכ"ה ע"ב אמילתא דר' יוסי דאמר מלא תרווד רקב מטמא. במגע ע"ש וה"נ מתני' הכא דקתני על מגען לצדדין קתני דלגבי הנך אחריני דחשיב הוי מגע ממש

מיהו קשה דא"כ הא דפריך התם אמילתא דרבי