באר משה (כריף) רלג

לא הקשו עדיפא מינה אקרא דרחוקים דגבי נזיר נמי דהוי בין לרבי עקיבא בין לרבי ישמעאל שהרי לרבי ישמעאל נמי קרא דנזיר ברחוקים מיירי כדאמרינן מרינן לעיל אף כללות האמורות בנזיר מטמא לאביו וכו' ת"ל לאביו וכו' וא"כ ע"כ דקרא דעל נפש דגבי נזיר ברחוקים איירי ואף ע"ג דגבי נזיר לא שייך הך סברא איסור שהיה עליו להיכן אזל וכו' מ"מ ק"ו מכ"ה מיהא איכא ומה כהן הדיוט שמטמא לקרובים אינו מטמא לרחוקים נזיר שאינו מטמא לקרובים אינו דין שאינו מטמא לרחוקים וה"נ קתני להאי ק"ו לעיל דף מ"ח סוף ע"א וי"ל משום דאיכא למימר אין עונשין מן הדין וק"ו דלעיל ע"כ דלאו דוקא וסמך משום דמי גרע איסור שהיה עליו להיכן אזל כדפירשנו לעיל ודו"ק

שם במשנה ועל עצם כשעורה ועל מגען ועל משאן ופירשו רש"י והתוס' אבל לא על אהילו וק"ק כיון דאינו מטמא באהל היכי הנזיר מוזהר על מגען ומגלח עליו מאי שנא מנבילה דאין הנזיר מוזהר עליה משום. דאינה מטמאה באהל כדאמרינן לעיל דף מ"ח ע"א ר' ישמעאל או' אינו צריך הרי הוא אומר לא יבא בנפש המטמאה בביאה הכתוב מדבר וכו' וא"כ ה"נ גבי עצם כשעורה נימא הכי י"ל דוקא נבילה הוא דאמעיט משום דאין במינה טומאת אהל עיין הרב מש"ל פ"ג מה' אבל דין א'

שם במשנה ועל עצם כשעורה עיין להר' מש"ל זל פ"ב מה' טומאת מת דין יו"ד ע"ש

שם במשנה ועל מגען ועל משאן ועל אהילן וכו' משמע בהדיא דמלא תרווד רקב מטמא באהל דעל אהילן דקתני קאי נמי אמלא תרווד דקחשיב וכ"ה להדיא במתני' ריש פ"ב דאהלות דקתני ואלו מטמאין באהל וקחשיב מלא תרווד רקב וראיתי להתי"ט שם פ"ב דאהלות שכתב וז"ל מלא תרווד רקב וכו' דאין בו אלא טומאת משא עכ"ל שיעור דבריו מלבד טומאת אהל דביה איירי מתני' דאהלות ולאפוקי מגע אמנם ראיתי לתוס' פ"ק דמועד קטן דף ה' ע"ב ד"ה שאינו מטמא באהל וכו' שכתבו וז"ל כגון תרווד רקב כדאי' בהעור והרוטב וכו' עכ"ל ודברי תימה הם איך כתבו כמלא תרווד רקב אינו מטמא באהל הפך מתניתין הכא ומתני' דפ"ב דאהלות והיותר תימא שכת' כדאיתא בהעור והרוטב ואדרבא שם בהעור והרוטב דף קכ"ה ע"ב ודף קכ"ו ע"ב מבואר להדיא ג"כ כמלא תרווד רקב מטמא באהל ע"ש ותו קשה אמאי לא כתבו בפשי' כגון הנך דחשיב בהדיא פ"ב דאהלות משנה ג' ואלו שאין מטמאין באהל אבר שאין עליו כזית בשר ושדרה וגלגלת שחסרה וכו' וטובא חשיב התם ומי דחקם כלל למלא תרווד רקב

שו"ר לה' שושנים לדוד ריש פ"ב דאהלות שהביא לדברי התוס' הללו ונתעורר בדבריהם ועיין מה שפירש בכוונתם ולפי דבריו לשון כדאיתא בהעור והרוטב שכתבו לאו דוקא שהרי ליתא בהדיא התם אלא משום דאיתא התם דבעינן עד שמאהיל על כולו וא"כ ממילא היכא דמפוזר על פני השדה דלא שייך שמאהיל על כולו אינו מטמא באהל ואיכא למידק לפי דברי הרב ז"ל אמאי לא חשיב במתני' בפ"ב דאהלות משנה ג' מלא תרווד רקב דמפוזר על פני השדה בהדי הנך דחשיב שאינם מטמאין באהל וי"ל דלא קחשיב אלא מידי דשייך שמאהיל על כולו ואינו מטמא אבל מלא תרווד רקב משום דלא שייך שמאהיל על כולו הוא דאינו מטמא ודו"ק. ושו"ר דלא קשה מידי דמלא תרוור רקב אינו מטמא במגע ומתניתין דאהלות קחשיב הנך דמטמאין במגע ולא באהל וזה פשוט

ואיכא למידק אמאי לא חשיב נמי מתי עכו"ם דמטמאין במגע ומשא ואין מטמאין באהל כדפסק רבינו פ"ק מה' טומאת מת דין י"ג וי"ל דבפלו' לא קמיירי דמחלוקת ר"ש ורבנן היא בפרק הבא על יבמתו דף ס"א ע"א ועיין לחידושינו לקמן דף נ"ד ע"א רש"י בד"ה או בקבר

שם גמ' כעס ר' יודא ואמר וכו' על המת לא כ"ש וכו' ופירש"י וכעס ר' יודא ואמר זו אינה משנה וכו' ק"ק מה ההקפדה הזאת כולי האי שר' יודא כעס ואמר אינה משנה וחשבינאו לתלמידי ר"מ קנטרנין וכן ר' יוסי נמי אמר תורה מה תהא עליה ואמאי לא אמרינן בפשיטות לא זו אף זו קאמר כדמשני תלמודא הכי בכמה דוכתי וי"ל דמדי הוא טעמא דאמרינן לא זו אף זו משום דר' הקדוש אדא חדא שמעינהו וגרסינהו ומשנה א' לא זזה ממקומה כמ"ש רש"י בפ"ק דקידושין דף כ"ה ע"א ד"ה אלא וכו' ע"ש אבל הכא דסומכוס קאמר משמיה דר"מ וכיון דר"מ עצמו אמר כן לא שייך לו' האי טעמא ואכתי איכא למידק דמאי פריך בסמוך ועדין יאמר על אבר ממנו מגלח וכו' שהרי סומכוס לא הזכיר אבר בבריית' וע"כ דתלמודא פריך לדידן אסתמא דמתניתין דאל"כ איך לא חש ר' יוסי אקושיא זו דעל אבר מגלח וכו' וא"כ נימא לא זו אף זו וצ"ל דאין ה"נ אלא עדיפא משני. ועי"ל דהכא לא שייך לו' לא זו אף זו משום דהוי זה בכלל זה דהמת בכלל כזית ובכה"ג דזה בכלל זה לא אמרינן לא זו אף זו כמ"ש התוספות ריש פ"ב דיומא דף כ"ג ע"א ד"ה שתים וכו' ע"ש ודו"ק ודע דאחר ימים יש מי שהקשה לי דהכא אשכחן שר' יודא כעס על שאמר ר"מ על המת ועל כזית מן המת ואלו במסכת שבת פרק המצניע דף צ"ג ע"ב אשכחן ליה לר' יודא גופיה דקא' כה"ג גבי איסור הוצאה דתנן המוציא את המת במטה חייב וכן כזית מן המת וכו' וסתמא ר' יודא היא כמ"ש שם התוספות דף צ"ד ע"א ד"ה את המת וכו' ע"ש והשתא תיקשי ליה לדידיה גופיה השתא על כזית חייב על המת לא כ"ש ואעפ"י דהתם לאו ר' יודא ממש קאמר לה רבי' הקדוש מסדר המשנה מ"מ ע"כ דתרוייהו שמעינהו מר' יודא וא"כ ר' יודא היך אמרן וי"ל דאיכא למימר דאין א"נ דר' יודא גופיה כשנתחדש לו אח"כ אף על המת כזית מן אז לא הוצרך תו לו' על המת משום דכל שכן הוא אלא רבינו הקדוש כיון דשמעינהו חדא חדא מר' יודא לכך משנה א' לא זזה ממקומה ולא זו אף זו קאמר א"נ נקט מן המת רבינו הקדוש לרבותא דר"ש דפליג התם ופוטר אפילו במת שלם כפירש"י שם ע"ש אבל הכא דר"מ עצמו קאמר להו לתרוייהו מן המת וכזית מן המת דליכא למימר דר"מ גופיה אמרן בזה אחר זה דלשון על אלו טומאות נזיר מגלח דהוי לשון רבים משמע דשנאן בבת אחת זה עם זה על המת ועל כזית מן המת לכך כעס ר' יודא. וכה"ג י"ל כוונת התו' רפ"ק דמע"ק דף ב' ע"א בד"ה יתיר ע"כ וכו' שכח' דלא זו אף זו קתני וכו' ע"ש כוונתם אתנא דבריית' ולא אר"י גופיה ודו"ק

ועי"ל לפי מ"ש הרב יבין שמועה ז"ל כלל נ"ט דף כ"ט ע"א ד"ה ה"ט דהיכא דהבבא את'