באר משה (כריף) רלב

למעוטי רחוקים ולא משום כלל ופרט וזהו אינך יכול לומר וכו' וק"ל

בא"ד וצ"ע דהא ר"ע דריש ריבה ומיעט וכו' עכ"ל ר"ל ומידת ריבה ומיעט מרבינן טפי ממדת כלל ופרט וא"כ אימא דמועיל הק"ו ותירצו דגם בריבה ומיעט ממעטינן דבר א' ואין מועיל הק"ו וכו' ועיין לתוספות לעיל פרק ג' מינין דף ל"ה ע"ב ד"ה איכא וכו'

בא"ד דלהכי כתיב חד למעוטי אידך ולאפוקי מקרא מלא וכו' עכ"ל פיר' והוה מוקמינן למקרא מלא בחד מהנך הכתוב בפירוש ואי לאו מקרא מלא הו"א אותו חד דכתי' לאו למעוטי אידך אלא לגופיה וה"ה אידך אבל לבתר דכתיב מקרא מלא ע"כ דאותו חד דכתיב יתירא הוא ולמעוטי אידך וק"ל

בא"ד וי"ל דלא דמי דודאי לרבי ישמעאל לא הזכיר לדרשת מת מצוה כי אם אמו וכו' עכ"ל ר"ל לא מצי להזכיר דרשת מת מצוה אי לא כתיב לאחיו כי אם אמו משום דלאביו אצטריך לגופה אבל לר"ע אף אי לא כתיב לאחיו מצי למדרש מת מצוה מלאביו דהוא קרא קמא כיון דלא אצטריך לגופיה ולמה הזכיר כלל אמו וק"ק אכתי לרבי ישמעאל למה הזכיר לאביו גבי מת מצוה דהא כיון דאצטריך לגופיה וע"כ לאו דוקא נקט אביו לגבי מח מצוה ה"נ לר"ע נימא לאו דוקא נקט אמו למת מצוה וזל הא דנקט ר' ישמעאל לאביו משום דאמו לא מייתרא אלא משום דכתיב לאביו אבל לר"ע בלא לאמו ע"כ לאביו מיותרת למת מצוה ולמה נקט אמו וק"ל

בא"ד ועוד קשה היכי דריש התם שתי דרשות וכו' כצ"ל

בא"ד מיהו בתוס' כתבו דסוגיא דפ' ט"י וכו' כצ"ל

בא"ד מיהו קשה וכו' בשלמא דנזיר כולהו צריכי כדפי' התם וכו' כצ"ל

ע"ב בא"ד ין אב לאם גלוי מילתא בעלמא וכו' כצ"ל

בא"ד וא"ת א"כ אמאי דריש הכא מלאביו ולאמו וכו' עכ"ל אתלמודא קא מקשים דמשמע דס"ל לתלמודא דמתרוייהו דריש למת מצוה מדלא חש לפרושי ואהא תירצו דאין ה"נ וכו' ומיהו לא חש לפרושי וכו' וק"ל

בא"ד דכ"ג ונזיר יסמוך נמי אסוגיא וכו' כצ"ל

בא"ד כ"ג ונזיר מ"ל וכו' כצ"ל

שם גמ' רביעית דם שיצא משני מתים וכו' דרשא זו איתא נמי בפרק בהמה המקשה דף ע"ב ע"א ועיין להתוס' פ"ג דברכות דף י"ט ע"ב ד"ה מדלגין וכו' שכתבו דאף עפ"י דאין הנזיר מגלח על רביעית דם אפ"ה כהן מוזהר עליה כדקא' בפ' בהמה המקשה דרביעית דם הבא משני מתים טמא ומפקינן ליה מעל כל נפשות מת לא יבא וכו' עכ"ל וכונתם מבוארת דר"ל כיון דמפקינן לה מעל כל נפשות מת דמיירי באזהרת כ"ג אלמא דכהן מוזהר עליו וזהו שהוצרכו להאריך לומר ומפקינן לה מעל כל נפשות מת וכו' ודלא כמהרש"א התם דאחר המחילה לא דק בדבריהם וכ"כ הרב זרע יצחק ז"ל בחידושיו לברכות ע"ש

תוס' בד"ה על כל וכו' הנך לאפוקי הוי פירו' כמו נפק"ל וכו' עכ"ל ולקמן פרק אחרון דף ס"ב ע"ב ד"ה לאתויי וכו' כתבו גם כן דלאתויי הוי כמו למעוטי ע"ש וחידוש הוא בעיני הני כללי

בא"ד ודוחק הוא דהא גבי נזיר נמי כתיב על כל נפש ואפ"ה וכו' עכ"ל דבריהם תמוהין שהרי גבי נזיר לא כתיב כל אלא על נפש מת לא יבא וכבר נתעורר בדבריהם ה' אורח מישור ז"ל וכתב וז"ל מיהו קושיית התוס' מ"מ מצי קאי שפיר אף אי לא כתיב גבי נזיר על כל נפש וה"פ הא גבי נזיר לא כתי' כל ונלמד מנפש א"כ אמאי יליף גבי כ"ג מכל ולא מנפשות ותירצו דבאמת גם גבי כ"ג נלמד מנפשות והגיה דבריהם עפ"י זה וכצ"ל ודוחק הוא דהא גבי נזיר לא כתיב על כל נפש ואפ"ה דריש רחוקים מנפש לכך נראה וכו' את"ד ע"ש. ואחר המחילה אינה קושיא שהרי כיון דקושטא הוא דכתיב כל יתירא גבי כ"ג לכך דריש מינה רחוקים כי היכי דהוי נפשות יתירא לרביעית דם גם תירוצם אינו מספיק דאכתי מאי משני תלמודא ואמאי לא פריך נמי אמאי כתיב כל גבי כ"ג מ"ש מנזיר דלא כתיב כל כי היכי דפריך אמאי לא כתיב נפש כמו גבי נזיר וצ"ע

בא"ד ומ"מ דריש נמי רביעית וכו' דמדכתב נפשות לשון רבים וכו' עכ"ל ונראה דבזה יש לתרץ מה שהקשה הרא"ם ז"ל פרשת אמור ד"ה לאביו ולאמו לא יטמא וכו' וז"ל וא"ת כיון דפירש דעל כל נפשות מת לא יבא ברביעית דם קמיירי א"כ קרא דלאביו ולאמו לא יטמא לאו יתירא הוא ולמדרש מניה לאביו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה וכו' את"ק ע"ש די"ל דע"כ תרתי שמעת מינה מדלא כתיב נפש וכתיב נפשות כמ"ש התוס' וא"כ כיון דלרחוקים איכא ק"ו ע"כ כי אצטריך קרא לקרובים ולרביעית דם

ומיהו נראה דעיקר קושיית הרא"ם ודאי אינה לרע"ק שהרי כיון דדריש מת אלו הקרובים וא"כ לדידיה ע"כ דלאביו ולאמו יתירא ותו דלר"ע קושטא הוא דלאביו ולאמו לא אתא למת מצוה דמק"ו מנזיר וכ"ג שמעינן אלא אתא אמו לג"ש וצריכי וכו' והרא"ם אדרבא דמטמא למת מצוה קאי אלא ודאי דעיקר קושיית הרא"ם היינו לר' ישמעאל דלא דריש מת אלו הקרובים אלא נפשות הוא דדריש כדמשמע הברייתא לעיל דקתני על נפשות מת במה הכתוב מדבר וכו' ושמעינן לר' ישמעאל דדריש מסורת וס"ל כדרבנן דנפשת כתיב ומפיק מינה רביעית דם כמ"ש התוס' בפ"ק דסנהדרין דרין דף ד' ע"א ר"ה ורבנן וכו' ע"ש וא"כ אליביה לא שייך לו' מדכתיב נפשות לשון רבים כיון דנפשת כתיב וא"כ מנ"ל למדרש מניה תרתי דרשות ודו"ק. ועיין להרב זרע יצחק ז"ל בנימוקיו להרמב"ם פ"ג מהלכות טומאת מת. והנה בעיקר דברי התוס' שתרצו דדריש נמי רביעית דם מדכתיב נפשות לשון רבים וכו' ק"ק כיון דע"כ הא דדריש ר"ע רביעית שיצא משני מתים היינו משום דכתיב נפשות לשון רבים א"כ אימא כוליה להכי הוא דאתא לרביעית משני מתים ומנ"ל למדרש נמי דחוקי' וצ"ע

בא"ד ויש לתמוה ל"ל לר"ע גבי כהן גדול קרא דרחוקים ת"ל מק"ו מכהן הדיוט וכו' עכ"ל אבל לרבי ישמעאל קרא דכהן גדול בקרובים איירי כדאמרינן מרינן לעיל בקרובים הכתוב מדבר וק"ק אמאי